מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הנס של אידית

תמונת מסך משיחה של הקבוצה ביחד עם אידית
תמונה שצלם צילם את אידית שהייתה קטנה
אידית וינקלר מספרת על תקופת השואה

אידית וינקלר, נולדה ב – 29 במאי בשנת 1945 בהונגריה, מספר חודשים לאחר סיום המלחמה.

אידית מספרת שבזמן השואה היא הייתה עדיין בבטן של אימה, אמא שלה הייתה בגטו ולא היה לה מה לאכול, אידית נשארה בחיים בנס. אמא שלה סיפרה לה שהיא הייתה צריכה לעלות אל הרכבת לאושוויץ, ולפתע בא בחור גבוה ובלונדי, זה היה קצין שוודי שהיה אצלם בהונגריה, הוא אמר לכל הנשים שבהריון ולזקנים שיחזרו אל הגטו. היא מתארת את הקצין ולנברג כדמות להערצה עבורה, היא אומרת שהוא היה איש גדול שהציל המון יהודים בתקופת השואה, כולל את אימה, אך תפסו אותו ועד היום היא לא יודעת מה קרה לו, ומשערת שכנראה הוא מת בכלא.

את שאר האנשים שלחו אל מחנות ההשמדה שבאושוויץ והמון לא שרדו, ואידית מספרת: "זה ממש מזל משמיים שהחזירו את אמא שלי לגטו. לאמא שלי לא היה מה לאכול ולא קיבלתי מה שהייתי צריכה, ואנשים היו מביאים לה אוכל כי היא היא הייתה בהריון, זה נס שאני חיה היום. עד היום בכל יום השואה אני שואלת את עצמי איך אני חיה אחרי כל מה שאמא שלי סיפרה, אפילו שהמחסור בויטמינים שהיו לי כשאימי הייתה בהריון השפיעו עליי לאחר הלידה והייתי מקבלת טיפולים שונים."

לאחר כמה חודשים, המלחמה הסתיימה ואידית נולדה, היא אומרת כמה שזה נס מאלוהים שהיא נשארה בחיים אחרי כל מה שאמא שלה עברה. היא מחשיבה גם את ההורים שלה כדמויות להערצה, היא מספרת שהם עברו דברים נורא קשים, האבא הביולוגי שלה היה דואג להם ובונה מה שצריך ואמא שלה הייתה מבשלת, אביה היה שנתיים במחנה עבודה, ולצערנו נרצח במלחמה, וכמעט כל שאר משפחתה גם נספתה בשואה.

אידית גדלה בהונגריה, היא מספרת שכל החברות שלה לא היו יהודיות ובגלל זה היא אף פעם לא הרגישה שונה, היא כמעט ולא חוותה אנטישמיות, ומספרת על שני מקרים בהם חוותה התנהגות אנטישמית. לפני שהיא עלתה לארץ, כשהייתה בת 12, הייתה ילדה יהודיה שלמדה איתה בבית ספר וקראו לה יום אחד "יהודיה מלוכלכת", היא אומרת שבאותו הרגע היא נורא התעצבנה וזוכרת שאמרה לאמא שלא שהיא לא רוצה ללכת לבית הספר. עוד מקרה אחד שחוותה שזלזלו בבית הספר בה על זה שניצלה מהשואה, היא אמרה שהיא הייתה בשוק ברגעים אלו כי זה לא משהו שהיא רגילה לחוות.

בשנת 1957, כשהייתה בת 12 בכיתה ו', לפני שאמא שלה ואביה החורג עלו לארץ הם היו בבודפשט במשך שבוע, משם נסעו ברכבת לרומא, ואז עלו לאוניה אל הארץ. היא מספרת שהם היו באוניה שבוע ימים, והיא לא זוכרת שהם ראו כלום ממנה. הם הגיעו לחיפה מהאוניה ב-9 ביוני, ומשם לקריית גת. היא כמעט סיימה את כיתה ו' בחוץ לארץ לסיימה את כיתה ו' כבר לאחר שהגיעה. היא מספרת שלא היה לה קשה להתאקלם בארץ כי היא למדה בהונגריה שיעורי דת שהם היו קוראים קצת עברית. לקח לה ממש מעט זמן ללמוד עברית, אחרי בערך שלושה חודשים היא כבר ידעה לקרוא ולכתוב וללא שגיאות.

רק היא, אמה ואביה החורג עלו לארץ, אין לאידית אחים ואחיות, היא מספרת שהיה לה משעמם אך היא הייתה ילדה שובבה. אמא שלה לא עבדה בהתחלה כשעלו לארץ, ואביה החורג עבד ופירנס את המשפחה, היא מספרת שאף על פי שהוא לא אביה הביולוגי, הוא מעולם לא החסיר ממנה משהו והוא בן אדם מדהים. ולמרות הכל היא תמיד אומרת שהייתה לה ילדות שמחה מאוד והיא נהנתה.

לאידית יש המון מאכלים שהיא אוהבת ושעוברים אצלם במשפחה, כרוב ממולא, גולאש, כל מיני עוגות למיניהן, עוגות שמרים בעיקר, אבל הכי היא אוהבת את הבלינצ'ס המפורסם. היא ספציפית פחות מבשלת אבל נורא אוהבת את המאכלים ההונגרים, וגם מאכלים נוספים שהכירה מכאן, מהארץ.

לאחר כמה שנים בארץ אידית הכירה את בעלה, היא מספרת שגם הוא היה ניצול שואה וגם סבל הרבה בשואה, הוא נולד עם מחלה שמנעה ממנו ללכת כמו שצריך בהתחלה, אבל לאט לאט הוא השתקם וכשהם הכירו הוא היה בסדר גמור ובריא. יש לו גם אח שגר בירושלים ואחות שנפטרה לפני כמה שנים. אידית מספרת שהייתה עובדת במפעל שהייתה בו תופרת סוודרים במכונת תפירה. הייתה לה שם חברה שהכירה מישהו ורצתה לשדך ביניהם, כך היא ובעלה הכירו. לצערה הם לא הספיקו להיות הרבה שנים יחד, כי הוא נפטר לפני בערך 30 שנה.

לאידית ולבעלה יש שני ילדים מקסימים ביחד, היא מספרת שהילדים שלהם עוזרים ומתנדבים ושניהם גרים מחוץ לעיר, אך הם תמיד שומרים על קשר יומיומי. בנוסף, לאידית יש שישה נכדים קטנים. היום היא גרה לבדה בדירה בקריית גת.

הזוית האישית

איה, ליהיא, שרה, עדי: זו זכות ענקית עבור הקבוצה להקשיב ולתעד את סיפורה של אידית, היא אישה מקסימה ואנו אסירות תודה על כך שפגשנו אותה, מקוות שנמשיך לשמור איתה על קשר לעוד המון זמן.

מילון

ראול ולנברג
היה איש עסקים שפעל כדיפלומט שוודי בהונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה, ותוך שימוש במעמדו הדיפלומטי הביא להצלתם מהשמדה בידי גרמניה הנאצית ועוזריה במהלך השואה, של עשרות אלפי יהודים הונגרים. בין היתר הנפיק וחילק אלפי דרכוני חסות שוודיים ליהודי בודפשט, הקים רשת של בתי מחסה בחסות הכתר השוודי כמקלט בטוח ליהודים, הפעיל לחצים שונים על בכירים נאצים והונגרים לעצירת משלוחי יהודים לאושוויץ, ואף התעמת עם אנשי אס אס ובלם בגופו גירוש של יהודים. עם שחרור הונגריה הוא נעצר על ידי הסובייטים, ומאז נעלמו עקבותיו. ב-1957 טענו הסובייטים כי מת בכלא מהתקף לב. סיפורו ומורשתו של ולנברג מצוינים ברחבי העולם, והוא מן האישים הבולטים והמוכרים ביותר שהוכתרו בתואר חסיד אומות העולם. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני חיה בנס היום“