מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הני נווה, עלייה והתאקלמות בארץ ישראל

הני נווה במפגש פתיחת הפעילות
חיים במעברה
סיפור ההתישבות במעברה עם העליה ארצה
בשנת 1951 עלינו אני ומשפחתי מעירק לארץ ישראל
הגענו לארץ עם מטוס תובלה. נחתנו בשדה התעופה.  הובילו אותנו במשאיות למעברה והמתנו שישכנו אותנו . המשפחה שלי מנתה 10 נפשות קיבלנו  אוהל ענק ואמרו לנו שפה אנחנו צריכים לגור.
חוויה מאוד קשה, מפני שבאנו לארץ לא שום אמצעים. הכל נשאר מאחורינו בתים כספים תכשיטים  ועסקים.  באחד מימות החורף היו רוחות חזקות וגשמים עזים האוהל הוצף במים והרוחות כמעט העיפו את האוהל. כל המבוגרים עמדו והחזיקו  את המוט האמצעי  כדי שהאוהל לא יעוף.
לאחר כמה חודשים קיבלנו פחון שזה צריף מפח. עשר נפשות התגוררו בצריף אחד. המחייה הייתה קשה. השירותים היו משותפים במרחק של כ-50  מטר מהצריף. אני זוכרת שהיינו מתרחצים יחד בתוך גיגית והבאנו מים במרחק עשרות מטרים.
משפחתו של בעלי הצליחה להבריח כסף לאמריקה וכשהגיעו למעברה לא ידעו  איך להביא את הכסף נאלצו להזמין מכוניות. אחת הייתה מרצדס מפוארת והשנייה משאית גדולה ענקית גדולה. כשהגיעו המכוניות החנו אותם ליד הצריף. כתבו עליהם בעיתון שהעירקים עשירים וחיים במעברה.

מילון

פחון
צריף קטן מפח. שימש למגורים בימי המעברה.

ציטוטים

”המחייה הייתה קשה. השירותים היו משותפים במרחק של כ-50 מטר מהצריף.“

”שהיינו מתרחצים יחד בתוך גיגית והבאנו מים במרחק עשרות מטרים.“