מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הנוסע הסמוי

סבא אברהם וסבתא ברכה עם המשפחה שלי
סבא אברהם בצעירותו
סיפור חייו ועלייתו לארץ של סבא

סבא, היכן נולדת?

נולדתי בארה"ב, בשכונה בברוקלין בבורופארק – המרכז של היהדות החסידית, רק יהודים פשוטים חיו שם עוד לא חיו שם חסידים. נולדתי בנר ראשון של חנוכה תש"ל – 1929.

סבא מספר על התקופה שבה גדל

היה מיתון כלכלי ואבא שלי היה חייב לעזוב את אמא שלי ואותי כי אבא שלו נפטר והוא שהיגר מפולין היה צריך לחזור להיות עם אמא שלו. הוא ואחיו יצאו מאירופה להכין למשפחה מקום "בעולם החדש". אחיו הגדול ראה שקשה להגיע לארה"ב ולכן נסע לברזיל- שלא היו לשם אישורי כניסה ולכן יש לנו משפחה בברזיל.

אבא שלי – ברוך, היה צובע ומקשט בתים, היה לו טייח איטלקי שטייח את הקירות והוא צבע – ניק קלוצ'י היה שם השותף שלו. הוא עבד עם אבא שלי בחימום הבית, לא חיממו בנפט וסולר אלא עם פחם וכשהגיע הפחם, ביקש שהפחמים יסודרו לפי הגודל ולימד אותי איך להדליק את הפחמים. לחימום הבית – התנור חימם את המים והיה בכל חדר צינור של מים מחוממים מפחם. האיטלקי הזה היה אדם נעים מאוד. מכר בירות עם אחיו. בכל יום ראשון היה נותן במתנה לאבא שלי קנקן בירה ואבא שלח אותי להביא את הקנקן והזהיר אותי שלא לשפוך ואני הייתי שותה כדי שלא יישפך.

סבא מספר על האווירה בביתו

אבא שלי היה שומר שבת, לא היה תלמיד חכם אבל כשכולם עבדו ביום שישי עד סוף היום, הוא הפסיק את העבודה ב – 12:00 והגיע מוקדם כדי להתארגן ולקחת אותי לבית הכנסת שהיה בשדרות 15 בבורופארק. אחותו של אבא גרה בדרך לבית הכנסת והייתה מרותקת למיטה ולכן לאחר התפילה היה נכנס, מקדש לה ואז הולכים הביתה.

אבא לא למד איתי חומש או תורה אבל היה לומד איתי יידיש ובימי שישי בחורף היינו יושבים יחד עם כוס תה והיינו קוראים את הבדיחות שבעיתון וממנו למדתי יידיש. אבא שלח אותי לבית הספר הממלכתי של העירייה – עם גויים. בכיתה ב' הוא צבע אצל רב של קהילה והוא התעניין היכן הבן לומד ואז הוא דאג שהעבירו אותי לישיבה קטנה שבה למדו מ – 8:00 בבוקר עד 17:00 אחה"צ, בבוקר למדנו לימודי קודש ולימודי חול אחה"צ ולמדתי שם עם חתן פרס נובל ישראל אומן. כשהייתה קבלת פנים במרכז בגין כאשר קיבל את פרס הנובל רצה שאגיע לקבלת הפנים.

סבא מספר זיכרונות ילדות

כילד הייתי שובב ובגיל ארבע ברחתי מהבית עם חבר כדי לראות את הים, הלכתי המון ואז אדם אחד שמצא אותי החזיר אותי הביתה. הייתי חובב ספורט, בימי ראשון הייתי נוסע באופניים עד לדרך שקישרה בין מרכז ברוקלין לים שם היה מגרש משחקים של בייסבול ושיחקתי שם. לשכנים ליד הבית היה חצי דונם אדמה ואפשר היה לשתול בהם מה שרוצים. היינו שכנים של הרבי ברז'ין, הרב ירוחם ליינר – בעל התכלת. אבא שלי היה מקורב אליו וכשהרב ירוחם ברח מפולניה לאנגליה שם נתנו לו ויזה זמנית ומשם עבר לאמריקה לגור בבית שהיה לא במצב טוב ואבא שלי ראה את הרב ואת מצב הבית והוא ניגש לעזור ולצבוע את הבית – ללא תשלום יחד עם הטייח האיטלקי ושם הוא היה מתפלל כל ליל שבת. כשברוך בני נולד בארה"ב רצינו שיהיה קשר לרז'ינר ולכן הזמין את הרבי להיות הסנדק של בני.  החברים שלי היו שובבים, שחקנו "סטיק בול" – כדור רגיל ומקל של מטאטא ושיחקנו ברחוב.

סבא מספר על מנהגים מיוחדים בבית

"אבא שלי לא היה חסיד אבל היה לוקח אותי לבקר אצל הרבי טברסקי – חסידות טולנר. לקח אותי לפעמים בליל שבת או להקפות. בליל שבת היה מנהג בעיקר בחורף, לשמוע הרצאות – סדרת שיעורים של רביי קפלן שידע לנאום יפה ביידיש והיו באים מכל בתי הכנסת לשמוע אותו בערב שבת ושם הוא לימד על תולדות התנאים והאמוראים".

אירוע מיוחד שסבא זוכר: "הבר מצווה שלי- שהיה אסון- הייתי חולה עם סינוסיטיס ולא הייתי מסוגל להחזיק מעמד בקריאת התורה ואיכשהו הצלחתי אבל ההרגשה הייתה קשה ולא נהניתי מזה.

עליתי פעמיים לארץ

בפעם הראשונה ברחתי מהבית עם חבר שלי:

בן 17- נרשמתי כנוסע מטעם ההגנה על אונייה של המוסד לעליה ב' שאח"כ הפכה לאקסודוס ואז הורידו אותי מהאוניה ולא הצלחתי לנסוע בה כי הבולשת האמריקאית ה – FBI. עלו לחפש על האוניה כי הם קבלו הודעה שהאוניה עומד להסיע לא"י עולים לא חוקיים. ההורים בקשו עזרה למצוא אותי מקרוב משפחה כי טענו שאני עוד לא בגיל לעלות לארץ. החבר שלי רצה להיפרד מהחברה שלו, הוא הלך לדבר איתה טלפונית והיא ספרה להוריה ואז ההורים שלה הודיעו להורים שלנו והורידו אותנו מהאנייה.

בפעם השנייה, אחרי הכשרה מטעם תנועת "השומר הדתי" ועברתי הכנה כדי להגיע לגיל שאוכל לעלות לארץ. למדתי שם חקלאות כדי לדעת לעבוד אח"כ בארץ, הכנה לחיי הקיבוץ. משה פרלשטיין מהל"ה היה מדריך שלי והוא נהרג. לאחר שנהרג,  בליל הושענא רבה תש"ט עליתי לארץ. נפרדנו מההורים ומאחותי באופן רשמי. עליתי על אנייה של השומר הצעיר וצורפתי כצעיר דתי לשומר הצעיר. והיה על האנייה אדם מבוגר שרצה לעלות לארץ כדי למות בארץ והוא ראה אותי עם ספר של הלכות התלויות בארץ- "חיי אדם שערי צדק" והוא רצה ללמוד איתי חברותא. האדם הזה היה בן כיתתו של הרב סולובייצ'יק. הגעתי לקיבוץ "כפר דרום"- "בני דרום" היום.

שם הייתי מועמד לחברות בקיבוץ עד שיכולתי להפוך לחבר. בקיבוץ עבדתי על הטרקטור – כריית חול מהים לצורכי בניין.

ההכרות עם סבתא

סבתא הגיעה לכפר דרום והכרתי אותה קודם ב"שומר הדתי"- היינו באותו שבט, אבל כל אחד חי בקצה אחר של העיר בארה"ב אבל ידענו אחד על השני. התחתנו בכפר דרום ושם נולד הבן הגדול משה.

ואז עזבנו. אני הלכתי ללמוד בירושלים הוראה וסבתא נסעה לארה"ב לאמא שלה ואז כשסבתא חזרה גרנו בירושלים. למדתי ללמד מקצועות קודש וחשבון אבל אמרו שיש יותר מדי מורים כאלה ולכן עברתי ללמד אנגלית.

סבא מספר על אירוע היסטורי מיוחד

בארץ חוויתי את "מבצע קדש" – הייתי מנהל בית ספר בכפר יעבץ והייתי מרותק למקום בכיתת כוננות נגד פלישה של הצבא הירדני.

בששת הימים הגיעו בליל שבת באמצע סעודת שבת ובקשו שאביא בשבת את הרכב למגשימים על יד פתח תקוה. הם נתנו לסיים את הסעודה ולבוא בליל שב מאוחר הגעתי ב2:30 ואז גייסו את המכונית שלי ואותי השאירו ככה בשבת, אז הלכתי למושב נחלים ושם פגשתי חבר שארח אותי בשבת.

הזוית האישית

סבא סיפר את סיפורו לבני לקראת כתיבת עבודת השורשים בנובמבר 2014 ובדצמבר  2016 סבא נפטר. סיפוריו משקפים את אישיותו עם המופת של ציונות חינוך ומסירות נפש שאיפינו אותו ומשמשים עבורנו כדוגמא.

מילון

מבצע קדש
מלחמת סיני (ידועה בישראל גם בשם "מבצע קדש", בערבית ידועה בשם "התוקפנות המשולשת" הייתה מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת לבין מצרים, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956 (כ"ד בחשוון עד א' בכסלו תשי"ז). במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי. לאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שנכבש. במקביל למערכה הישראלית ניהלו בריטניה וצרפת במשותף מבצע להשתלטות על תעלת סואץ, שנודע בשם "מבצע מוסקטר". בריטניה וצרפת יזמו את המלחמה, וישראל נגררה אליה במידה רבה, אף שבסופו של דבר זכתה בהישגים צבאיים משמעותיים.

ציטוטים

”עליתי מספר פעמים: בפעם הראשונה ברחתי מהבית עם חבר שלי.“