מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המתוק בכל המר

נילי וינר עם נכדה בבר המצווה
נילי וינר עם נכדיה
סיפור עצוב עם הרבה טוב

שמי הוא נילי וינר, יש הרבה מאוד עצב בסיפור שלי, אך גם הרבה טוב. נתחיל במשהו פשוט עליי:

קוראים לי נילי –  על שם ארגון המחתרת העברית: ניל"י – "נצח ישראל לא ישקר", קבוצת נילי של שרה אהרונסון. אבא שלי נולד בישראל ואמי נולדה בתימן.

נולדתי במושב גאולים בארץ. בזמן שנולדתי עוד לא הייתה קיימת מדינת ישראל. היו הרבה פרעות עם הערבים באזור המושב גאולים, הורי שחששו לשלומי הבריחו אותי ועוד כמה תינוקות אחר לידתי, לבית תינוקות בירושלים. באותו הזמן אח של אמי, שדאג לשלום אחותו, לקח אותה לעיר עדן שבתימן ושם שמרו עלייה עד סוף המלחמה. כאשר סוף כל סוף נגמרה המלחמה, אמי חזרה לבדה באונייה לתל אביב ומשם היא הגיעה אליי לירושלים והחזירה אותי לביתנו.

אני הראשונה במשפחה שנולדה בארץ חוץ מאבי. ביתנו היה בית מסורתי ובכל יום שישי היינו מקדשים על היין. אכלנו בבית רק אוכל תימני, אותו בישלה אמי. אבי היה מאוד ציוני ואהב אהבה רבה את ארץ ישראל.

ילדותי במושב גאולים

נתקדם עכשיו קצת בזמן, לילדות שלי. אני אמנם, לא זוכרת שמות של חברי הילדות שלי, אך אני בהחלט זוכרת את כל החוויות שעברנו ביחד. אנחנו נהגנו לשחק הרבה קפיצה על חבל, היינו יוצאים לטיולים בשדות, באותה תקופה ביליתי את רוב זמני עם חבריי.

בית ספרי היה ביישוב צור משה ואם אני זוכרת נכון, הייתה לנו תלבושת אחידה בצבע כחול. בתקופת לימודי בבית הספר עבדתי גם בשוק. אני זוכרת משהו מצחיק, אמי הייתה קוראת לי הרבה בזמן העבודה שלי, ומבקשת ממני  לעזוב את העבודה וללכת לעזור להם במשהו בבית, במושב גאולים.

הייתי חברה בתנועת הנוער בשם "הנוער העובד והלומד" וקיבלתי שם הרבה פרסים, אני הייתי "הקנונית" (פעילה) בחבורה שם. עבדנו בשדות ובעיקר חפרנו גומות ושתלנו זרעים ועצים וכל מה שצריך בפעילות בטבע. גידלנו פירות, ירקות, היו לנו הרבה גידולים. היינו יוצאים להרבה טיולים במדבריות, עלינו על פסגות בהרי אילת ובעוד מקומות. ערכנו טיולים בכל רחבי הארץ, מחנות נוער ביערות. עשינו דברים מאוד מיוחדים. זה היה כל כה מזמן ואני בכל זאת עדיין זוכרת את החוויות האלה וזה מאוד מרגש אותי. ממש נהניתי באותה תקופה.

בגרות

בשנות העשרים הייתי חיילת באותה תקופה. היו לי הרבה בני זוג ומחזרים בשפע. באותו הזמן אני אפילו לא ידעתי שאני יפה. חשבתי שאני מכוערת, לא הייתי מודעת ליופי שלי.

בבית אני תמיד הייתי "הילדה הטובה" בכל הבחינות, עזרתי תמיד בעבודות הבית. תמיד עזרתי לאימא שלי, ותמיד רציתי לרצות אותה, שלא יהיה לה קשה, רציתי והיה לי חשוב שבבית תהייה אווירה של שקט ושלווה,  בשביל זה ויתרתי על הרבה דברים.

ההכרות עם בעלי נפתלי

אני ובעלי נפתלי ז"ל, נפגשנו במסיבת ריקודים. לאחר המסיבה נסעתי יחד אתו בטרמפ לביתי. אחרי מפגש ראשון זה במסיבה, התחלנו להיפגש הרבה פעמים ולאחר כשנה של חברות התחתנו. אחרי שלוש שנות נשואים, גיליתי שטעיתי ובעצם לא הכרתי את האדם שעמו התחתנתי. גיליתי עליו דברים קשים הוא "נפל" לעולם ההתמכרות לסמים שהסתיימה במותו. זו הייתה תקופה קשה מאוד בחיי בה רציתי לשים קץ לחיי.

המתוק בתוך המר

עכשיו נגיע למתוק בכל המר, מה ששמר על שפיותי בכל התקופה החשוכה שלי הם הילדים שלי, ובהמשך גם הנכדים שלי. לפני שהספקתי לשים קץ לחיי, בני אורן שהיה מודע למצבי, הציל אותי ואני מודה לו על כך כל יום, כי אם לא הוא, לא הייתי זוכה להיפגש עם ארבע עשר נכדיי המהממים, שכל אחד מהם יקר לליבי מאוד.

הבנים היקרים שלי תמכו בי לאורך כל התקופה, והיו מתקשרים אליי ובודקים ושואלים לשלומי, בלעדיהם לא הייתי שורדת את התקופה הזאת, אני אסירת תודה להם ומאושרת היום מילדי ונכדי.

הזוית האישית

אלמוג מרדכי ואורי שמעוני תעדו את סיפורה המרגש של נילי וינר ומאחלים לה בריאות ונחת.

מילון

ניל"י
ניל"י (ראשי התיבות: נצח ישראל לא ישקר, מתוך ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוק כ"ט) היה ארגון מחתרתי שהוקם בשנת 1915 ופעל ביישוב העברי בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הארגון מנה כמה עשרות חברים פעילים באופן מלא, ורבים נוספים שפעלו באופן חלקי. הוא התמקד במתן שירותי מודיעין לחיל המשלוח המצרי, שהיה הכוח הבריטי שנלחם מול האימפריה העות'מאנית במערכה על סיני וארץ ישראל, (ויקיפדיה)

קנונית
פעילה

ציטוטים

”"אנשים ישכחו מה אמרתם, אנשים ישכחו מה עשיתם, אבל הם לעולם לא ישכחו איך גרמת להם להרגיש"“