מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המפקד שהציל חייל משבי

ספר שכתב סבי
סבי אברהם בן חמו
סיפורו של סבי אברהם בן חמו

סבא שלי, אברהם בן חמו, נולד ב1943במרקש שבמרוקו.

הוא נולד למשפחה מרובת ילדים. סיבת העלייה הייתה, החשש שהגרמנים קרובים לכבוש את האזור שבו סבא שלי נולד.

הוא עלה לארץ עם משפחתו דרך צרפת, ונשלח יחד עם משפחתו לקריית מוצקין. הוא התחיל לעבוד במספר משרות, עד שמצא עבודה כנהג אוטובוס באגד.

סיפור ההצלה

סבא שלי גויס למילואים, כמפקד מחלקת טנקים, בגדוד שריון, כחודש לפני תחילת מלחמת ששת הימים. ולאחר מספר ימים של אימונים, נשלח על ידי מפקדו סגן אלוף קלמן מגן, להציב מארב לילה, אל מול כביש עזה.  מכיוון שהיה חשש לחדירת מחבלים הוא מיקם את המחלקה, והם התמקמו שלושה טנקים על כל הקו בלילה.

לפתע שמע סבא שלי קולות מוזרים, והוא העיר את כל המחלקה שלו. הוא ביקש מהם להיות מוכנים למקרה מיוחד, הוא נתן הוראה לא לפתוח באש ולחכות להוראה ממנו. סבא שלי שם לב לשלושה אנשים, שמחזיקים בן אדם, ולכן התחיל לירות באנשים אלו.

לאחר מכן נשמע קול שאומר לא לירות יותר, וסבא שם לב שהרג שלושה מחבלים, אשר ניסו לחטוף חייל בשם יצחק רזניק, שבמקרה היה הבוס שלו באחת העבודות. המקרה פורסם בעיתון הארץ בשנת 1967, והיה כתוב  בו"מפקד מחלקת טנקים הציל חייל משבי"

מלחמת יום הכיפורים

סבא שלי סיפר דברים אשר קרו לפני המלחמה עצמה כמו לדוגמה:

האירוע שבו נאצר ראש הממשלה של מצרים מת מדום לב ואותו החליף אנואר סאדאת. הוא  סיפר שסאדאת עצמו הצהיר ב1972 הצהרה מלחמתית, נגד ישראל ואפילו הציג את ההשפעות הרוסיות על מצרים, כאשר היא חימשה את מצרים, וסוריה אחרי התבוסה בששת הימים.

סיפורו האישי של סבא שלי, במלחמת יום הכיפורים.

בבוקר יום הכיפורים 6.10.1973, סבא הלך לבית הכנסת בשעה שמונה בבוקר לתפילה. בשעה 11:30 נכנס בחור מבוהל לבית הכנסת, וצעק לעבר סבא שלי, שיקום מהר כי מתחילה מלחמה. עד היום הוא זוכר שהוא לא שאל  שאלות את אותו הבחור, וקם בזריזות אל הבית שלו, לבש  את מדי הצבא ויצא לבסיס בדרום הארץ. תוך כדי הנסיעה הם שמעו ברדיו על פרוץ המלחמה. כאשר הוא הגיע לבסיס חשכו עיניו. הטנקים היו בלי ציוד, ולא היו מוכנים לתנועה. המחלקה היתה בשוק מזה שצה"ל לא היה מוכן למלחמה, הם קיבלו פקודה לקחת את הכל ולצאת לדרך למדבר סיני. לאחר שסיימו לארגן הכל, הם החלו את הנסיעה בלילה לסיני, והגיעו בבוקר לכביש "טסה". בעודו מטפל בטנק ומכין אותו להצטרפות לפלוגה, התייצב מולו אלוף משנה "נתק'ה ניר" ואמר לו "אברהם רד מהטנק ותן אותו למ"פ הפלוגה "משה ויתקין".  הוא היה המום, ולא ידע בדיוק מה לעשות.

אלוף המשנה עזב יחד עם אנשי הצוות שלו. לאחר כמה שניות של מחשבות והתלבטות, סבא אסף את הפלוגה והם המתינו למוביל הבא שיביא איתו טנק אחר. הוא נתן פקודה לנהג הטנק, להגיע למקום בו נמצאת הפלוגה, ולפתע הגיע ג'יפ קטן ובתוכו סרן "גלעד כהן" שפנה אליו ואמר "אברהם סע מהר מאחוריי יש קומנדו מצרי בשטח תהיו מוכנים".

הם נסעו במהירות לכיוון תעלת סואץ, לאחר מכן שאל סבא שלי את הסרן, האם ויתקין הפלוגה שלו בסדר, והסרן ענה לו : "ויתקין כמעט נהרג מהקומנדו, אך נותר בחיים, אך שאר הצוות שלו נהרג"

סבא שלי היה בהלם אך ידע שאין זמן למחשבות, והגיע למקום שבו הגדוד נלחם.

סבא שלי בסופו של דבר לא נלחם, מכיוון שהקומנדו כבר נעלם מהמקום. הוא נלחם רק  אחרי ה -8 לאוקטובר (היום הכי גרוע בחיים של סבא שלי) היום שבו קיבלו פקודה  לחצות את תעלת סואץ. במרחק של חמישה קילומטרים מהתעלה, קיבלה הפלוגה הוראה לעצור, ולפרוש את הטנקים במקביל למי התעלה. הם נעו במהירות גבוהה לכיוון גשר פירדאן, ולא ראו אף אחד בשטח, וכבר חשבו שהם יחצו את התעלה בקלי קלות.

בזמן שהם התמקמו, הופיעו מאות קנים של תותחים, וטילים. הוא היה המום מכמות הכלים אשר כיוונו עליהם את התותחים. הוא ראה נפגעים רבים,  והטנקים שלו נפגעו פגיעות ישירות

לאחר מכן קשר הטנק שלו 'מרדכי זיקרי ז"ל צעק לו בקשר: " מה קורה פה?" בעודו עונה, הוא ראה אותו נופל מתוך הטנק ומת.

לאחר מכן סבא שלי ראה את סגף אלוף אסף יגורי, מובל על ידי חיילים מצריים, ואז הוא הבין שהגדוד שלו נפל בשבי. סבא שלי קרא במכשיר הקשר לנהג הטנק, שיסע אחורה מהר, והתחיל לנסוע במהירות שבחיים לא דמיין. לאחר מכן אסף בדרך חייל, אשר היה בלי טנק, לתוך הטנק שלהם, ואמר להם, שעכשיו הם באמצע המדבר לבד, ורק על ידי שיתוף פעולה יצליחו לצאת בחיים.

שניהם הקשיבו לו והתחילו לנסוע עם הטנק לכיוון הכביש המקביל לתעלת סואץ. כביש הרוחב, כדי שיתחברו לגדוד אחר.

במהלך היום הזה, כל הגדוד שלו נפל בשבי, וכמעט כולם מתו, כולל איש הקשר מרדכי זיקרי.

ישנם עוד סיפורים בתוך הספר מלחמת יום הכיפורים שסבא שלי כתב.

ספרו של סבא אברהם

כעבור חצי שנה סבא שלי חזר מהמלחמה בדיכאון, המשפחה שלנו לא זיהתה אותו בגלל הזקן, והפציעות אשר עבר. כשסבתא שלי ראתה אותו היא שאלה אותו מי הוא.

ולסיום יותר אופטימי –

סבא שלי היה מאמן כדורגל, ושחקן כדורגל, ועבד בקבוצות רבות כגון "מכבי חיפה" ו"הפועל חיפה" בנוער (אימן גם את ג'ובאני רוסו גדולי שחקני מכבי חיפה) וקבוצות בליגה לאומית וליגות נמוכות.

במהלך אחד המשחקים עם קבוצת "מכבי צור שלום" הם נפגשו למשחק עם שפרעם, המשחק נגמר 4 : 0 לשפרעם. שחקן אחד בשפרעם הבקיע ארבעה גולים , שחקן צעיר ושמו זאהי ארמלי. סבא שלי התרשם ממנו, והמליץ לאחד מאנשי הצוות במכבי חיפה, לבדוק את הצטרפותו של השחקן כי זיהה פה פוטנציאל אדיר. מפה לשם "זאהי ארמלי "הגיע למכבי חיפה וסיים שמה כמלך השערים בכל הזמנים.

הזווית האישית

עידו – כבוד גדול לתעד את סיפור חייו של סבא שלי. אני גאה בו מאוד והיה לנו מספר מפגשים ,מאוד מרגשים. במיוחד בתקופה של הקורונה. הבידוד והנתק היה קשה, ולכן השיחות שהיו לנו, היו תחליף למפגשים, ויתרון גדול באיסוף ותיעוד המידע.

מילון

אנואר סאדאת
נשיא מצרים שחתם על הסכם השלום עם ישראל ב1977.

ציטוטים

”בחור מבוהל נכנס לבית הכנסת וצעק לעבר סבא שלי, שיקום מהר כי מתחילה מלחמה“