מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המסע של סבתא טאטי

סבתא ואני בחופשה באילת
סבתא מבלה בחוץ לארץ
עלייתה של משפחה ציונית ממרוקו לארץ ישראל

שמי עילי גלעד, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את סיפורה של סבתא שלי, זהבה יוסקוביץ. סבתי נולדה בשנת 1953, בעיר מקנס שבמרוקו לבית משפחת עמר. בשנת 1962, כשסבתי הייתה בת תשע, עלתה המשפחה לישראל.

סבתא זהבה מספרת לעילי

נולדתי בשם ז'נין, אבל בבית הספר בארץ ישראל, המורה חשבה שעדיף שיהיה לי שם עברי-ישראלי והמליצה על השם זהבה. אבא שלי לא התנגד וזה השם שניתן לי.

 בילדותי

 

נולדתי בעיר מקנס שבמרוקו. להורים שלי קראו גרציה ומשה ויש לי עוד שמונה אחים: רינה, רוזט, זקלין, מקסים, יפה, אליס, חיים וציונה – אחרונה חביבה, שנולדה בארץ ישראל, כי אבא שלי רצה שיהיה לו ילד ציוני מארץ ישראל.

עליתי לישראל בשנת 1962 בגלל שאבא שלי היה ציוני ורצה שנעלה לישראל. הגענו לישראל באונייה דרך איטליה. האונייה הפליגה לעיר עכו ושם עברנו לגור בדירה שקבלנו מהסוכנות היהודית. התחלנו ללכת לבית הספר ושם למדנו עברית. כעולים חדשים מאוד שמחנו להגיע, התחושה הייתה טובה שאנחנו בישראל.

סיפור מרגש שזכור לי מאותה תקופה היה המפגש עם שתיים מאחיותי הגדולות שעלו לישראל שנתיים לפנינו במסגרת עליית הנוער. הן הגיעו ברכבת מירושלים אלינו לעכו והמפגש היה בדירה שקיבלנו מהסוכנות היה מאוד מרגש.

זכרונות ילדות

כשאנחנו היינו ילדים שיחקנו בעיקר במשחקי חוץ: חמש אבנים, במחבואים, בקלאס – קופצים. שיחקתי עם החברים שהיו  בעיקר הילדים מהשכונה. היינו הולכים יחד לאותו בית הספר, וגם משחקים יחד אחרי שעות הלימודים. אני זוכרת את החברות הקרובות שלי: חנה, רחל ושרה.

עם חברי בתקופת לימודי בבית הספר

שמרנו על קשר עד לפני בערך 10 שנים וכיום הקשר נותק. כל אחת עברה לגור בעיר אחרת. בבית ספר אהבתי מאוד ללמוד חשבון, וספורט. היינו שובבים. לא היה לנו אייפד, רק מסך גדול שבקולונע. אהבתי גם את הטיולים השנתיים. אני זוכרת שבטיול אחד נסענו למצדה, ועלינו את כל ההר ברגל. זו הייתה חוויה לראות אותה מלמעלה.

בשעות הפנאי אימא שלי לימדה אותנו לסרוג. שיחקנו שעות רבות עם האחים, היינו עושים תחרות אוכל. אימא שלי הייתה מבשלת מאכלים של ירקות עם בשר, עוף, בקר ומאוד אהבתי את זה. אהבתי גם את הקוסקוס שלה. במשפחה שלי היה נהוג לערוך יחד ארוחות בשישי ובשבת. היינו גם הולכים בימים אלה לבקר בני משפחה.

כשהייתי בת 20 הסגנון המוזיקלי המקובל אז היה רוק ושירים ישראליים. הזמרים המפורסמים באותה תקופה היו אלביס, קליף ריצארד, שלמה ארצי, הביטלס, שוקולד מנטה מסטיק, הפרברים, חוה אלברשטיין, גידי גוב. הכי אהבתי את השיר "רב חובל" של שלמה ארצי. סגנון ריקוד שהיה בולט בגיל 20 היה טוויסט, ריקודים סלוניים, הורה. היינו הולכים לבתים של חברים למסיבות ורוקדים יחד.

את בן זוגי הכרתי בזמן השירות הצבאי, דרך חברים משותפים. נישאנו ונולדו לנו שלושה ילדים: שרון זיו ובן, ומהם יש לנו שבעה נכדים: עמר, עילי, עדי, עפרי, רומי, בר וברי.

אנחנו גרים בנתניה, המשפחה של שרון גם  גרה בנתניה, המשפחה של זיו גרה בחולון ומשפחתו של בן  גרה בבית יהושע.

הזוית האישית

עילי גלעד: אני רוצה להגיד לסבתא שאני שמח שזכיתי לשמוע על חוויות הילדות שלה ואני מודה לה שהיא שיתפה אותי בחוויות אלו.

מילון

ציונות
ציונות היא תנועה לאומית ואידאולוגיה התומכת בקיומה של מדינה יהודית ובפרט בארץ ישראל.

ציטוטים

”סיפור מרגש שזכור לי מאותה תקופה היה המפגש עם שתיים מאחיותי הגדולות שעלו לישראל שנתיים לפנינו במסגרת עליית הנוער“