מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המסע של סבא

סבא חסיד אחרי מחנה ריכוז
תעודה מהמחנה בעזה
תחנות במסעו של סבא בתקופת השואה

המסע של סבא אליו
סיפור  מסעו של  סבי מצד אבי,אליהו (אליו) חסיד, בתקופת השואה. 
סבא נולד בסלוניקי, יוון, בשנת 1930 להוריו שמעון ויוליה. עם פלישת הצבא הנאצי ליוון וכיבושה של
סלוניקי, גורשה משפחתו של סבי מביתה והחלה במסע ארוך שהסתיים רק לאחר תום המלחמה.
תחילת הסיוט     
ב-29 ליולי 1943, נעצר אביו של סבי ע"י הנאצים בסלוניקי ונשלח יחד עם משפחתו לשכונה בה רוכזו
היהודים, שכונת "הברון הירש". שכונה זו הייתה למעשה מחנה ריכוז ליהודים לפני גירושם מהעיר.
ראשית המסע     
בליל ה-2 לאוגוסט אולצו סבי, משפחתו ומשפחות רבות אחרות לעלות על קרונות משא שיועדו במקור
לבהמות, רכבת שנסעה לעבר הלא נודע. הנסיעה הייתה קשה מאוד. הצפיפות בקרון הייתה בלתי נסבלת,
לא היה מספיק מזון ושתייה, לא היה מקום לשבת או לשכב. בנוסף, לא הייתה להם תחושת זמן או מקום.
התחנה הראשונה: גרמניה
המקום הראשון שהצליחו לזהות היה תחנת הרכבת ההרוסה של נירנברג. ב-13 לאוגוסט,  לאחר 11 ימי
נסיעה ברכבת, הגיעה הרכבת ליעדה הסופי: תחנת העיר סל (celle). כל הנוסעים הורדו מהרכבת בדחיפות ובאלימות והועלו למשאיות אטומות של הצבא הנאצי. כשהגיעו המשאיות ליעדן, התגלה לעיניי הנוסעים מחנה הריכוז ברגן בלזן. המקום הראשון שהצליחו לזהות היה תחנת הרכבת ההרוסה של נירנברג.
מחנה ריכוז     
סבא היה בן 13 ו"חגג" את הבר מצווה שלו במחנה. התנאים במחנה היו קשים, גברים הופרדו מהנשים,
והנאצים הטילו עליהם משמעת קשה. גורלה של המשפחה המורחבת לא היה ידוע. גם עתידם של סבי,
אחותו והוריו לא היה ברור.
 
ספרד    
ב-1 לפברואר 1944 הודיעו הנאצים לכמה מהמשפחות היהודיות שהן מועברות לספרד. היה קשה להאמין
לנאצים והם חששו שהנסיעה תהיה לעבר מחנות ההשמדה ולא לעבר החופש. סבי, אחותו והוריו הועלו על
רכבת, הפעם- רכבת נוסעים, שהגיעה אחרי מספר ימים לגבול צרפת-ספרד. המשפחה שהתה בברצלונה
מספר חודשים בחסות הג'וינט, ארגון הסעד היהודי-אמריקאי/
מרוקו     
לאחר מספר חודשים בברצלונה, הועברו סבי ומשפחתו למחנה מעבר בבסיס צבאי לא רחוק מקזבלנקה,
מרוקו. במסגרת זו, החל סבי ללמוד על ארץ ישראל והציונות  המשפחה שהתה במחנה זה במשך 4 חודשים
ומשם הועברה למחנה פליטים נוסייראת, ברצועת עזה, בארץ ישראל תחת המנדט הבריטי.
רצועת עזה   
ב-1 לאוקטובר 1944 הגיעו סבי ומשפחתו למחנה נוסייראת בעזה. באותה התקופה, היו עזה ושאר א"י
תחת שלטון המנדט הבריטי. הוריו של סבי שקלו להישאר בא"י אך בסוף החליטו לחזור ליוון כדי לבדוק מה
נותר ממשפחתם ומרכושם אחרי המלחמה.
החזרה ליוון   
באוגוסט 1945 סבי, אחותו והוריו הפליגו חזרה ליוון. כבר במסע חזרה התברר להם שסלוניקי חרבה לחלוטין
ולא נותר זכר לתושביה היהודים. נאמר להם שעדיף להגיע לאתונה שם פועלות סוכנויות סעד המסייעות לפליטי
המלחמה. באתונה, השתכנו ארבעתם בחדר קטן בו שהו מספר שנים עד שסבי החל לעבוד, להשתקם ולשקם
את המשפחה.
היום
לאורך השנים סבי עשה חיל בעסקיו ביוון ובשנת 1973 החליט לעלות ארצה עם אבי. הוא המשיך לפתח את
עסקיו בארץ ובחו"ל ואף שירת בארץ במילואים ובמלחמת שלום הגליל. בשנת 2003 הוא עבר לגור איתנו
במושב משמרת ועד היום, בגיל 80, הוא מחלק את זמנו בין ישראל ליוון, שם הוא ממשיך לנהל את עסקיו.
 
תם אך לא נשלם     
סבא מקפיד להחדיר בנו ערכים של אהבת האדם ואהבת בעלי חיים. כמו כן הוא מחנך אותנו לערכי ציונות
ומדגיש את חשיבותה של אחיזתנו וקיומנו בארץ ישראל, ע"מ שאירוע כמו השואה לא ישנה.
אני, שנולדתי בשנת 1998, נקראתי על שמו כמסורת יהודי יוון. אליו הוא שמי האמצעי.
 
משוב של עידו
שמח שלקחתי חלק בתכנית הקשר הרב דורי , עקב מחלתו של סבי עבודת הכנת המצגת נעשתה על ידי.
למרות שסבי לא היה שותף להכנת המצגת, מאוד נהניתי לגלות את המסע והילדות הקשים שלו. נהניתי
גם לדעת עוד יותר על השואה. כיום סבי חולה ואנחנו מאחלים לו רפואה שלמה.
 

מילון

מחנה ריכוז
מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי,

? המנדט הבריטי
מנדט או המנדט הבריטי, הוא מנדט חבר הלאומים (ייפוי כוח) שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים על מנת לסייע ליישוב היהודים‏[1] ולהבטיח את הקמת הבית הלאומי ליהודים בארץ ישראל, ברוח הצהרת בלפור ועל פי הנאמר בכתב המנדט‏[2]. הבריטים שלטו בארץ ישראל (פלשתינה) בין קיץ 1917 למאי 1948

ציטוטים

”הנסיעה הייתה קשה מאוד. הצפיפות בקרון הייתה בלתי נסבלת, לא היה מספיק מזון ושתייה“

”התנאים במחנה היו קשים, גברים הופרדו מהנשים, והנאצים הטילו עליהם משמעת קשה.“