מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המסע של סבא בוריס ניטקה

אני וסבא בשנת 2021
סבא בצעירותו
לידתי ועלייתי לארץ

שמי בוריס ניקטה, נולדתי בשנת 1944 בעיר מולוטוב ברוסיה. לאימא שלי קראו יהודית ולאבא שלי קראו משה. נולדתי בסוף מלחמת העולם השנייה. עליתי לארץ בחודש מאי בשנת 1957, הייתי בן 13.עליתי עם הוריי ועם האחים שלי, אדם ואורה. כשעלינו לארץ שלחו אותנו לקיבוץ מעברות. להורים שלי היה קשה, הם לא הסתגלו לחיי הקיבוץ ולכן עברנו למושב חגור. אנחנו הילדים מאוד אהבנו להיות בקיבוץ: שיחקנו המון והכרנו חברים חדשים. גרנו בקיבוץ רק שלושה חודשים ולכן לא היה לנו כל כך קשה לעזוב ולעבור למקום אחר. במושב היו מספר בתים בודדים. השירותים והמקלחת שלנו היו בחוץ והיה לנו קצת קשה להתרגל לזה.

חיי בבית ספר ועבודה

הוריי קיבלו עזרה מהסוכנות ועבדו ברפת, בלול, בקטיף ירקות ועוד. אחותי גם התחילה לעבוד בקטיף ירקות ואח שלי למד בבית ספר בחגור. אני נשלחתי על ידי עליית הנוער למוסד נעורים, למדתי שם בבית הספר. למדתי עברית ואת מקצוע המסגרות במשך שנתיים. כשהייתי חוזר הביתה עזרתי להוריי לטפל בפרות, בתרנגולות ובשדה.

חיי בצבא

אחרי שנתיים התגייסתי לצבא. שירתי בחיל ההנדסה בתור נהג. אהבתי את תקופת השירות, את כל ההווי וחוויות עם החבר'ה. כשהשתחררתי חזרתי למושב והתחלתי לעזור להורים בעבודה. אחרי שנה קניתי משק במושב חגור. גם לי היה לול ורפת והתחלתי גם לגדל ירקות. כעבור כשנה פרצה מלחמת ששת הימים וגייסו אותי למילואים. הייתי נהג של ציוד כבד כמו טנקים ועוד. זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת, הייתי מגוייס במשך חצי שנה. היינו בסיני, בירדן ובסוריה ורק מדי פעם חזרתי לבקר בבית. בזמן שהייתי במילואים אבי טיפל במשק, היה לו נורא קשה כי הוא היה צריך לטפל גם במשק שלו וגם במשק שלי. הצעתי לאחי לקנות את המשק שלי אבל הוא לא היה מעוניין, הוא היה מפונק. מכרתי את המשק למישהו אחר וחזרתי לגור אצל ההורים.

חיי אחרי הצבא

כשנגמרה המלחמה, חזרתי הביתה וחיפשתי עבודה. לשמחתי מצאתי עבודה די מהר והתחלתי לעבוד בתור נהג משאית. חסכתי כסף וקניתי שוב משק בחגור.

באחת הנסיעות שלי מהעבודה נסעתי לחיפה, עשיתי עבירת תנועה ועצרה אותי שוטרת. השוטרת הייתה בהתחלה קשוחה ורצתה לתת לי דו"ח. היא הייתה יפה ומצאה חן בעיני. התחלתי לדבר איתה. סיפרתי לה בדיחות, הצחקתי אותה ולבסוף קבענו להיפגש. נפגשנו מספר פעמים וכעבור שלושה חודשים התחתנתי עם אתי השוטרת באולם בתל אביב. היא עברה לגור יחד איתי במושב חגור. לאחר כשנה נולדה בתנו הבכורה סמדר בדצמבר בשנת 1973 בבית חולים השרון. בדיוק כשסמדר נולדה פרצה מלחמת יום הכיפורים. כמובן שגייסו אותי למילואים. המלחמה נמשכה תקופה ארוכה והיה מאוד קשה להסתדר. חבר טוב שלי נהרג. אחרי המלחמה הקשה הזאת היינו עושים כל שלושה -ארבעה חודשים מילואים. כשהמצב נרגע חזרתי לעבוד כנהג משאית.

במהלך השנים נולדו לנו עוד שלושה ילדים : קרן , רן ואלעד . כולם התחתנו והקימו משפחות. סמדר וקרן הבכורות עזבו את המושב ועברו לעיר. אביך רן ואלעד החליטו להישאר במושב . אני מאוד שמח על כך, כיף לי שאני רואה את נכדותיי יום יום.

הזוית האישית

סבא ברוך: התרגשתי מאוד שבחרת בי להשתתף בתכנית. היה לי כיף לחזור אחורה בזמן, להיזכר בתקופות נפלאות ולשתף אותך בחוויות שעברתי במהלך השנים.

הנכדה יעל: עכשיו כשאנחנו בסיומו של התיעוד אני חושבת שהוא מאוד חשוב. ניתנה לי ההזדמנות לדבר עם סבא ולגלות עליו המון פרטים שלא ידעתי עליהם. זאת הייתה חוויה לשבת ולדבר עם סבא ולשמוע את סיפור חייו. שנינו מאוד נהנינו.

מילון

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לא לוותר לעולם“