מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המסע של שושי נוה מבוכרה לארץ ישראל

סבתא ואני בקפריסין
סבתא בילדותה
כדי להמחיש לנו את ארץ ישראל אבא הביא שני תפוזים עטופים בנייר מיוחד

שמי ארבל נוה, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, שושי נוה. סבתי נולדה בבוכרה ומאוד התעניינתי בסיפור שלה: על רקע התקופה, תהליך העלייה, על ילדותה בבוכרה, הסיבות לעלייה, המגורים וההתיישבות בארץ. וסבתי סיפרה לי את סיפורה בראיון שערכנו:

ילדות

נולדתי בבוכרה כשהורי היו בדרך לכיוון בוכרה, זה היה בלילה בין השלושים ואחד בדצמבר לראשון בינואר זה היה לילה קר מאוד. הורי הלכו עם עגלה לכיוון בית החולים ואמי מאוד פחדה שאוולד בדרך מכיוון שיכולתי לקפוא למוות אבל למרבה המזל הורי הגיעו לבית החולים ושם נולדתי.

ימי ילדותי עברו עלי חלקם ברוסיה וחלקם בפולין עד שנת 1950 אז עליתי לארץ.

יום אחד כאשר גרנו בפולין אבא שלי אמר שאנחנו עולים לארץ ישראל זה היה כאשר הייתי בת חמש ולא הבנתי על מה הוא מדבר. הוא אמר שזאת ארץ מלאה בשמש דבר שונה מאוד מהקור של פולין, הוא אמר שזאת הארץ של היהודים ושיהיה לנו טוב שם.

כדי להמחיש לנו את זה יום אחד הוא הביא הביתה שני תפוזים עטופים בנייר מיוחד שהגיע מארץ ישראל ואמר שכשיגיע יום שישי נפתח את התפוזים ונאכל אותם. כאשר הגיע יום שישי באמת פתחנו אותם, אני זוכרת את הריח המיוחד שלו וגם את הצבע הכתום החזק שלו, בחיים לא ראיתי פרי כזה לפני, ואז הוא פתח ונתן לי פלח לטעום וישר אני התאהבתי בתפוז הזה הוא היה חמוץ מתקתק והיה לו טעם כל כך מיוחד.

העלייה לארץ

אני זוכרת שבדרך לארץ כשהיינו על האנייה פתאום באמצע הלילה התחיל רעש חזק באנייה והעירו אותי ואמרו לי, אנחנו קרובים לארץ ישראל, ואז כל האנשים על האוניה עלו על הסיפון וראו את האורות של נמל חיפה, את החוויה הזו אני זוכרת טוב מאוד ואני אזכור אותה כל חיי.

קליטה לא קלה בארץ

כאשר עלינו גרנו במשך שבוע בשער העליה מאוד קרוב לנמל חיפה, היו שם כמו צריפים גדולים ובהם ישנו הרבה מאוד אנשים, כולל אותנו. קיבלנו שם אוכל מזרונים ושמיכות. לאחר שבוע העבירו אותנו למקום שנקרא מחנה ישראל קרוב לשדה התעופה בלוד שם גרנו באוהל במשך שבוע או שבועיים בחורף קשה עם רוחות חזקות, אני זוכרת שיום אחד ישנו באוהל עם השמיכות שהביאו לנו כי הציוד שלנו עוד לא הגיע מפולין, באמצע הלילה רוח חזקה העיפה את האוהל באוויר ואבי היה צריך למצוא ולחבר אותו חזרה לרצפה.

לאחר מכן העבירו אותנו לקסרקטין שפינה הצבא הבריטי באותו מקום, זה היה מעין חדר ארוך כזה בלי שירותים בלי מים ובלי מקלחת. ושם חיינו בערך ארבע שנים.

הסיבות של לעזיבת פולין

כאשר הורי היו צעירים הם שמעו על הנאצים ועל מה שהם עושים ולכן הם נאלצו לברוח, במשך כל תקופת המלחמה הם שהו בברית המועצות ליד קזחסטן שם נולדתי. הורי עבדו בבית חרושת, הם קיבלו לינה על מזרונים על הרצפה ומעט אוכל אך זה היה עדיף על מה שקרה בגטאות. בסוף המלחמה כאשר שמעו שהוקמה המדינה הם החליטו שהם מאוד רוצים לחיות שם, אמרו להם שאם הם רוצים לעשות את זה הם חייבים לחזור לפולין כי שם הם נולדו וזאת האזרחות שיש להם ולכן רק משם יוכלו לעלות לארץ ישראל.

החיים הבוגרים בארץ

כאשר התגייסתי לצבא ביקשתי להיות בבסיס רחוק מהבית, רציתי להרגיש את חווית הצבא ולישון בבסיס, בקשתי לא התקבלה ובסופו של דבר שירתתי בבסיס ליד הבית במשרד הביטחון. לאחר סיום צבא חובה המשכתי לעבוד במשך כמה שנים, לאחר העבודה במשרד הביטחון החלטתי שאני רוצה להיות מורה, עשיתי הסבה להוראה ועבדתי בבית הספר אוסישקין בכפר סבא במשך עשרים ושבע שנים.

את סבא שלך הכרתי במסיבה של חברה טובה שלי, היינו ביחד במשך שנה וחצי לפני שהתחתנו.

הזוית האישית

שושי נוה: מאוד נהניתי מהמפגש ביני לבין הנכד שלי ועם שאר הסבים שהיה בתוך בית הספר, הפעילות הייתה חוויתית ומעניינת, המשחקים המשותפים הזכירו לי את המשחק בהם שיחקתי כאשר הייתי ילדה. הנושא של התוכנית החזיר אותי לימים עברו בימים בהם הייתי ילדה כאשר עליתי ארצה, לחוויות הדרך ולהשתלבות והכרת השפה של המדינה.

השאלות בראיון היו מעניינות שעזרו לי להיזכר בכל מה שעבר עלי, הנושא היה מעמיק ומקיף ואני מקווה שהנכד שלי ישאר עם הזכרונות שהיו שלי לאורך זמן.

ארבל נוה: נהניתי מהעבודה ומהפגישות עם סבתא, למדתי הרבה על התקופה על סבתא ועל עצמי. אני מאוד שמח שהסיפור של סבתא ישמר לנצח באתר ושאני יכול לדעת ולעזור לשמר את הסיפור המעניין הזה. אני מאושר שיכלתי לקחת חלק בתכנית זו ולעזור למלא את האתר בעוד סיפור.

מילון

שער העלייה
שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים בחיפה.

קסרקטין
מחנה צבאי

ציטוטים

”הורי עבדו בבית חרושת, הם קיבלו לינה על מזרונים על הרצפה ומעט אוכל.“