מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המכולת של סבא – סיפור הסוכריות

כרמל ואני מתלהבים מהתוכנית
משפחתי הגרעינית בקפה "גינתי-ים
המכולת של סבא

אלינוער ארבל מספרת על " המכולת של סבא"
סבא עלה מרוסיה שנים רבות לפני מלחמת העולם השנייה.
 
בישראל חי סבא בתל אביב, ברחוב הירקון עם סבתא פסיה, ארבעת ילדיהם וחנות המכולת הפינתית
מעל שלוש המדרגות.
 
לסבא היו עיניים כחולות וזקן לבן. אמא אמרה שסבא הוא "יהודי יפה","מה זה יהודי יפה?" שאלתי אותה והיא הייתה צוחקת ועונה: "סבא שלך.". אני לא הבחנתי ביופיו של סבא, אך מה שאהבתי אצלו היו צנצנות הזכוכית הגדולות שהיו מסודרות על הדלפק בחנות מעל למגירת הכסף ובהן הדברים הכי טובים בעולם: צנצנת עם מסטיקים עגולים צבעוניים, צנצנת עם סוכריות על מקל בצורה של תרנגול אדום צנצנת עם סוכריות שחורות, שכשהיה פותח אותה היה ריח חזק של אניס מציף את החנות, ועוד ועוד. אבל יותר מכל אהבתי דווקא את הצנצנת עם הסוכריות האפורות "מחליפות הצבעים", כשהייתי מוצצת אותן הן החליפו צבע, מאפור לאדום ואחר כך לירוק ולצהוב, ועם כל מציצה, הייתי מוציאה את הלשון ושואלת את אחותי "נו, ועכשיו איזה צבע?, נו ועכשיו?" וכשלא הייתה לה סבלנות אלי וסירבה לענות, הייתי מכניסה את האצבעות לפי, שולפת את הסוכרייה וצורחת בשמחה למראה כל צבע חדש שנוצר.
 
יום יום יומיים ביקרנו במכולת של סבא. בשעות אחר הצהריים כשהתחלנו, אחותי ואני להשתעמם וכמובן לריב, אמרה אימא בקול נמוך- קול של משתדלת לא לצרוח מעצבים: "חמודות, למה שלא תלכו קצת לבקר את סבא בחנות!!! קדימה!!!"
 
סבא היה מקבל את פנינו בחיבוקים ובנשיקות שאותם דווקא לא כל כך אהבתי, גם בגלל שזקנו גרד אותי, וגם בגלל החלוק שלו: על החלוק האפור שלבש היה "כתוב" בכתמים, מה סבא מכר באותו היום. כתמים של שמן שהיה מוזג מהפח הגדול לבקבוקים, כתמים עם ריח של דג מלוח שהיה מוציא מהחבית הגדולה לנייר עיתון ישן, וכתמים לבנים מגבינת ה"קרש" גבינה לבנה שהייתה מונחת כגוש על קרש – וממנה היה מוריד נתח לתוך ניר פרגמנט ומניח על המשקל, מוריד או מוסיף חתיכות לפי בקשת הלקוח.
 
בדרך כלל נהג סבא להרעיף את שמחתו והתלהבותו בחיבוקים ונשיקות – על הראשונה שנכנסה לחנות, וכך הייתה השנייה ניצלת ממטר הנישוקים והמחיצות. את זה למדתי מהר מאד, ומצאתי דרכים להגיע שנייה. המצאות כמו: להחליק "כאילו" במדרגות, להתכופף ולקשור את השרוכים או סתם להציע תחרות:
"נו, בואי נראה מי תגיע ראשונה לסבא!" ולתת לה לנצח.
 
כל התחבולות היו כשרות בעיני, העיקר, להגיע אחריה ולהינצל מהמפגש האוהב. קבלת הממתקים הייתה מותניית ב: "קודם תאכלו משהו מזין, ואח"כ "צוקארלך"". כך היה אומר וכבר ניגש לארון הלחם מרים את דלת הארון שהייתה עשויה מרשת ברזל דקה, נגד זבובים – שאהבו גם הם מאד את החנות של סבא – ושולף שתי לחמניות עגולות בגודל אשכולית כל אחת מהן, פותח כל אחת לשני חלקים, מורח בנדיבות על כל חצי לחמנייה, שיכבה עבה של גבינת "קרש". לסיום הכניס את ידו לתוך שק סוכר שעמד מאחוריו, הוציא חופן סוכר עבה גרגרים, ובאצבעות הארוכות והדקות של ידו השנייה פיזר אותו בעדינות מעל הגבינה.( אמא אמרה תמיד שיש לו ידיים של פסנתרן, ואם היה נולד למשפחה עשירה, בעלת פסנתר, בטח היה יוצא מוסיקאי גדול, כמו בטהובן לפחות. הסוכר צנח ברכות על הגבינה כמו פתיתי שלג, ואף פרור לא העז לפול מחוץ לתחום הלחמנייה. ואנחנו חגגנו את הטעם הנפלא, החמוץ מתוק של המחצית הראשונה ומיד הבלטנו קדימה, את בטננו הנפוחה והראנו אותה לסבא נאנחנו ונשנקנו: "סבא, אני כל כך מלאה, אני לא יכולה יותר, נשאר לי מקום בדיוק לסוכרייה ומסטיק.". סבא איחד את שתי המחציות שנותרו ללחמנייה אחת, עטף אותה בנייר פרגמנט והכניס לשקית נייר חומה."נו, מילא, קחו הביתה, אמא שלכן בטוח תגמור את זה." אמר.
 
אימא ידעה בדיוק מה מחכה לה, פתחה את הדלת, החיוך כבר חזר לפניה כאשר שאלה "מה לקח לכן כל כך הרבה זמן? (ולא חיכתה לתשובה) אכלתן משהו אצל סבא?" בעודה מחפשת בעיניה את השקית החומה המיוחלת.
 
יום אחד, נתן לי סבא שתי סוכריות "מחליפות צבעים", איזה כיף, אחת מיד הכנסתי לפה, ואת השנייה אני החזקתי קרוב לאף להתענג על ריחה המתוק. גלגלתי אותה הלוך ושוב מעל השפה העליונה, ירוד ועלה מהנחיר אל השפה ופתאום, לא ברור איך , נכנסה המרשעת לתוך הנחיר הימני, התיישבה בתוך האף וסירבה לצאת. בתחילה, אני ניסיתי להוציא אותה מבלי לספר לאיש, אבל הצלחתי רק להחדיר אותה עמוק יותר פנימה, בהלתי גברה ורצתי מתייפחת מהחנות הביתה."אבל תסבירי לי איך, איך , איך היא הגיעה לשם?" צעקה עלי אימא וסבתא עוזרה לה באידיש " דו ביסט אמשיגנה קופ " (יש לך ראש משוגע). וככל שגבר הבכי, כך נזלה לי מהאף נזלת צבעונית להפליא, בתחילה אדומה ואחר כך ירוקה וצהובה, ואני לא הבנתי מדוע כולם הסתכלו עלי ומתגלגלים מצחוק. ורק כשניגבתי את הנזלת עם שרוול הסוודר התגלתה האמת הצבעונית. סוף טוב הכול טוב, הרופאה שלפה עם פינצטה את השארית הקטנה של הסוכרייה שנמסה ברובה בארובות הארוכות של אפי הקצר שסבתא קראה לו "קורנוסיק", שמשמעותו כנראה, אף קטן.
אני עדיין אוהבת סוכריות, מכל המינים ומכל הצבעים, אבל, מאז אותו מקרה,לא הכנסתי אף אחת לאף.

מילון

גבינת קרש
גבינה שהיתה מונחת על קרש וממנה הורידו נתחים לניר פרגמנט לפי בקשת הלקוח.

ציטוטים

”קבלת הממתקים הייתה מותניית ב: "קודם תאכלו משהו מזין, ואח"כ "צוקארלך"". (סוכריות)“