מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הכלב שהציל אותי

אני ונכדתי בבית התפוצות
אני ואחי לאחר המלחמה
כך שרדה סבתא יהודית את השואה

בזמן המלחמה אני ואחי נשארנו מוחבאים אצל משפחה נוצרית. ואחרי זמן קצר אני הועברתי למשפחה אחרת. ואחי שהיה קטן ממני בשנתיים נשאר באותו מקום, וכל הזמן הזה הוא היה מוחבא מתחת למיטה, מכוסה בשמיכה. כמובן שהגרמנים היו מדי פעם באים לחפש יהודים. יום אחד נכנס לבית גרמני עם כלב דורברמן, אחי שהיה מתחת למיטה רועד מפחד הסתכל לכלב בעיניים.

במהלך המלחמה היינו מוחבאים אני ואחי באיזה דירה לבד אחרי שאבא שלי כבר נלקח למחנה ריכוז ואמא שלי היתה יוצאת כל יום לאיזה מקום להביא פרנסה, וזמן הזה אחי ואני היינו עדיין ילדים קטנים היינו צריכים להסיק את עצמנו יום שלם ובזמן הזה להיות בשקט כדי שאף אחד מהשכנים לא ידע שבדירה הזאת יש מישהו שאולי מתחבא.

באמצע החדר עמד תנור שהיה מחמם קצת את הדירה מפני החורף הפולני הקשה.

יום אחד שמנו משהו על התנור ונדלקה אש! אינני יודעת מאיפה הייתה התושייה לילדה בת חמש לכבות את האש עם סמרטוטים וכך נצלנו הפעם.

אחרי זה יום אחד אמא שלנו חזרה הביתה בערב ולא יכולנו לפתוח את הדלת שכמובן היתה נעולה עם מפתח ואז אמא אמרה לנו בשקט מעבר לדלת "תיקחי מגבת ולאט לאט תסובבי את המפתח" ובסוף הצלחתי לפתוח.

הזוית האישית

היה לנו ממש כייף למדנו המון אחת על השנייה.

מילון

סרטיפיקט
אשרת אגירה

ציטוטים

”תקחי מגבת ולאט לאט תסובבי את המפתח“