מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הכיסא

אוולין עם עומר ומאור
הכיסא
הרצון של אבא היה לגייס יהודים למקום מוגן שהגרמנים לא יגיעו אליו כדיי להתפלל שחרי

אני אוולין זקרי נולדתי בשנת 1951 בעיר תוניס אשר בתוניסיה.
 
בת בכורה של אבא מהאישה השנייה "אימא מטילדה". אחרי המלחמה אבא התחתן, נולדה לו בת ואשתו  נפטרה בזמן הלידה. יש לי עוד שתי אחיות רינה וגילה , צעירות ממני. כאן אני מביאה את הסיפור כפי שאבא מספר לי אותו. מידי  פעם הוא פולט משפט  ואני  רושמת. אבא לא מסכים  לספר "ליד ושם" את כל הסיפור. הוא אומר שזה רוע גדול מדי בלתי נתפס . סיפור העבודה בבניית מחנה השמדה בטוניס ארוך מאוד אתמקד כאן בכיסא.
 
הכיסא:
 
הסיפור מתחיל במלחמת העולם השניה.

אבי עבד במחנה עבודה תחת הגרמנים  בטוניסיה מה-4 בנובמבר 1942 עד חודש מאי 1943. אז  לקחו אותם עם טוריות וכפות  ומגרפות למקום לא נודע, בשטח פתוח סביב עיר הנמל "ביזרט" שהייתה בטוניסיה. כל יום היו מעמיסים עוד בחורים יהודים שלקחו מבתיהם מהרובע היהודי על משאיות של בהמות . חלק גדול מהבחורים העבידו אותם עבודת  פרך  בבנייה של מחנה השמדה שהיה אמור לשרוף את יהודי טוניסיה כולה .חלק קטן מהבחורים "הועסק" במטבח בקילוף תפוחיי אדמה לבישול, ומי שלא קילף לשביעות רצון הגרמנים והמשגיחים, הם  הפליקו במכותיהם הגסות בכל דבר חד שהיה בסביבתם על הגוף המצומק והרעב שנישאר ליהודים. 

הרצון של אבא היה לגייס יהודים למקום מוגן שהגרמנים לא יגיעו אליו כדיי להתפלל שחרית וערבית.  לשם כך , אבא עבר בין הצריפים של הצעירים ושכנע אותם באופן אישי שכדאי להם  להציל את הנשמה היהודית שלהם על ידי תפילה. שהרי בכל מקרה,  ימותו מפחד , מרעב , מקור,  ממחלות , ממכות ,  מיריות ..
 
כשהבחורים היו חייבים להתפנות, בתוך הצריף שבוא ישנו, הגרמנים העמידו דלי או גיגית באמצע  הצריף . המקום היה סגור כל החלונות נעולים ואטומים ואף אחד מבחוץ לא יכול היה לנחש מה התנאים בתוך הצריף. הצפיפות האיומה,  הזוהמה , מקומות השינה עשויים מקש ששימשו כמיזרונים לשינה כמובן בלי שמיכה… ומלאים בחרקים ועכברים . אם היה חסר אדם בצריף היו יורים על 10  מתוך הנמצאים , והנותרים היו רועדים מפחד וחושבים "אולי מחר  זה התור שלי להיות מחוסל". מטרתם הייתה  להזהיר שאף אחד לא יעז לברוח.
את המתים והפצועים היו משאירים בשטח מול חבריהם, דברו אתם רק בצעקות  מכות ומוות.
יום אחד באו ואמרו הגרמנים : "מי שיעבוד בלי הפסקה עד הלילה יקבל 8 פרוסות לחם ולא 4".  בסוף היום או שהבחור התעלף  או נפל  או הלך לעולמו אחרי שעות רבות של עבודה.  ואם העז ויכול היה לבקש  את הפרוסות המובטחות, צחקו לו בפנים וירו בו. כך מסבל לסבל, הבחורים חלו בכל מיני מחלות רעות שגמרו אותם.
לאחר כמה חודשים במחנה, אבא קיבל מכות מחפצים חדים בגלל סיבות משונות כמו: קליפות ירקות עבות מדי, גנבת פרוסת לחם מפחים. כדי לשרוד, גנבת גרביים מאדם מת כדי להתחמם מעט ומפצע שלא טופל במפשעה שלו.
באותה תקופה, הבחורים שומעים שהמלחמה קרובה לסיום, חלקם מנסים לברוח, בודדים מצליחים. אבא מותש מוצא את עצמו מוטל על מדרכה לא הרחק ממחנה העבודה. אישה ערביה  שגרה באזור אוספת אותו לביתה. היא מטפלת בו במסירות רבה, כאילו היה  בנה. פשוט לב רחמן של אימא.
לאחר שאבא התאושש הוא נסע  לביזרט לבית  הולדתו. אימו הייתה אלמנה. כשהיא ראתה  אותו חי היא התעלפה. כאשר התעוררה לא עזבה אותו לרגע. אבא העלה במשקל, השתקם , ומצא עבודה בישיבה. הוא לא יכול היה לעשות שום עבודה פיזית. הפצע שלא טופל  והגליד לא טוב, הציק לו  וחייב אותו לעבוד בישיבה. כך הוא שמן מאוד. ואז לא יכול היה לשבת על כיסא  בגובה רגיל. בכל מקום חיפש איך להגביה , לרכך. 
האמצעים  הפיננסים היו דלים ביותר. מצד שני אנשים שמוכנים לעזור היו מעטים מאוד. אי אפשר היה לקנות רהיט מיטה או כל דבר שיקל על החיים. אבא זרק את עצמו על המיטה , ירד בכמעט עמידה על  כיסא.  לכשאבא התחתן ,ונולדו לו ילדים ורווח לו מבחינה כלכלית , אימא  בקשה להכין כיסא רחב ממדים וגבוה  מספיק אז אבא  ישב בנחת , ליד חלון במרפסת…  הוא התגאה בכיסאו.
 
העלייה והכיסא:
עלינו ארצה  "מגרונובאל "  שהיא היא עיר בדרום-מזרח צרפת, לרגלי הרי האלפים. בצרפת  והכיסא אתנו.
 
כשאימא נפטרה אבא עבר לגור אתנו  בביתי  והכיסא אתנו. היום אבא בן 96 ועייף. גם על הכיסא שלו הוא מעדיף לא לשבת . הוא רוב הזמן מחבק כרית ומיטה. גם המיטה של אבא מיוחדת: רחבה מהרגיל וגבוהה מהרגיל. בניתי לו אותה  בעזרת נגר לפי בקשת אבא. צריך לציין שמאז שאבא החלים  מהגרמנים הוא רק הלך וטפח. ממשקל של 37 קילו עלה ל-137 קילו. מדוע ? משום שהעבודה עם הגרמנים התישה אותו. בראשו נחרט שפעילות גופנית זה מוות . אז הוא כמעט לא זז.  מצד שני, היה אומר אוכל זה היה חסר מאוד, גם בבית. לכן כל אוכל שראה  היה אוכל ואומר "אסור להשאיר נוכל ונרוויח אותו-בערבית  "נאקלו ונרבחו".
השימוש בכיסא:
היום , אני  משכירה את הכיסא הזה  לבריתות הוא משמש ככיסא של אליהו הנביא.
בינואר-2015, אבא נפל בבית. לחץ הדם שלו ירד מאוד. אין מצליחים להושיב אותו, הוא מתעלף. הוא עדיין בבית חולים. כפי שנראה, אם אבא יתאושש מהניתוח הוא כנראה לא ישב יותר לעולם. מהנפילה כמובן נפגע האגן וגם הרגל השמאלית שאבא קורה לה  "רגל הנאצים" .
 
חשוב לי לציין, אבא ניצח את הנאצים . לאבי יש  71 בנים נכדים ונינים. יש תשובה טובה מזו לנאצים?
כיום מרץ 2015  אנחנו כחודש וחצי  מאז שאבא נפל ומצבו הרפואי מתדרדר, הוא סובל ממים בריאות. ראשו צלול. עד היום הוא מגלה סימני פחד שמא משהו ישמע מילה  שלא  יאהב , יבוא ויזיק לו .
 
העשרה
תוניסיה – מדינה ערבית מוסלמית הנמצאת בצפון אפריקה
 
תשע"ה

מילון

נאקלו ונרבחו
נאכל אותו ונרוויח אותו (מתוך הערבית המדוברת טוניסאית)

טיפוסמלריה
מחלות קשות הרווחות בארצות נכשלות , קשורות בהזנחה , זיהומים וחום גבוה.

ביזרט
עיר נמל צפון טוניסיה. הצרפתים שלטו בה במלחמת העולם השנייה

ציטוטים

”"הכיסא מנציח את הרגל נאצית"“