מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הישרדות בתקופת מלחמה

בוריס ונינה רעייתו בביתם
בוריס ונינה באירוע חגיגי
סיפור ההצלה של בוריס

בוריס אפשטיין, נולד ב-15.01.1934 בכפר לובן, בבלארוס, שבברית המועצות.

שבוע לפני תחילת המלחמה, סבא של בוריס לקח אותו אליו הביתה, לעיר סלוצק לחופשה. בוריס לא אכל טוב והיה רזה, אבל כאשר הוא בילה אצל סבו עם נכדיו, הוא התחיל לאכול כרגיל.

כאשר הפשיסטים נכנסו לשטח של בלארוס, ופלשו לכפר שבו התגורר בוריס, אביו גבריאל, הלך לחזית ונהרג כבר בימים הראשונים של הפעולה. בלארוס נכבשה על ידי הפשיסטים במהירות. כאשר הם נכנסו לערים וכפרים בבלארוס, הם הרגו את כל היהודים הנמצאים בהם, ללא הבדל של גיל ומין. אמו של בוריס, שרה, אחותו ואחיו הקטנים, הוכו ונרצחו מול תושבי הכפר. בוריס נשאר בחיים רק בגלל שבזמן זה, הוא היה אצל סבא, ויחד עם משפחתו של סבא, הם ברחו לרוסיה, לבירוביג'אן, במהלך הפגזת הצבא הפשיסטי. בוריס זוכר איך הם נסעו בעגלה מכוסים בשמיכה, והכדורים שרקו ועפו מעליהם. אחד הכדורים פילח את השמיכה שבה כוסו. בעזרת ה' הם הצליחו לברוח.

הם התיישבו בבירוביג'אן , אבל הם סבלו מרעב. הכסף שסבא הרוויח, לא הספיק כדי להאכיל את כל המשפחה.  לסבא הייתה בת, נכדים קטנים, ותינוקת בת דודה, שמה  גניה, שהייתה בת ארבעה חודשים. כדי שבוריס לא יגווע ברעב, הוא נשלח לבית יתומים. בבית היתומים היחס השתנה מפעם לפעם,  התייחסו אליו פעם טוב ופעם רע. פעם צודק ופעם יחס בלתי הוגן, אבל הוא שרד. כאשר סיים בוריס את לימודיו בבית היתומים, הוא סיים קורס, ורכש מקצוע כחשמלאי.

הוא התחתן עם אישה בשם נינה, ונולדו להם שלושה ילדים. עם הזמן הם עברו לקזחסטן, לעיר רודניי. שם הוא עבד במפעל כרייה ועיבוד, כחשמלאי.

בשנת 2000 הוא ומשפחתו עלו לארץ ישראל. כיום יש לו שלושה ילדים, שישה  נכדים ואחד עשר נינים.

השנה, 2021,  נינה ובוריס יחגגו את יום נישואיהם ה- 65. הם חיו את כל חייהם בשמחה, אהבה והרמוניה. בוריס מודה, כל יום, לאלוהים, על זה שהוא נשאר בחיים, ועל כל יום שהוא חי.

הזוית האישית

ליליה – גם אני עליתי לארץ בשנת 2000 עם המשפחה. אנחנו בעצם עדיין עולים חדשים. הסיפור של סבא, מתאר הישרדות למרות התנאים הקשים. אני אוהבת את סבא ושמחתי לשמוע את הסיפור שלו.

מילון

פשיזם
אידאולוגיה ושיטת ממשל לאומנית טוטליטרית (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בוריס מודה, כל יום, לאלוהים, על זה שהוא נשאר בחיים, ועל כל יום שהוא חי.“