מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הילדות שלי בתל-אביב

ענוג וסבא
ענוג וסביו בלימוד משותף
היסטוריה,נוף וטבע וילדות

נולדתי בתל אביב בשנת 1949 את רוב ילדותי עד גיל 5 עברתי בתל אביב בשכונה שנקראת "שייח' מוניס" שהיום הוקמה עליה אוניברסיטת תל אביב.
שייח' מוניס: "שייח' מוניס, היה כפר ערבי במישור החוף התיכון בגבול מישור חוף יהודה, כ-3 קילומטרים צפונית-מזרחית לשפך הירקון, שנוסד בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19. בחודש מרץ 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נמלטו תושבי הכפר ממנו, בתי הכפר נהרסו ברובם ואדמותיו צורפו לשטח המוניציפלי של תל אביב. לימים הוקמו עליהן אוניברסיטת תל אביב ומספר משכונות עבר הירקון."
 
המקום היה דיי שומם ומספר בתים שנתפסו ע"י עולים חדשים שהגיעו מאירופה. היה שם בסיס צנחנים (ישראלי) שהיה צמוד לישוב. אני זוכר מהילדות את המטוסים הראשונים שראיתי עוברים מעל ראשי במלחמת העצמאות בשנת 1952. הרושם היה אדיר לכן אני זוכר את זה עד היום.
 
בשבתות הינו יוצאים לטיולים רגליים לירקון ולאזור רמת אביב שבו החלו להיבנות הבתים הראשונים של השכונה אבי, אליעזר היה עובד ביפו כרפד רכב והיה נוסע כל יום עם האופניים לעבודה. לבסיס הצבאי היינו מתגנבים בכדי להתנדנד בנדנדות הגדולות שהיו מיועדות לאימון הצנחנים בבסיס. החלבן היה מגיע כל יום עם כמה כדי חלב במשאית ישנה שכל הילדים היו נתלים עליה מאחור בכדי להגיע למכולת.
בהיותי בגיל חמש עברנו לגור ביפו ובגיל שש התחלתי ללמוד בבית ספר ויצמן למדתי עד כיתה ח'. המקצועות שנלמדו כללו: חקלאות, שחלקת אדמה הייתה צמודה לבית הספר. הכי אהבתי את שיעורי מלאכה שהיו עד כיתה ו'. עבודות בעץ ועד כיתה ח' במתכת עיצבנו כלים כגון פטישים, איזמלים. משם עברתי לבית ספר מקצועי אורט.
 
ביתי ומשפחתי
אבי ואמי נולדו בבולגריה בשנות ה-30 בזמן מלחמת העולם הראשונה. יהודי בולגריה ניצלו ע"י העם הבולגרי והכנסייה שלא נתנה לגרמנים לשלוח את היהודים למחנות ריכוז במקום הם שלחו את הגברים לעבוד במחנות עבודה בתוך בולגריה וכך הם ניצלו.
יש לי תמונה של אבי במחנה עבודה. בשנת 1948 עלו הורי מבולגריה לישראל והתגוררו בטבריה. כעבור שנה בשנת 1949 עברנו להתגורר בשייח' מוניס בתל אביב ואז נולדתי אני. התברר לי, שיש לי 2 אחיות גדולות ששמרו עלי, שלא יקרה לי כלום. למרות שמירתן, בכל זאת, היו מקרים שהוכחתי לכולם כמה אני שובב למשל היה לנו בחצר בור עגול וברז שהמים לא היו מתנקזים. הבור היה מתמלא כל הזמן במים. לפחות פעמיים כשהתחלתי ללכת נפלתי לבור המים ואחיותיי היו מצילות אותי ומוציאות אותי מהמים.
 
בהיותי בגיל 7 אחיותיי התחתנו. בהיותי בגיל 13-14 אבי נפטר עקב שטף דם במוח ואז נאלצתי לצאת לעבוד בכדיי לפרנס את הבית ולעזור במחייה. נרשמתי לבית ספר מקצועי אורט יפו ושם סיימתי  לימודיי תיכון ומקצוע, הלימודים היו מתקיימים בערבים. בגיל 19 התחתנתי ונולדו לי 3 בנות: אלונה ,שגית, והילה שמהם יש לי תשעה נכדים.
נופי ילדותי
נופי ילדותי היו כשהיינו יוצאים לטיולים לירקון שהיה ירוק סירות היו משייטות עצים גבוהים מסביב ודייגים עם רשתות דגים. ביפו הנופים היו שונים היו פרדסים סביב ושדות עם שלל פרחים צבעוניים היינו מטיילים, קבוצות ילדים מהשכונה בשדות קוטפים פרחים מציקים לדבורים ולפעמים נעקצים אבל זו הייתה חלק מהחוויה.
 
לים היינו הולכים בדרך כלל יחפים שהרגלים היו נשרפות מחום האספלט של הכבישים והינו מנסים למצוא מקומות מוצלים או חתיכות קרטון שנוכל לדרוך עליהם כדי לא להיכוות. נהגנו כמובן להתגנב למגרש הכדורגל או ללונה פארק, שהיה מקום בילוי מרכזי ביפו. היום בנויים שם בתים. באזור בין יפו לבת ים היו דיונות חול גדולות שהינו מטיילים ומשחקים בחולות. סבי וסבתי ושני דודות שלי גרו ממש בצמוד לדיונות, בשכונה שלהם היה עץ ג'ומס שהינו מטפסים עליו ואוכלים את פירותיו.
תחביב נעורי
בגיל 14 כשהתחלתי לעבוד הייתי מפריש סכום קטן מהמשכורת ורוכש דגמים של מטוסים ואניות להרכבה שאותם הייתי מדביק בזהירות עם דבק מיוחד בסיום הבניה הייתי מניח אותם לתצוגה על המזנון שהיה בבית.

מילון

שייח' מוניס
שייח' מוניס היה כפר ערבי במישור החוף התיכון בגבול מישור חוף יהודה, כ-3 קילומטרים צפונית-מזרחית לשפך הירקון, שנוסד בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19. בחודש מרץ 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נמלטו תושבי הכפר ממנו, בתי הכפר נהרסו ברובם ואדמותיו צורפו לשטח המוניציפלי של תל אביב. לימים הוקמו עליהן אוניברסיטת תל אביב ומספר משכונות עבר הירקון.

ציטוטים

”הייתי מפריש סכום קטן מהמשכורת-סבי עבד כילד שיהיה לו כסף להתקיים“