מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הטלית של סבי

אני וסבי
תוכנית הקשר הרב דורי
חייו של שלמה בטסיקס

שמי שלמה בסטיקס, נולדתי בעיר אתונה שביוון בשנת 1949.

לאמא שלי קראו בלינה ולאבי קראו רפאל. יש לי ארבע אחיות שרה רבקה חנה ומלכה. אני זוכר ילדות טובה ואני זוכר שאבי לקח אותי על הכתפיים. לצערי בהמשך, אבי נפטר כשהייתי בן אחת עשרה, ונאלצתי לתמוך באמי ואחיותי.

המשפחה של אימי נספתה בשואה, ואחותה של אימי נאלצה להתנצר ולהתחתן עם נוצרי ,על מנת שהוא יציל את אימי וסבתי.

כשעליתי לארץ ב1950 השארנו את כול רכושנו ביוון, ולא היה לנו אמצעים להתפרנס ולא מקום לגור בו. הגענו ארצה באוניה מיוון לנמל חיפה. כשהגענו ולקחו אותנו למעברת "בית ליד", שם גרנו באוהלים

התגייסתי בשנת 1967 ושירתי במשמר הגבול. סיפרתי לנכדי סיפורי גבורה על המלחמות שהשתתפתי בהן, והמשמעותית ביותר היא מלחמת יום הכיפורים.

מלחמת יום הכיפורים החלה ביום הכיפורים, שבת, ה-6 באוקטובר 1973, שעה 14:00, במפתיע, בשתי התקפות רבות עוצמה: של הסורים ברמת הגולן ושל המצרים בחצי-האי סיני. המלחמה נמשכה 18 יממות, שהחלו בבלימה ישראלית, ואחר-כך בהתקפות-נגד ישראליות שהעבירו את הלחימה אל עומק שטחי האויב, ואילצו את המצרים, ובעקבותיהם גם את הסורים, לקבל הסדרי הפסקת-אש חדשים.

ישראל הופתעה כליל, אבל לא במידה שווה בשתי הזירות. בעוד שהמצרים הצליחו להונות את המודיעין הישראלי, בהציגם את ריכוזי כוחותיהם הענקיים כסדרת תרגילים צבאיים, הרי שהמודיעין הישראלי בצפון שאיתר את ריכוזי הצבא הסורי בחוראן, התייחס אליהם ביתר רצינות. זאת בגלל העובדה ששלושה שבועות קודם-לכן, בעקבות מרדף מטוסי-קרב סוריים אחר מטוס-צילום ישראלי, התחולל קרב אווירי מעל הים התיכון, בו הופלו 13 מטוסי-קרב סוריים, תמורת מטוס קרב ישראלי, שטייסו חולץ בשלום. ריכוזי הכוחות הסוריים נראו כהכנה לפעולות תגמול. לכן אישר שר הביטחון, משה דיין, העברת חטיבה משוריינת 7 ממרחב באר-שבע אל רמת הגולן לקראת סוף ספטמבר. (מט"ח)

במלחמת יום הכיפורים הייתי בבית, אך לאחר זמן קצר, באו ולקחו אותי ללא הודעה מוקדמת, לרמת הגולן. שם נתנו לנו פקודה להתקדם לעבר הסורים. נלחמנו בגבורה מול האוייב הסורי, אך הרבה מחברי נהרגו וזו הייתה מלחמה קשה ועקובה מדם.

אני ורינה אישתי התחתנו בשנת 1970, בכרמל בעיר חיפה. רינה היתה בת שמונה עשרה  ואני בן עשרים ואחת. נולדו לנו שלושה ילדים רפי, בלי ושירלי.

גרנו בחיפה ולאחר שהשתחררתי מהצבא, עבדתי בבנק לאומי מספר שנים. בשלב מאוחר יותר עבדתי כמנהל עבודה במפעל לנעליים שקראו "המגפר". המגפר היה מפעל ישראלי לייצור מוצרי גומי ונעליים, שפעל תחת שם זה משנות ה-30 של המאה ה-20 עד שנות ה-80. המגפר נוסד ב-1935 במפרץ חיפה כמפעל קואופרטיבי לייצור מוצרי גומי, בפרט גיפור צמיגים, תהליך המקנה למוצר קושי, גמישות ועמידות. מפעולת הגיפור נגזר שמו של המפעל. ויקיפדיה. כשסיימתי את עבודתי במגפר, עברתי לעבוד כמנהל עבודה ב"מקור הפורמייקה".

אני מאוד אוהב מוסיקה יוונית, ואני מנגן באורגן, גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית ובוזוקי.

הטלית של סבי

הטלית של סבי היא מיוחדת ויש לה סיפור מרגש, טלית זו עוברת כבר שלושה דורות, מאבא לבן. היא הועברה מסבא שלי להורים שלי, ומהורי אני קבלתי אותה. אני בטוח שאעביר אותה לילדיי והם יעבירו אותה לדורות הבאים.

סיפור הטלית התחיל כך: סבי אבד את אביו כשהיה בן אחת עשרה, ולא היה מי שיקריא על אבא שלו קדיש. כול הבנים ממשפחתו של אבא שלו, נספו בשואה וכך גם מצד אימו. לכן לסבי לא היתה ברירה אלה לעשות בר מצווה בגיל אחת עשרה כדי שיוכל להגיד קדיש עליו. בעקבות זה הוא גם הופך להיות סוג של "אבא", זה אומר להיות המפרנס העיקרי בבית, שהמשמעות של זה היא לעבוד קשה, כדי לפרנס את המשפחה, ובין השאר גם לנחם ולשמח את משפחתו (כלומר את אימו ואחיותיו).

הטלית שימשה אותו כדי שיגיד קדיש, כי בלי הטלית אי אפשר לעשות זאת. היא שימשה אותו גם לבית הכנסת, ליום הכיפורים  להנחת התפילין ועוד. וכיום אני גם משתמש בה ביום כיפור, ועוד שנה גם אניח איתה תפילין.

הזווית האישית

יואב – עבודה זאת גרמה לי להרגיש שאני ממשיך את הסיפור של משפחתי, ושאני משתף את חיו של סבי. אני רוצה לאחל לסבא שלי המון בריאות, שנמשיך לצחוק כמו שאנחנו יודעים, ושימשיך לספר לי סיפורים על החיים שלו ועל שירותו הצבאי.

מילון

קדיש
קַדִּישׁ הוא נוסח תפילה יהודי נודע, הנאמר בארמית בבלית. עיקרו של הקדיש הוא בקשה להתגדלות ולהתקדשות שמו של האל והתגלות מלכותו בעולם. במרבית הנוסחים מופיעה גם בקשה לקירוב הגאולה וביאת המשיח, אולם בקשה זו אינה מופיעה בנוסח אשכנז ונוסח איטליה. על פי המקובלים הקדיש מעלה את התפילה בשלביה השונים לדרגות קדושה שונות. ויקיפדיה

ציטוטים

”אני זוכר ילדות טובה ואני זוכר שאבי לקח אותי על הכתפיים. לצערי בהמשך, אבי נפטר כשהייתי בן אחת עשרה, ונאלצתי לתמוך באמי ואחיותי.“