מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החינוך בילדותי

דוד ושני
בצעירותי
החינוך בילדותי לעומת החינוך כיום

בעקבות ההשתתפות שלי בתכנית "הקשר הרב דורי"  והמפגש החוזר עם בית ספר חשתי כי בית הספר והחינוך שאני קיבלתי שונה מאוד מבית הספר והחינוך אותו מקבלים הילדים היום. לכן, חשבתי לספר על בית הספר בילדותי וגם על החינוך בו ובבית הורי .
נולדתי במצריים ועליתי לארץ בגיל שמונה. עד גיל זה הייתי בגן ובבית הספר בקהיר. לאחר העליה ארצה למדתי בטירת כרמל. אני זוכר שכאשר מורה נכנס לכיתה תמיד היינו קמים לכבודו  ומברכים אותו כאות כבוד וממתינים עד שיגיד לנו שאפשר לשבת.
החינוך בבית הספר בילדותי
היינו כ 15 תלמידים בכיתה אחת וישבנו בשורות. לא היו מחשבים ואנו השתמשנו במחברות פשוטות ובעיקר בעפרון ומחק. גם בתקופה שלי היה מורה לכל מקצוע. אני זוכר, שהמורים היו קשוחים מאוד כלומר התלמיד לא יכול לדבר עם המורה בחופשיות לקרוא לו בשמו או להישיר אליו מבט כאשר הוא פונה אליו. כעונש על מעשה אסור השאירו תלמידים לאחר הלימודים שם היה מחנך תורן שהיה עושה עם התלמידים שיעורים.   וכך, כשהילד אחר להגיע הביתה ההורים היו יודעים שהילד קיבל  עונש. הייתה גם ענישה גופנית ומורים נהגו למשוך בתנוך האוזן. לא היינו אומרים להורים שקיבלו עונש כוון שידענו שיכעסו עלינו, לא יגבו אותנו ואפילו יענישו אותנו שוב בבית . תמיד, ההורים גיבו את המורים והיו אומרים: "מגיע לכם יותר"  "מה שהמורה אומר קדוש" ומענישים שוב בבית.
 
המורים בבית הספר לא היו מזמינים הורים לשיחה הם האמינו כי בתחום בית הספר האחריות לענישה היא  על המורים. בבית הספר נהגו גם לעודד- כל בוקר המנהל קיבל רשימה מי תלמיד מצטיין ולמחרת בבוקר במסדר היה מקריא את שמם בפני כולם. לתלמידים ממושמעים וחרוצים נתנו מחברות ספרונים ועפרונות ששימשו כפרס ואז כל הילדים היו מקנאים. לא זוכר שהייתה אלימות בבית הספר. אני זוכר שאמרנו: "שולם שולם לעולם –  ברוגז ברוגז אף פעם" כשהיה ריב , חברים היו באים משני הצדדים אומרים "לא יפה תשלימו" וכך היו משלימים לא הייתה שנאה. כל אחד רצה להיות החרוץ ביותר.
 
בילוי – תרבות הפנאי
תרבות הפנאי
 
בבית שלי היה רדיו פטיפון  ובו שמענו שירים של אריס סאן יפה ירקוני  ושירים בערבית. לא הייתה טלוויזיה אבל זכור לי שהייתה תכנית רדיו במצריים שנקראה "אלף לילה ולילה" בתכנית הושמע סיפור בהמשכים. אמא אהבה לשמוע וכך בכל לילה האזינה לפרק ההמשך ושיתפה אותי. משחקי הילדות שזכורים לי הם קלס ושבע אבנים ומשחקים בחוף הים. נהגנו לשחק יחד בנים ובנות.
 
היחסים עם ההורים
להורים שלנו הייתה מאוד חשובה המשמעת. לא היה מקובל לסרב לבקשת הורה או לחלוק על דבריו. היה לנו כבוד רב להורינו, נהגנו לדבר אליהם כאשר הראש נטוי למטה . מעולם, לא העזנו  להתחצף או לדבר לא יפה להורים.
 
 
 
 
 
אני הייתי ילד ממושמע אף פעם לא אמרתי לא,  לעומת זאת, האחים שלי לא כל כך שמעו בקול הורים ולכן היחס אליהם היה שונה. כשהם ביקשו לקנות משהו לא קיבלו ואילו אני קיבלתי.  בעקבות כך הם טענו שההורים אוהבים אותי יותר והם קינאו בי. היה חשוב להורנו שנלמד ושלא נלך עם ילדים שלא לומדים ואנו  מלאנו תמיד את כל הבקשות שלהם.
 
 
 
תשע"ו

מילון

חבל על הזמן
ביטוי כיום אצל הצעירים שמשמעו ממש טוב, מצויין.

ציטוטים

”"שולם שולם לעולם - ברוגז ברוגז אף פעם" “