מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים על פי תמר לוי

תמונה של אלמוג אביב ותמר
תמונה של תמר ביום חתונתה
סיפורי ילדות שסיפרה תמר לאלמוג ואביב

תמר מספרת לאלמוג ואביב:
הסיפור ששמעתי מאמא
"בתימן אבי היה סוחר, הוא היה אדם אמיד מבחינה כספית-לא היה חסר לו דבר. אבי היה יוצא בימי ראשון לערים בשביל למכור את סחורתו והיה חוזר בימי חמישי. כשהיתה העלייה ארצה שנקראה "מרבד הקסמים", אמרו לכולם לזרוק את כל התכשיטים כי כביכול המטוס לא יוכל לטוס מבחינת המשקל. אמי הייתה אישה חכמה ביותר, לפני העלייה היא אפתה פיתות והכניסה את כל כספה לתוכם, כך שאם ישאלו אותה על הפיתות היא תגיד שזה בשביל לאכול.
 
הם הגיעו לעיר חשד ואבי ראה שם אנשים עניים שאין להם מה לאכול, הוא ריחם עליהם וחילק ביניהם את כספו למטרת הלוואה.כשהם הגיעו לארץ, לא היה להם מה לאכול ומבעלי כל הפכו הם לאנשים שאין להם מה לאכול. אבי לקח את זה מאוד קשה וחלה מאוד עד סף מוות, אט אט הוא התחיל להשתקם ועבד בעבודה מאוד קשה לטחון אבנים שהיו עושים מהם "רם" לניקוי אמבטיות ועוד…
 
יום אחד אבי החליט לנסוע לאדם שחייב לו כסף ולבקש ממנו את ההלוואה שנתן לו פעם, הוא הגיע לעיר נתניה וראה את אותו בן אדם שחי בצריף עם שמונה ילדים. הוא כל כך ריחם עליו וויתר על ההלוואה חזר הביתה ולא ביקש מאף אדם את החזר ההלוואה.
 
יום אחד שכנה של הורי נפטרה, ולא היו טלפונים בזמנו אז אמי נסעה אל מקום עבודתו של אבי בכדי להודיע לו שיגיע להלוויה, היא הגיעה ולא זיהתה אותו כי הוא היה מלא חול מהטחינה של האבנים. ואז היא שאלה אותו "אתה יודע איפה סלימין ? (שלמה)", אבי הסתכל עלייה וצחק שהיא לא זיהתה אותו.       
 
סיפור ילדותי 
נולדתי בראש העין, המיילדת שנקראה יהודית יילדה את אמי ואת כל שאר בנות המקום. המיילדת עצמה נתנה לי את שמי תמר, אבי רצה לקרוא לי ציונה אך יהודית לא הסכימה. כשהייתי קטנה חליתי מאוד, והיו צריכים לאשפז אותי אבי לא הסכים והוא אמר "אם היא תמות – שתמות בבית, ואם תחיה – שתחיה בבית."                  
 
חוויות ילדות
שיחקנו בשלל משחקים שהכנו בעצמינו כמו: כדור שהכנו מגרביים, חמש אבנים, גולות, קפיצה על חבל וכדומה.~ המצב הכלכלי בבית לא היה טוב, ואמי החליטה לצאת לעבוד בלי ידיעת אבי, מהסיבה שתמיד רצתה לתת לנו יותר, שתוכל לקנות לנו אוכל משחקים ועוד… היינו קטנים אז אמי ביקשה מהשכנה לשמור עלינו. ~ יום אחד החלטנו לעשות "ים" בבית אני ואחיי, היה לנו בבית טוש ומילאנו אותו במים ושמנו סמרטוטים ליד הדלת על מנת להדוף את הנזילה, אחרי שסיימנו לשחק יצאנו וראינו שכל הבית מוצף. גרפנו מהר את המים כדי שאמי לא תחזור מהעבודה ותצעק עלינו.
 
בגדים היו קונים לנו בחגים ואבי קנה לי תמיד מידה יותר גדולה על מנת שיתאים לשנה הבאה, יום אחד הוא קנה לי חצאית כל כך גדולה שאמרתי לו "יותר אתה לא קונה לי לבד, אני באה איתך". דמי כיס היינו מקבלים רק בפורים וגם זה היה רק אגורות. בעזרת כל הכסף שהביאו לנו אני ואחי היינו מבזבזים על נסיעה באוטובוס הלוך וחזור כמה פעמים עד שנגמר כספינו בשבילינו זו הייתה חווית ילדות מרגשת.          
 
תקופת הבגרות
פעם בשבוע היו סרטים הודיים בפתח תקווה בקולנוע "סטודיו" וכל יום שלישי בשעה ארבע היה סרט הודי וכל יום שלישי זה היה הבילוי שלה והיא נהנתה לראות את הסרטים. בחלק מהערבים, מספרת תמר, הם יצאו לחתונות שהיו מתקיימות בחצר של הבתים וכל מי שרצה היה יכול להגיע לחתונה.                       
 
החתונה של תמר הייתה בשנת 1972 בבית החייל משום שבעלה עדיין היה בשירות סדיר. תמר גרה בשכירות במשך שנה וחצי ולאחר מכן עברה לדירה של אמו.הבן חי נולד בשנת 1973 ובדיוק פרצה מלחמת יום הכיפורים. לתמר כיום יש שלושה ילדים.  
         
כיום תמר לומדת פעם בשבוע במתנ"ס תנ"ך, ספרות  ופעם בשבוע מתנדבת בגן ילדים במסגרת זהב בגן. תמר משתתפת בתאטרון הגימלאים ואוהבת לרקוד ריקודי עם פעמיים בשבוע.   
 
העשרה
"מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ד': "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים‏ וכן מבצע ביאת המשיח".
תשע"ו                

מילון

מבצע על כנפי נשרים
מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ד': "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים‏ וכן מבצע ביאת המשיח.

מדג
כותש תבלינים

רם
טחינת אבנים

מסחגה
אבן שעלייה ריסקו עגבניות והכינו פלפל חריף.

ציטוטים

”"והדרת פני זקן"“