מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים המרתקים באתיופיה

אני עם סבתי רות
תמונה משנת 1966 מחופי אתיופיה
החיים של בני המשפחה שעברו מעדן לאתיופיה (לפני העלייה ארצה)

שמי עוז, בחרתי לראיין את סבתא שלי –רותי שלמיי. אימא של אבי, על התקופה בה היא ומשפחתה חיו  באתיופיה. סבתא שלי נולדה בתל אביב בשנת 1936. היום היא בת 85. ההורים שלה חיו בעדן, שהייתה אז בשלטון הבריטי והיו שם מנהגים של אנגלים ובאו ללדת אותה בארץ. סבתא וסבא שלי חיו בארץ. בגיל 3 חודשים היא והמשפחה שלה חזרו לעדן. לפי הסיפורים שלה הייתה לה ילדות מעניינת כי היא ואימא שלה ואחותה טיילו הרבה בעולם. באיטליה, בארץ, בצרפת, באנגליה. לאבא שלה הייתה חנות בנמל בעדן של דברים מסין, בדים, חולצות, תכשיטים. כשסבתא שלי הייתה מבקרת בארץ, לפעמים הם היו נשארים חודשיים שלושה ובתקופה הזאת היא הייתה לומדת כאן בבית ספר בארץ, כל פעם בבית ספר אחר. היא מספרת שהיה לה כיף להכיר כל פעם חברים חדשים, אבל אני חושב שזה קשה כל פעם להכיר ילדים חדשים ולהיפרד מחברים טובים.

סבא שלי בן ציון נולד בעדן בשנת 1928, הוא נפטר בגיל 56 בשנת 1984. עד גיל 17 חיו בעדן ואז הוא והמשפחה שלו עברו לאתיופיה. מדי פעם הגיע לארץ עם משפחתו לחופשות. באתיופיה היה לסבא שלי עסק עצמאי. סבא וסבתא שלי הכירו בארץ במסיבה ואחרי ארבעה חודשים התחתנו, בשנת 1959. שבועיים אחרי החתונה הם טסו לאתיופיה וחיו באדיסבבה עד 1965. אחר כך עברו לאסמרה עד 1975. הם באו לביקורים בארץ וגם כדי ללדת את שני הילדים שלהם – אייל הבכור ואבא שלי גיא הצעיר. הרבה מבני המשפחה של סבא וסבתא שלי עברו בשנת 1948 מעדן לאתיופיה ולא עלו ארצה כי החלו פרעות קשות בארץ ליהודים. אי אפשר היה לעלות. הם עלו לארץ בשנת 1975 בגלל שהייתה מהפכה באתיופיה והיה שם מצב קשה, הם ממש ברחו משם. בארץ אבא שלי ואחיו למדו בבית הספר האמריקאי בכפר שמריהו.

החיים באתיופיה

סבתי מספרת שהחיים שם היו מאד טובים ונוחים. היא לא עבדה והייתה נפגשת עם חברות או הולכת לקולנוע או לקונצרטיים והצגות. בימי ראשון הם היו יוצאים מחוץ לעיר לטיולים באגמים, מבקרים באתרים מעניינים וחוזרים בערב. לסבא שלי היה משרד ממכירות של קפה ועורות לכל מיני מקומות בעולם. בנוסף, הוא היה מייבא תפוזים מהארץ לאתיופיה. בגלל העבודה של סבי היו למשפחה הרבה מפגשים ומסיבות עם שגרירים ואנשי עסקים.

אבי עם הוריו בשיט בסירה באתיופיה

בחצר של הבית של סבא וסבתא שלי היה בית כנסת. בכל יום שישי ושבת היו מתפללים שם. הם היו חוגגים את כל החגים היהודים. בחגים של הנוצרים היו משתתפים במסיבות של חג המולד שהזמינו אותם.

הבית של סבא וסבתא שלי באתיופיה

תמונה של אייל וסבא בן ציון עם הקיסר האתיופי היילה סלאסי

התמונה הזאת מאד חשובה למשפחה. היא משנת 1967. יש העתק בבית של סבתי ואצל עוד בני משפחה. הקיסר ביקר בתערוכה של סבא שלי שהציג עורות ובדים. אייל אח של אבי לחץ את ידו של הקיסר אשר חתם בספר המבקרים של סבי. אייל אח של אבי ואבי למדו באסמרה בגן ילדים ובבית ספר אמריקאי שהיה בבסיס באריתריאה. סבתא שלי מספרת שהיו להם חברים ישראליים וגם כאלו מכל מיני מקומות בעולם. עד היום סבתי שומרת על קשר טלפוני איתם. בבית הם דיברו גם בעברית וגם באיטלקית כי היו להם עוזרות אתיופיות שדיברו איטלקית, באסמרה היו הרבה איטלקיים. הם אהבו לאכול וואט ואינג'ירה, אלו היו מאכלים אתיופים.

הזוית האישית

עוז: במהלך התיעוד הכרתי את הסיפור המשפחתי שמעניין מאד. למדתי על הילדות של אבי ועל האפשרות לשמור על המסורת היהודית גם כשגרים במקומות שונים בעולם. נהניתי והרחבתי את הידע. סבתי נהנתה מאוד לספר על החיים וההיסטוריה של המשפחה. זה היה לה חשוב והזדמנות נהדרת. אני נכדה בכורה וזו הפעם הראשונה שלה בהתנסות בתכנית זו.

מילון

אינג'רה
לחם שטוח, עגול העשוי מתהליך התססה של טף (סוג של דגן). זהו מאכל אתיופי, אריתאי וסומלי

היילה סלאסי הראשון
היילה סלאסי הראשון, קרוי לפעמים היילה סלאסיה, (23 ביולי 1892 - 27 באוגוסט 1975) היה קיסר אתיופיה האחרון. נולד בשם תפרי מקונן, היה יורש העצר של אתיופיה בשנים 1916–1930 וקיסר אתיופיה בשנים 1930-1936 ,1941-1974. סלאסי השתייך לענף השוואני של השושלת הסולומונית שמתחילה במאה ה-13, ומשם לפי המסורת דרך השושלת האקסומית אל מנליק הראשון הוא בנם של שלמה המלך ומלכת שבא. היילה סלאסי היה אישיות מכוננת באתיופיה בפרט ובאפריקה בכלל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ההתנסות והכרות עם מקומות בעולם מעניינת ומרחיבה את הדעת“

”אייל אח של אבי לחץ את ידו של קיסר אתיופיה היילה סלאסי הראשון“