מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים בתל אביב בצל המנדט הבריטי והמאבק לעצמאות

שרה עם משפחתה בכיכר דיזינגוף לאחר פתיחתה
שרה בנעוריה
ציפי חצקלביץ מספרת על הוריה שרה ויעקב קוריס.

סיפורה של שרה (גורנשטיין) קוריס

שרה קוריס נולדה בתאריך 13 במאי 1924, באלכסנדריה שבמצרים, לאליהו וללאה (לבית קפלן) גורנשטיין.

(נספח -תמונה מס' 1 – תעודת לידה ממצרים).

אמה, לאה, נולדה בשנת 1902 בסימפרופול (אז האימפריה הרוסית). היא עלתה לארץ ישראל עם הוריה, דב וצפורה קפלן, וארבע אחיותיה, באניה "אומבריה", שעגנה בנמל יפו בדצמבר 1920, נר שני של חנוכה. המשפחה שוכנה במחנה אוהלים על שפת הים (נספח – תמונה מס' 2). היה זה בעיצומה של העלייה השלישית.

מאוחר יותר עברה המשפחה להתגורר בבית משפחה ערבית ביפו. במאורעות תרפ"א, מאי 1921, סדרה של מעשי רצח, אלימות, אונס שוד וביזה ביהודים וברכושם,  שהחלו ביפו והתפשטו לישובים יהודים נוספים, המשפחה שבביתה גרו הגנה עליהם והסתירה אותם מפני הפורעים!

אליהו גורנשטיין נולד בשנת 1899 באודסה (אז האימפריה הרוסית, כיום אוקראינה). הוא הגיע לארץ ישראל עם משפחתו כנער בעלייה השנייה, לפני מלחמת העולם הראשונה. עם פרוץ המלחמה גורשה המשפחה למצרים על ידי הטורקים. לאחר סיום המלחמה וכיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים,  חזר אליהו לארץ ישראל, הכיר את לאה קפלן, והם נישאו בשנת 1923 (נספח – תמונה מס' 3). הזוג ירד למצרים "לשבור שבר" (חיפוש אחר פרנסה), שם נשארו חלק מבני המשפחה מאז הגירוש, ושם נולדה שרה. כשהייתה תינוקת, חזרו לתל אביב (נספח –  תמונה מס' 4).

אליהו היה חייט לגברים. לאה עזרה לו במתפרה, ובמקביל שקדה על גידול הילדים. לשרה נולדו שלושה אחים: בנימין (1927), יעקב (1930) ודן, בן הזקונים (1940).

המשפחה עברה כמה מקומות מגורים, רובם בדרום ובמרכז תל אביב (שכונת שבזי, שכונת שפאק, ועוד). בתחילת שנות ה-30 בנה דב קפלן, סבה של שרה ואביה של לאה, בית גדול למשפחה המורחבת, ברחוב פינסקר פינת טרומפלדור בתל אביב, אז שכונת נורדיה (נספח – תמונה מס'  5). שרה גדלה בבית זה ואף גרה בו עד 1952, כאשר הייתה כבר אם לשלושה ילדים. הבית עומד עד היום!

עם המעבר לבית החדש, שרה החלה ללמוד בבית הספר היסודי "תל נורדאו" (1930–1938), שהתאפיין ברמת לימודים גבוהה, והצטיינה בלימודים (נספח – תמונות מס' 6, 7 ו-8).

בבית החדש אספקת החשמל הייתה מוגבלת, ולעתים בשעות החשכה הכינה שרה את שיעוריה לאורה של מנורת נפט. כמו כן הרבתה לבקר בספרייה בבית ביאליק, מאחר ולהוריה לא התאפשר לקנות את כל ספרי הלימוד.

שרה זוכרת היטב מאותן שנים את תנופת הבנייה העצומה בתל אביב, כשגמלים עדיין הסתובבו ברחובותיה (משנותיה הראשונות של העיר עד אמצע שנות ה-40) ונשאו על גבם את חומרי הבניין: הזיפזיף – חול ים מעורב באבנים ובצדפים, וכן חומרי בניין נוספים. בעיר היו הרבה פרדסים ומשקים חקלאיים, אך גם חול לרוב. העיר הלכה והתפתחה כלכלית, חברתית, תרבותית, מדינית ועוד.

לפנינו תמונה של המשפחה, ככל הנראה בין השנים 1938-1939,  בכיכר דיזנגוף לאחר פתיחתה

בשנת 1938 החלה שרה את לימודיה בביה"ס התיכוני למסחר ברחוב גאולה 30, ליד הים. היה זה בית הספר התיכון השני שהוקם בתל אביב לאחר גימנסיה "הרצליה", ויחודו היה בכך שבצד הלימודים העיוניים לבגרות, התקיימו בו לימודי כלכלה, מינהל ומסחר, שענו על צרכי העיר המתפתחת בצעדי ענק. כמו בביה"ס היסודי, גם בתיכון  הצטיינה שרה בלימודיה. לפנינו אחת המפות משיעורי גיאוגרפיה שציירה בעצמה בעזרת עט נובע(!) וצבעי עפרון מרהיבים, עשרות שנים לפני הופעת המפות המוכנות לצביעה, וכמובן הרבה הרבה  לפני דור המחשבים והאינטרנט.

גם במחברות הכימיה מופיעים ציורים/ שרטוטים נפלאים של שרה (נספח – תמונה מס' 9). שרה הצטיינה גם בספורט. מצורפת תעודת הצטיינות – מקום ראשון במרוץ שליחים.

באותן שנים, בעיקר אחרי פרסום "הספר הלבן" ב-1939 (מסמך שהגביל באופן חמור את עליית היהודים לארץ ישראל והגביל משמעותית רכישת קרקעות בבעלות ערבית), הלכה וגברה ההתנגדות לשלטון הבריטים, ורבים מהצעירים ובני הנוער הצטרפו למחתרות – ההגנה, אצ"ל ולח"י.

באחד הימים עבר ברחוב ליד בית הספר רכב צבאי פתוח ובו קצינים בריטים מהמפקדה הסמוכה. אחד התלמידים ירק עליהם מחלון הכיתה ופגע בראשו של אחד הקצינים. הקצין עצר את הרכב ועלה לביה"ס כדי לברר מי ביצע את המעשה. אף אחד מהתלמידים לא היה מוכן לגלות, והדבר גרם לסגירת בית הספר לחודש ימים, עד שהבריטים ויתרו. אותו תלמיד נהרג בשנת 1946 באחת הפעולות המבצעיות של הלח"י.

בבתי הספר קיבלו התלמידים הכשרה טרום צבאית, ששולבה במסגרת יציאה למחנות עבודה בקיבוצים – עבודה חקלאית לצד אימונים( נספח – תמונות מס' 10 ו-11). שרה סיימה את הלימודים בתיכון ב-1942 עם תעודת בגרות וכן תעודת מנהלת חשבונות מוסמכת. מאחר שהייתה הבת הבכורה, היא נרתמה לעזור בפרנסת המשפחה לאחר שאביה, אליהו, נפטר באופן פתאומי בשנת 1944 והותיר את לאה ללא מקור פרנסה, בתקופה קשה ומאתגרת.

שרה נישאה ליעקב קוריס באוקטובר בשנת 1946, ונולדו להם שלושה ילדים: אליה (על שם אליהו גורנשטיין הסבא) בשנת 1947, אמיר ז"ל בשנת 1950, וציפי (המספרת) בשנת 1952.

בשלהי המנדט הבריטי ועם פרוץ מלחמת השחרור, שרה, שהיתה מנהלת חשבונות מצטיינת, עבדה במשק הפועלות (משקים חקלאיים לנשים פועלות וחלוצות בישוב העברי בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20), גם כשהיתה כבר נשואה ואם לתינוקת! (נספח -תמונה מספר 12). לעתים היתה נוסעת לעבודתה ברכב משוריין למקומות שונים באזורי לחימה!

בשנת 1958 החלה שרה לעבוד במחלקת ההדרכה של "מגן דוד אדום". בתפקידה ריכזה ותיאמה את ההדרכות במרכז מד"א ובכל הארץ, עסקה בהנהלת חשבונות, וניהלה את כל המערכת האדמיניסטרטיבית של המחלקה. בשנת 1981 קיבלה שרה תעודת "עובדת מצטיינת" ארצית מטעם מד"א בשיתוף העיתון "ידיעות אחרונות", ואף הגיעה לבית הנשיא יצחק נבון ז"ל לקבל את הפרס (נספח – תמונות מס' 13 ו-14). שרה עבדה במד"א עד פרישתה לגימלאות ב-1984.

 קובץ נספח תמונות שרה קוריס

הזוית האישית

קישור לסיפורו של יעקב קוריס: "תרומתו הגדולה של יעקב קוריס ז"ל לתקומת עם ישראל בארצו"

רומי ברזילי: בחרתי לבצע את המחוייבות האישית שלי בתוכנית ״הקשר הרב-דורי״ מכמה סיבות היה לי מאוד חשוב להנציח סיפורים, לספר ולשמר אותם, באופן כזה שיהיה משמעותי לאחרים. כשהייתי קטנה תמיד אהבתי לקרוא את הסיפורים בבית התפוצות. הייתי מגיעה לשם המון! לפחות פעם בשבועיים, תמיד אהבתי לקרוא את הסיפורים ולראות את התמונות.

התחברתי לרעיון של התוכנית- סיפורי חיים של אנשים, תמונות וחוויות ישנות- מכיוון שזה תמיד עניין אותי, לדמיין את החיים אז ואת איך שהם נראו, לדמיין את האופי והקול של האנשים, ובאופן כללי פשוט לשמוע סיפורים ולהתחבר אליהם ולראות את עצמי בהם. אני מאוד אוהבת להתחבר עם אנשים, ואני ממליצה על התוכנית לכל מי שרוצה אינטראקציה אישית, קשר רציף, מעניין וכיפי.

נהנתי מאוד בתוכנית, התחברתי מאוד עם ציפי (שעל הוריה סיפרנו וכתבנו, המספרת), אני שמחה מאוד שפיתחנו קשר אישי ונפגשנו במהלך כל השנה, וכמובן שלא עסקנו רק בפרוייקט. היה לי מאוד מאוד כיף לשמוע את הסיפור, וגם את כל מה שהיה מעבר למעט שכתבנו- שהוא הדובדבן שבקצפת. אני אוהבת לשמוע את הספורים ולדמיין אותם, וכשזה נעשה אישי ומלא בפרטים – זה הכי מעניין!

זכיתי להכיר את ציפי באופן אישי, אישה מקסימה! אני מאוד שמחה שציוותו אותנו ביחד כי אנחנו מאוד מתאימות והתחברנו מאוד, ואני מקווה שבאמת נשמור על קשר מחוץ למסגרת התוכנית!

לסיכום אני שמחה מאוד שבחרתי לקחת חלק ב״קשר הרב-דורי״, ואני ממליצה מאוד למי שמתחבר לדברים שלי!!

מילון

העלייה השלישית -
גל עליה גדול לארץ ישראל עם סיום מלחמת העולם הראשונה - בין השנים 1918-1923. רוב העולים, כ-35,000 יהודים, הגיעו מאירופה.

העלייה השנייה -
גל ההגירה היהודי שהגיע לארץ ישראל משנת 1903 עד שנת 1914, עת פרוץ מלחמת העולם הראשונה. רוב העולים, כ-35,000 יהודים, היו ממזרח אירופה, והיו גם מעט מתימן.

ציטוטים

”אליהו גורנשטיין נולד בשנת 1899 באודסה, הוא הגיע לארץ ישראל עם משפחתו כנער בעלייה השנייה, לפני מלחמת העולם הראשונה.“