מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הזיכרונות שלי מהמלחמה בקריית אתא

ירין וגדעון
בגן הילדים עם הגננת מרים קרומן
גדעון יעקב מספר על זכרונותיו השונים בקריית אתא

הרחק מכל גבול, חוותה גם היא אירועים מלחמתיים.

כאשר הסתיימה מלחמת העולם השנייה הייתי ילד בן שלוש שנים. אינני זוכר דבר מאותם ימים. אך מסיפוריה של אמי שמעתי שהיו התקפות של חיל האוויר האיטלקי על המפעלים במפרץ חיפה. כאשר נשמעה אזעקה היא לקחה אותי ורצה עמי למקלט סמוך. כבן חמש הייתי כאשר פרצה מלחמת השחרור. באותם ימים התחנכתי בגן הילדים החדש שנפתח ברחוב שלימים ייקרא שדרות כצנלסון. אבי גויס לצבא ושירת בחיל התותחנים ואני נשארתי עם אמי בבית.
בסביבתנו הקרובה, ברמת יוחנן, פרצו קרבות. חילותיו של קאוקג'י הגיעו מכיוון סוריה ונלחמו יחד עם כוחות דרוזים בגזרת רמת יוחנן. קרבות מרים היו במקום, חיילים יהודים נהרגו באותם קרבות. שניים מהם היו שכנים שלי והכרתי אותם היטב: זאב בוים ואברהם בטצייג ז"ל. זכור לי היטב כשאמי אספה אותי ובישרה לי על מותם של שני שכניי:
הרוג נוסף באותם קרבות היה זוהר דיין (זוריק) אחיו של משה דיין ואביו של האלוף (במיל') עוזי דיין.
אני זוכר היטב את הדי הקרבות והאזהרות שניתנו לנו הילדים שלא להסתובב שלא לצורך מחוץ לבית, אם כי גן הילדים לא הושבת. אני זוכר שאמי ספרה לי שאישה שיצאה לרכוש תרופה בבית המרקחת המקומי נפצעה מכדור תועה.
הקרבות הסתיימו בניצחון הכוחות היהודיים. בעקבות ניצחון זה היחידות הדרוזיות עברו להילחם שכם אחד עם הכוחות היהודיים וכאן נכרתה למעשה ברית הדמים בין צה"ל למיעוט הדרוזי בארץ. במקביל לקרבות רמת יוחנן היו קרבות לכיבוש כפרים ערביים קטנים שהיו בקרבת היישוב:
1. וערת אל סריס – יישוב ששלט על כפר אתא מצפון, במקום בו נמצא היום רח' עוזיאל.
2. הושע – יישוב שהוקם על חורבותיה של אושה העתיקה (כיום – ביער קריית אתא).
3. כסאייר – יישוב הסמוך לגבעת רם.
4. סעסע – ישוב הנמצא מדרום ליער קריית אתא.
כל המקומות האלה נכבשו ע"י הכוחות היהודיים, אך הניצחון גבה מחיר כבד – 22 לוחמים נפלו בקרבות.
זכור לי כשהייתי בכיתה א', לאחר שוך הקרבות, לקחו את הכיתה שלנו להשקיף מרחוק לעבר הכפר ההרוס וערת אל סריס, שנמצא כאמור היום בתוך קריית אתא המיושבת, ברח' עוזיאל.
אירוע נוסף הזכור לי היה התקפת מטוס מצרי על בית החרושת "אתא". נשמעה צפירת אזעקה ואני עם אמי יצאנו מהבית (שהיה למעשה צריף – צריף בירנבוים ברח' העצמאות פינת רח' הרב שלום סלח) לעבר המקלט שהועמד לרשותנו במרתף "בית מרגוע", שהיה סמוך מאוד לצריף בו התגוררנו. כאשר אמי נעלה את דלת הצריף הרגשנו הדף אוויר חזק. הייתה זו פצצה שהוטלה על בית החרושת ולמזלנו הרב היא לא התפוצצה. נשארנו באותו מקלט מספר ימים. הכבישים הסמוכים נסגרו לתנועה, עד שהוחלט לפוצץ את הפצצה שלא התפוצצה.
בליל הפיצוץ אמי ואני עברנו ללון בבית משפחה (חברים) בקצה השני של הכפר. את הפיצוץ לא שמעתי עקב שעת הלילה המאוחרת, אבל בבוקר, כשחזרנו הביתה, ראינו שהאדמה זרועה ברסיסים. אני מניח שאילו הפצצה הייתה מתפוצצת כאשר היא הוטלה מהמטוס, מן הסתם הרסיסים היו פוגעים בי ובאמי.
בשנות החמישים הייתה תמיכה ומודעות ביטחונית גבוהה מאוד בארץ. זכור לי שהוקמה קרן להגדלת תקציב הביטחון – קרן המגן, שנועדה לתרומות בתוספת למיסוי הרגיל. גם הכיתה שלי, בשנות החמישים המוקדמות, תרמה את חלקה לקרן זו. יצאנו לאחד מקיבוצי הסביבה לקטיף כותנה. התמורה בעבור עבודה זו הועברה ל"קרן המגן".
באוקטובר 1956 פרצה מלחמת קדש ("מבצע סיני"). במלחמה זו המצרים שלחו את אניית הקרב "איברהים אל אוול" כדי להפציץ את חיפה. הדי ההפצצה נשמעו היטב בקריית אתא והתושבים נקראו לרדת למקלטים. חיל הים השתלט על אניית האויב וזו הוסבה לאניית חיל הים "חיפה". *אין זו סקירה צבאית-היסטורית של האירועים, אלא הסיפור כפי שהתקבע בזיכרונו של ילד. עובדות מדויקות יותר ניתן למצוא באתר בית פישר, המוזיאון העירוני של קריית אתא.
מערכת החינוך
את שנותיי הראשונות ביליתי במעון הילדים הנמצא היום סמוך לרח' מורדי הגטאות. כאשר נפתח גן הילדים ברח' כצנלסון, בשנת 1946, עברתי להתחנך שם. זכורה לי לטובה הגננת מרים קרומן ז"ל. בית הספר היסודי שלי היה ביה"ס ע"ש א.ד. גורדון, שהיה ממוקם בחלקה הקדמי של חטיבת הביניים רוגוזין א' של היום (בחלקה האחורי של חטיבת הביניים היה בי"ס יבנה). לפני ששני בתי ספר אלה הוקמו הם שכנו בבית צינובר, הסמוך ל"גן משה". באותן שנים חטיבת ביניים לא הייתה, על כן הלימודים בבית הספר היסודי הסתיימו בכיתה ח', וההמשך היה בבית ספר תיכון.
בתחילת שנות החמישים הגיעו ארצה עולים רבים. היה צורך להקים בתי ספר לילדי העולים, אולם הקמת בית ספר אורכת זמן, הן בגלל קשיי תקציב והן עקב זמן הבנייה. הפתרון שנמצא היה לימודים בשתי משמרות. היו כיתות שלמדו משעות הבוקר עד הצהריים, ולאותן כתות נכנסו תלמידים אחרים שלמדו בשעות אחה"צ. בשנות החמישים הוקם בית הספר התיכון הראשון – תיכון דביר, בו התחנכתי והשלמתי את לימודיי. כיום במיקומו של בית ספר דביר שוכן ביה"ס היסודי גורדון. כעבור שנים נבנה תיכון רוגוזין ובי"ס דביר אוחד אתו.
 תמונות משנות לימודי בקריית אתא
תמונה 1
 
תמונה 2
 בגנון עם המטפלת חסיה הר-ורד
תמונה 3
 בכיתה א' עם המחנכת דינה גני
 
תמונה 4
 בכיתה ב' עם המחנכת זהבה
תמונה 5
 בכיתה ג' עם המחנכת אסתר

מילון

איברהים אל אוול
אניית קרב מצרית שנשלחה במלחמת קדש כדי להפציץ את חיפה. חיל הים השתלט על אניית האויב וזו הוסבה לאניית חיל הים "חיפה".

ציטוטים

”קריית אתא, הנמצאת היום הרחק מכל גבול, חוותה גם היא אירועים מלחמתיים“

הקשר הרב דורי