מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הדסה כהן ברק – קווים לדמותה

סבתי אהבה לשיר כתחביב במסיבה עם חברות קרובות
סבתי אהבה לסרוג והייתה מעולה בזה
עבודת חקר על סבתי שנפטרה

שמי שיר ברק, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. בחרתי לכתוב אודות סבתא הדסה ז"ל (יום י' בסיוןן התשע"ה זהו יום פטירתה), בת אורנה שרה שתחי' וצבי הירש שרייבר ז"ל. ילדה למשפחה בת שישה ילדים: מרים, הדסה, יהושע, דניאלה, יעקב ז"ל (פולין) וראובן (נולד בישראל). הדסה נולדה בפולין בתאריך 6.1.1951. ונקראה "הלנה". כשעלתה לארץ עברתו את שמה להדסה.

הדסה ז"ל עלתה לישראל מפולין עם משפחתה באונייה לאיטליה ולאחר המתנה של כמה חודשים העלו אותם למטוס לישראל בשנת 1956. הדסה ז"ל עבדה בבית חרושת לממתקים בצעירותה, קראו לו "תמר". בעל המקום ז"ל אהב את סבתא הדסה כיוון שהייתה מאוד פיקחית ועובדת חרוצה. כל העובדות שמעו בקולה, ולכן רצה למנות אותה כמנהלת, אך היא חששה מניגוד אינטרסים מול חברותיה לעבודה ולכן נשארה פועלת רגילה. לאחר מכן היא למדה הוראה והפכה להיות גננת ילדים. כולם אהבו אותה, ולאחר פרישתה בגיל 55 בגלל רגישותה לזולת החלה לעבוד ולטפל בקשישים. היא הייתה מאוד פופולרית בקרבם עזרה ועשתה מעבר לעבודתה.

במעברת בית שאן, שם שהו עם העלייה לארץ, היה חם ולא נעים ולכן דודה שלה שרה ז"ל (אחותו של אביה צבי הירש שריבר ז"ל) הזמינה אותם לבוא לגור איתם (עם בעלה ברוך פסקוביץ ז"ל ושלושת ילדיהם) ביפו בביתה (דירת גג), זה היה ברחוב שער עלייה שנמצא ממש על הים (נוף ואוויר). שכניהם היו ערבים והם גרו בדו קיום, הייתה להם ילדות יפה ועשירה ביפו, הם חיו עם בני דודה. ככה הם גרו כמה שנים בצפיפות עד שעברו לרמת השרון.

ביום יום סבתא הדסה הייתה נוהגת לעשות מצוות, לטפל בזקנים, מנקה את בית הכנסת "עץ החיים" ברחוב יבנה. סבתא ז"ל הייתה מאוד רגישה לסביבה (היא הייתה אישה מופלאה). הדסה הייתה אישה מאוד תוססת, הרפתקנית, טיפסה על עצים, אהבה לטייל, להתנדנד,  לסרוג, לבשל, ולעזור להוריה במטלות, בשש בבוקר כבר הייתה מתייצבת במכולת ומביאה לחמניות טריות לארוחת הבוקר. תחביבה היה לסרוג, היא הייתה מוכשרת בסריגה. היא הייתה סורגת במהירות של מכונה, אפילו מבלי להסתכל. היא סרגה למי שביקש ולמי שלא. היה לה כתב יפה מאוד והיא ידעה לכתוב ולקשט דפי שער מיוחדים במחברות, וכמובן לשיר. (עדיין יש לי את הסוודרים שסרגה לי שהייתי קטנה).

סבתא הדסה ז"ל בישלה המון אוכל, סירים! כל יום הייתה מכינה סירים גדולים של אוכל, סוג האוכל היה פולני ועיראקי, היא הייתה מכינה קובות, סמבוסקים, עוגות ומאפים, בנוסף היא גם חילקה אוכל לנזקקים, משפחה וחברים. היא למדה לבשל מאמה סבתא אירנה שהייתה מבשלת לאחר המלחמה בבית הארחה, וגם למדה מחמותה, סבתא רגינה ז"ל, שהייתה עיראקית.

הדסה דיברה בפולנית (שפת אם), ערבית, עיראקית, מצרית, הבינה אנגלית וקצת רוסית.

סבתא הדסה ז"ל התרגשה עד דמעות בחתונתה. היא התחתנה עם סבי סמי כהן בנצרת. אחותו הגדולה של סבי, דודה חסיבה ז"ל, אשר שימשה כאימא שנייה לסבי, ובעלה אליהו רחמים כהן ז"ל (התגוררו במגדל העמק) אירגנו את כל האולם – כיבוד והאוכל. דוד אליהו ז"ל היה שף בחייל האוויר, עד היום תמיד מדברים על הסלטים המיוחדים שלו, הכמויות העצומות שידע להכין ולערוך את השולחן בכל יום שישי ושבת בביתו. את סבי וסבתי חיתן הרב גרוסמן שיח' והם גידלו ביחד חמישה ילדים, שיהיו בריאים: רינת, תמר (יטבתה), עוזי, מאור, ואבישג (רגי -קיצור של רג'ינה).

הזוית האישית

שיר: היה לי כיף ללמוד יותר על סבתי ולתעד אותה במאגר המורשת.

מילון

צ'וטאש סטאוו?
תרגום: מה קרה?

עִברוּת
עִברוּת הוא מתן צורה עברית למילה, ובפרט שינוי שמו של אדם משם לועזי לשם עברי. עברות שמות החל כבר בתקופת היישוב, ונשא לעיתים מטען סמלי רב, כ"שלילת הגלות". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”Ten się drapie, kogo swędzi, תרגום: אם הנעל מתאימה ,תנעל אותה“