מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הגשמת החלום

בתמונה רואים אותי ואת וסבי בבי"ס מגן.
בתמונה רואים את סבא וסבתא רבה שלי בחתונה
סיפור עלייתם של סבא וסבתא רבה שלי לארץ ישראל

בתאריך אפריל 1944 בשלהי מלחמת העולם השנייה אבי קרדוש שמואל ואמי מרים גולדשמיד התחתנו בבודפשט הונגריה בבית כנסת קטן בשם הלן טרי, החתונה הייתה מאד צנועה ומצומצמת. הוזמנו קרובי משפחה וחברים קרובים אולם הייתה הרגשה של אופטימיות ושמחה גדולה, למרות שהאבדן של רבים מבני המשפחה בשואה היה גדול, ואז גייסו את אבי מחנות עבודה בסיביר ברוסיה למשך שנה שלמה

הוא עבד בעבודות קשות בקור הרוסי בהנחת מסילות הרכבת ובתיקון מערכות אינסטלציה, בשנת 1945 לקראת סיום מלחמת העולם השנייה אבי חזר מסיביר לבודפשט והתאחד שוב עם אמי, למרות שהרבה יהודים ניספו בשואה ואבדו את יקריהם וביניהם גם בני משפחתי, הורי רצו מאד להגשים את חלומם ולעלות לארץ ישראל. זאת הייתה משאת נפשם מזה זמן רב, כדי שסוף סוף יוכלו לחיות עם יהודים ולגדל את ילדיהם כיהודים, באותם ימים לא היו אמצעי תחבורה מקובלים ועל כן עשו דרכם בכל אמצעי אפשרי כדי להגיע לארץ.

הם חוו תלאות* רבות הכוללות מעבר לאוסטריה בהליכה רגלית ביערות במשך חודשים ונעזרו בקבוצות פרטיזניות שנתנו להם מחסה ומזון, ובסופו של דבר לאחר כמה חודשים עייפים ורעבים הם הגיעו לאיטליה, ושם התקבצו יהודים רבים מפולין רומניה והונגריה ואנשי ההגנה שהיה גוף צבאי גדול שהוקם בארץ ישראל. יצרו איתם קשר ועם עוד יהודים שהתקבצו שם, היה האחראי גם על העלאת היהודים ששרדו ממלחמת העולם השנייה, והם שעזרו להורי להגיע עם האונייה בשם "התקווה" לארץ ישראל. ההפלגה עברה ללא אירועים חריגים והיא ארכה כשבועיים, וכאשר האונייה התקרבה לחופי הארץ ב-16 במאי 1947 היא התגלתה על ידי מטוס בריטי בסמוך לחופי הארץ. זה הזניק מיד משחתת שנצמדה לספינה. למחרת כבר הוקפה על ידי שש אניות של הצי הבריטי. על אף התנגדות שגילתה במשך מספר שעות, הספינה הובאה לחיפה. בזמן ההתנגדות, ביקש מפקד הספינה מאחד מהנערים שעבדו על הספינה לנהל את המשא ומתן במקומו, כדי שלא להסגיר כי הוא מפקד הספינה ואיש הגנה. עוד באותו יום הועברו רוב המעפילים מן הספינה לאוניות גירוש שיצאו למחנה בקפריסין. אמהות לתינוקות הורשו להישאר בארץ.

על הספינה היו 1414 מעפילים. הם גורשו למחנות עבודה בקפריסין, על ידי הבריטים ששלטו באותה תקופה בארץ. הורי שהו במחנה שנקרא "מחנה חורף 86" שהיה ממוקם בעיר פמגוסטה. באותה תקופה הורי שהו במחנה האוהלים, הם עבדו וקיימו חיי קהילה עשירים, וחיכו להזדמנות להגשים את חלומם ולעלות לארץ ישראל. בחודש 25 למאי 1948, אני נולדתי בבית חולים צבאי בעיר ניקוסיה ולאחר חודשיים, ביולי 1948, עליתי יחד עם הורי לארץ ישראל.

הזוית האישית

אני הרגשתי שמח כשסבי בא לבקר פעם בשבועיים – מכיוון שגר בכרמיאל, ותכנית זו קירבה ביני לבין סבי יותר.

מילון

תלאות
מצב או מאורע קשה ומייסר,בעיה גדולה, צרה.

ציטוטים

”הם חוו תלאות רבות הכוללות מעבר לאוסטריה בהליכה רגלית ביערות במשך חודשים.“