מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הגיעה אל המנוחה והנחלה

סבתא מנוחה וסבא משה עם זהר
סבתא מנוחה בלבירסקי ז"ל
קורות חייה של סבתא מנוחה

 
ילדות מאושרת בליטא 
סבתא מנוחה נולדה בכפר אניקשט בליטא למשפחה יהודית אמידה. היה להם בית חרושת למגפיים ולמעילים. היא הייתה הילדה הצעירה מתוך שמונה אבל כשנולדה שני אחים כבר נפטרו, אחד ממחלה ואחד טבע בנהר. עברה עליה ילדות מאושרת, היא אספה ערמונים, הייתה מומחית בתפיסת תרנגולות שברחו מהלול, עזרה להוריה בעסק ובילתה עם חבריה.
למרות שהייתה נמוכה, יום אחד, כשבריון הכפר הציק לחברה שלה, קפצה סבתא מנוחה ונתנה לו בוקס בלסת התחתונה ושברה את שתי שיניו ומאז אף אחד לא התעסק איתה.
 
מלחמת העולם השנייה
הכל התהפך כשפרצה מלחמת העולם השנייה. החלו לרדוף את היהודים, לקחת את כספם ואת הנכסים שלהם ולהרוג אותם. גם במשפחתה של סבתא מנוחה פגעו, לקחו להם את העסק, והעלו את משפחתה לרכבת לגלות בסיביר. ברגע האחרון, אחד האחים של סבתא שהיה קומוניסט ומקורב לשלטון, הצליח לסדר שיחזירו את המשפחה לביתה. הוריה ועוד שני אחים ירדו מהרכבת והוסעו לביתם וסבתא ואחותה הגדולה ממנה בשש שנים- בריינה, נשארו לחכות על הרציף שיאספו גם אותן. עבר במקום שוטר שלא ידע על מה שסוכם והעלה את שתי האחיות לרכבת לסיביר.
בכך ניצלו חייהן כי את ההורים ושני האחים רצחו הרוסים כמה ימים לאחר מכן.
כך הגיעה סבתא מנוחה ואחותה למחנה בסיביר, לשם שלחו יהודים ומתנגדי משטר וכל מי שהשלטון רצה להעניש או לחסל. הן שהו בו כארבע שנים, כשבחורף הטמפרטורות הגיעו למינוס 30 מעלות.
סבתא הייתה בת עשר והייתה מצטרפת לנשים שיצאו לחפש אוכל ביערות ובשדות. אחותה הגדולה שמרה עליה והן הצליחו לשרוד את השהייה במחנה שהייתה מלאת סכנות. למשל, יום אחד נסעה בריינה לעיר הסמוכה להביא אוכל ונתקעה בחושך באמצע הדרך, היא הצליחה למצוא בור, להתחבא בו ולהתגונן מהקור ומאנשים שירצו לפגוע בה. סבתא מנוחה כל כך שמחה שחזרה, כי הייתה בטוחה שלא תראה אותה יותר לעולם.
כשנגמרה המלחמה הגיעו שתי האחיות לעיר וילנה ופגשו את האח היחיד שנותר בחיים. בעזרת קשרים הצליחו למצוא דירה ומקום עבודה לבריינה. סבתא השלימה את הלימודים והמשיכה מיד בלימודי הרפואה והייתה לרופאת ילדים.  
היא פגשה את סבא משה והם התחתנו. אחרי הרבה ניסיונות סוף סוף נולד בנם היחיד רפי- אבא שלי. הם ביקשו לעלות לישראל אך השלטונות ברוסיה לא אישרו להם והם היו מסורבי עליה.
אחרי 13 שנה פתאום קיבלו אישור לעלות והגיעו לישראל באפריל 1971.
 
הקליטה בארץ
סבא וסבתא התגוררו בראשון לציון וסבתא מיד החלה לעבוד בתור רופאת ילדים בקופת חולים מאוחדת וטיפלה בדורות של ילדים. היא נחשבה לרופאה מצוינת, שהייתה גם נחמדה ואהובה על הילדים וגם ידעה לאבחן במהירות בצורה נכונה ממה הם סובלים. לסבתא היו הרבה משפטים עם חכמת חיים, למשל: "כדי לדעת מי חבר טוב שלך, צריך לאכול ביחד שני פוד (מידת משקל) מלח; מי שיש לו פצעי בגרות יש לו מוח גדול ולכן צריך לצאת החוצה, וגם- "מי שיש לו מצח גדול סימן שהוא חכם." ו- "החיים יפים אך אכזריים".
 
לסבתא היו ידיים מרפאות. כשכאבה למישהו הבטן, היא הייתה מלטפת אותה והכאב היה עובר.
לסבתא מנוחה היו תחביבים. היא מאד אהבה את השפה העברית והייתה רושמת בפנקס כל מילה חדשה או ביטוי כדי ללמוד אותו היטב. בחורף היו סבא וסבתא מלקטים פטריות אורניות בהרי ירושלים וסבתא הייתה מחמיצה אותן. בקיץ, הייתה הולכת לדוג דגים בשפת הים. הייתה לה שיטה מיוחדת – היא הייתה מלפפת חוט מסביב לבקבוק גדול עם ידית וזורקת אותו לים עם פיתיונות של שבלולים. כל הדייגים עם החכות הגדולות היו צוחקים עליה, עד שהייתה מתחילה להוציא מהים דג אחרי דג ואז היו באים לבקש ממנה עצות. את הדגים הייתה מטגנת לארוחת הערב.
סבתא הייתה בשלנית מדהימה שעשתה אוכל יהודי הכי טעים שאפשר: גפילטע-פיש, מרק עם קיינדלאך, קרפלאך, בלינצ'ס עם בשר או עם גבינה, כבד קצוץ ועוד. היא הייתה שובבה גם בתור סבתא ואהבה משחקי כדור כמו כדורגל ופינג-פונג וגם הייתה טובה בשחמט. היה לה חוש הומור וכמו המשפחה שלי היא מאד אהבה חיות ובייחוד חתולים.
סבתא מנוחה נפטרה אחרי מחלה ביולי 2011.   
 
 
תשע"ו, 2016

מילון

אניקשט
עיירה קטנה בליטא

ציטוטים

”החיים יפים אך אכזריים“