מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הבלש הצעיר

אבא אהרון שלי, וסבא אהרון שלה.
אבא אהרון בנח"ל לאחר קבלת כנפי צניחה.
סיפור גניבת הכסף במשחק הכדורגל וגילוי האשם על ידי נער צעיר

שמי אהרון נגר, זהו סיפורי:

כשהייתי בכיתה ח', בן 14, התקיים משחק כדורגל בין קבוצת בית הספר "בר אילן" שבו למדתי, לבין בית הספר "בית יעקב" בהרצליה. אני הייתי חבר הקבוצה בבר אילן והנחתי את האופניים על הגדר של מגרש הכדורגל. באותו יום של המשחק אחי הגדול הביא לי סכום כסף, 300 לירות, כדי להפקיד לחשבונו בבנק. לא הזדמן לי באותו יום לצאת להפקיד את הכסף, הכסף היה מקופל בכיס הקטן של המכנס.

באותו משחק כדורגל החלפתי מכנסיים למכנסי ספורט כדי להשתתף במשחק והמכנסיים עם הכסף הונחו על האופניים שהושענו על הגדר. כשסיימתי לשחק וניגשתי להחליף חזרה למכנסיים אשר היו על האופניים, גיליתי שהכסף שהיה בכיס נעלם. מסתבר ששטרות הכסף הציצו מהכיס ומישהו גנב אותם במהלך המשחק. נסעתי לבית עם האופניים ופחדתי נורא לספר לאבא שלי שהכסף שהייתי אמור להפקיד נעלם, אך לא הייתה לי ברירה.

אבי כעס נורא למרות שהכסף לא היה שייך לו אלא לאחי. למחרת הגעתי לבית הספר מצוברח שנעלם לי הכסף, כי זו הפעם הראשונה שבה אכזבתי את משפחתי, תמיד הייתי מפקיד את הכסף באחריות רבה. החבר שישב לידי בכיתה, נפתלי, שאל לשלומי כי ראה שאני מצוברח, סיפרתי לו את הסיפור והוא ניסה לעודד את מצב רוחי. אחרי מספר ימים, חברי נפתלי בא אלי וסיפר לי שיש ילד בשכונה שקיבל כדור חדש, כאן התחלתי לחשוד: איך יתכן שלילד בן 13 יש כסף לכדור חדש? התחלתי לברר באיזה ילד מדובר והבנתי שהוא מגיע ממשפחה לא אמידה, שאביו עוסק בפינוי אשפה, מה שחיזק את החשדות שלי. שלחתי את נפתלי לחקור את אותו ילד מי קנה לו את הכדור. אני בינתיים מיד לקחתי את האופניים שלי ונסעתי לתחנת המשטרה. סיפרתי בתחנת משטרה שנעלם לי סכום כסף ואני חושד באותו ילד שלפתע קנה כדור חדש.

החוקר ניסה לשכנע אותי שאולי אני אחראי לבזבוז הכסף, ניסה לגרום לי להודות באשמה. אמרתי לו אדוני השוטר, אחי סומך עלי וכל פעם אני מפקיד את הכסף כמו שצריך, זו הפעם הראשונה שנעלם לי כסף. סיפרתי לו על משחק הכדורגל שאירע באותו יום שבו איבדתי את הכסף. השוטר הסכים להתלוות אליי, אני רכבתי באופניים שלי והוא הגיע באופניים שלו. הגענו לבית הספר בו לומד הילד ונכנסו לחדר המנהל. סיפרנו למנהל את השתלשלות העניינים והוא שאל מה שמו של הילד. המנהל לקח אותנו לכיתתו של אותו ילד, במטרה לקחת את הילד לעדות במשטרה. השוטר ביקש ממני להרכיב את הילד על האופניים שלי, הדבר היה אסור אז שאלתי אותו איך יתכן ששוטר מורה לי לבצע פעולה לא חוקית, הוא הסביר לי שלאור העובדה שהוא מתלווה אלי באופניים לצדי אז הדבר מתאפשר. הגענו למשטרה לחקירה ואכן התגלה שהטענה שלי הייתה נכונה ואכן הילד גנב את הכסף ורכש בו כדור חדש. הילד לא יכל להחזיר לי את הכסף כי כבר רכש את הכדור, אז הביא לי את הכדור במקום, למרות שהדבר לא נתן לי כלום כי הכסף היה שייך לאחי והיא צריך להיכנס לחשבון הבנק שלו, אך לא הייתה לי ברירה והבאתי לאחי את הכדור. בעקבות המקרה, ההורים לא יכלו לקחת אחריות ולכן הילד נשלח למוסד לעבריינים צעירים.

הזוית האישית

רות: העובדה שנתנו לאבי אחריות כה רבה, להפקיד את הכסף בחשבונות הבנק, הוכיחו לי כמה אבי היה בוגר מגיל קטן, כמה היה מנסה לרצות את כולם ולהצטיין, עד היום. לראות ילד בן 14 שעושה עבודה טובה יותר ממשטרת ישראל, מעורר השראה בעיני ומראה כמה אבי היה חד וחכם כבר מגיל צעיר. שמחתי לשמוע את הסיפור, שהיה מהנה ומעניין וראיתי שגם אבי שמח לחלוק את הסיפור איתי.

אהרון נגר תרם סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: אבא אהרון – מתימן לירושלים

מילון

לירות
לירה ישראלית הייתה המטבע הרשמי של מדינת ישראל בין השנים 1952–1980. עד 1954 היא הונפקה כשטר על ידי בנק לאומי לישראל, אשר היה אז בבעלות הסוכנות היהודית. לאחר הקמת בנק ישראל ב-1954, הועברה הנפקתה אליו. ב-1980 חדלה הנפקתה עקב החלפתה בשקל.

ציטוטים

”זו הפעם הראשונה שבה אכזבתי את משפחתי, תמיד הייתי מפקיד את הכסף באחריות רבה“