מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

האח האבוד

נכדי ואני
בפחונים בעליה
חטיפת ילדי תימן ובלקן

שמואל נולד בתאריך 1.1.1942 בעיר איסטנבול ועלה לארץ מטורקיה בתאריך 23.02.1949 באניית מעפילים עם הוריו סולטנה, חיים אלטון ואחיו אסתר, יהודה ושרה. עברנו  כולנו למעברה ברעננה.

אמי, סבתא סולטנה עלתה לארץ כשהיא בהריון ובתאריך 27.07.1949 נלקחה ללדת בחדרה. נולד בן בריא (אין שם לבן) שלא נמסר לה, אלא נלקח ממנה כמו כל ילדי תימן שנחטפו. עד היום הבן לא נמצא. הוקמו עמותות לדוגמא: "אחים וקיימים את אחי אנוכי מבקש".

מודעה בעיתון בשפת הלאדינו על הילד שנעלם 

סולטנה וחיים גידלו אותנו תחת עננת החוסר של האח במשפחה וישנו ודיברנו וכשאכלנו לא הפסקנו לרגע להזכיר שעל השולחן חסר לנו אח. עד יום מותם השאירו לנו סוג של צוואה "לא להפסיק לחפש את האח". זה סיפור קשה של סוג של שואה שנעשה בין יהודים. זה סיפור עצוב של חטיפת ילדי תימן שבלידתם כבר נמסר שהילד מת ללא תעודת פטירה. עולים חדשים שלא ידעו עברית הפכו לקורבנות ושום פרסום לא עזר. הוקמו ועדות חקירה ממלכתיות שגם סבי שמואל אלטון העיד בה.

בינתיים סבתא סולטנה וסבא חיים נפטרו ורק האחים ממשיכים לחפש.

בשנות החמישים השר מנחם פורש העיד שהייתה הנחיה לחטוף ילדים במיוחד תימנים מארצות בלקן. מי שלקח את הילדים היו עובדות סוציאליות. גם בשנת 1985 חזר על דבריו שנעלמו בצורה שיטתית ונחטפו לארצות הברית תמורת כסף רב בידיעת השלטונות. בניסיונות החיפוש הם פתחו קברים ואין גופות.

השיר שבחרתי הוא: שיר הנושא: מכתב לאחי.

הזוית האישית

יהלי: מהסיפור הנ"ל אני לומד על סבי שמואל ואחיו שסבלו וסובלים ולא מפסיקים לספר על האח שנגנב להם וזאת הצוואה של סבתי סולטנה ז"ל.

אסתר: המסר שלי בכתיבת הסיפור, שכל עם ישראל, יהודי הארץ והתפוצות ידעו שעדיין מחפשים את הילדים שנמסרו לאימוץ שלא יפחדו להיחשף ולעשות בדיקות של תאום D.N.A שייתן סיכוי לאחוד משפחות שלקחתי את זה כפרויקט אישי.

מילון

פחונים
מקום מגורים זמני כתחליף לאוהלים

ציטוטים

”"ועדות חקירה ממלכתיות"“