מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

האור שהאיר בתוך החושך

סבא יענקלה מספר לנכדתו אורה
סיביר הקפואה- מקום המקלט שלנו
אילו היינו מתעכבים עוד רגע לא היינו היום כבר בין החיים, הכל בזכות הקב"ה ואימי.

שמי יעקב רטובסקי כולם. קוראים לי יענקלה.

בתור שם של חיבה, אך שמי האמיתי הוא יעקב על שם סבי. בבית הספר הגוי בליטא קראו לי יונס. נולדתי בחוץ לארץ במדינת ליטא שבין פולין לרוסיה, בעיר פלונגה בשנת 1939, להורים שלי, אבי מונס ואימי ביילה ליבא.
אינני זוכר את העיר שבה גרתי כי לא היינו כמעט בבית, ברחנו לסיביר כשהייתי קטן, בתקופת מלחמת העולם השנייה. בשנת 1941 ב- 22 ביוני,  כבש הצבא הגרמני את ארץ ליטא.
היה לי דוד שקראו לו מרדכי ובמחשבתו הייתה החלטה נועזת לברוח מגבול ליטא! לדודי מרדכי הייתה עגלה גדולה ושלושה סוסים הוא הציע שמשפחתו ומשפחתי יצטופפו בעגלה וכך נברח. אבי, מונס לא רצה לברוח הוא אמר שהגרמנים לא עושים ולא יעשו כלום ליהודים. הוא אמר: "כל השמועות שהתעופפו באוויר הם חסרות שחר". אבי לא ידע עד כמה הוא טעה!

אימי, ביילה ליבה לא הסכימה עם מה שאמר אבי והיא החלה לריב איתו עד שבסוף היא שמה על ראשו שק וקשרה אותו לעגלה, כך הצליחה אימי להציל את כל המשפחה. ובהמשך תבינו כיצד ואיך?

במהלך הבריחה שלנו חצינו את גבול ליטא שהיה למעשה גשר גדול, ממש ברגע אחרי שעברנו את הגשר הגרמנים הפציצו אותו !!!
היה לנו נס גדול.
אילו היינו מתעכבים כמה דקות נוספות לא היינו כבר בין החיים. בזכותה  של אימי ובעיקר בזכות הקדוש ברוך הוא ניצלנו מהגרמנים. היה זה הנס הראשון של משפחתי.

בהמשך תקראו על עוד המון ניסים שליוו אותנו.

אחרי שחצינו את הגבול בשלום, נפרדה משפחתי ממשפחתו של הדוד מרדכי. אנחנו המשכנו לסיביר שברוסיה.

בדרך לסיביר עלינו על רכבת , זו לא הייתה רכבת רגילה של נוסעים. זו הייתה רכבת להובלת בעלי חיים. בקרון שבו שהינו היו חזירים וריח  נורא נדף מהם,  באותו זמן שרר קור עז . לא שמנו לב לאי הנוחות  רק רצינו להינצל. היה זה בעונת הסתיו, אני קיבלתי מחלה בשם דיזנטריה קדחתי מחום גבוה מאד  למעלה מארבעים מעלות חום. בעקבות החום הגבוה נבקעה לי השפה בפה ועד היום יש לי סימן מהבקיעה של השפתיים .נהייתי עור ועצמות בלבד, הגעתי למצב של מוות.

כשהרכבת עצרה החליטו הנוסעים לקבור אותי הם חשבו שאני כבר מת . לפני ששמו אותי בבור שחפרו לי הנוסעים, אימי שמה לב שיש לי חיוך על השפתיים, מרוב התרגשות אחזה בי אימי ואמרה  בקול "אם יש לו חיוך על השפתיים הוא יחיה המון זמן".-זהו הנס השני שקרה לי ושוב ניצלתי בזכות אימי .

כשהגענו לסיביר נסענו להיטורשה, היה זה מושב שיתופי . גרנו עשרה אנשים, שמונה ילדים ושני הורים בחדר של ששה עשר מטר. באותו זמן אחי הקטן שהיה תינוק ניפטר ולא היה איפה לקבור אותו מאחר ושלג רב נערם סביב הבית. אז הוא נישאר איתנו בבית הקטן וצפוף ששה חודשים…!!

בחדר לא היה מקום לשום דבר, היו רק מיטות אפילו לנמלה לא היה מקום להיכנס. באותו זמן גם קור ומחלות ליוו אותנו …בשנת 1941  לקחו את אבי מונס לצבא אך לצערנו הרב, בשנת 1943 הוא נהרג בקרב הטנקים הכי גדול של הגרמנים. נותרנו שבעה יתומים ואימא שכל עול הפרנסה וגידול הילדים נפל עליה.
באותו זמן הפרנסה הייתה קשה מאוד, האחים שלי היו רעבים מאוד, הם תמיד חיפשו אוכל וכאשר הם לא מצאו אז הם פשוט גנבו. פעם אחת התפתיתי לגנוב אוכל, אימי  תפסה אותי גונב, היא הכתה  אותי מכות קשות ואמרה לי מילים חמורות מאוד. מילים שזכורות לי מאוד. הם לא נשכחו לי מהלב עד היום הזה.
מכל תקופת הילדות שלי אני זוכר שאהבתי מאוד לדוג דגים ולשחות באגם הקפוא שהיה ליד הבית. אני זוכר שהחלום שלי היה ללמוד כי ראיתי שבלי מקצוע אתה לא שווה כלום. כדי לזכות במקצוע צריכים ללמוד.
באותה תקופה אחותי תמרה חלתה ורעדה מקור, היא הייתה רעבה מאוד. מרוב צער וכאב היא החלה לצעוק "אלוקים תעזור לי","הם באים לכלותינו והשם מצילינו מידם.
לפתע  הדלת נפתחה ואדם זר שלא הכרנו נכנס לביתינו ושאל  "האם מישהו כאן חולה וצריך עזרה"?  אימי השיבה לאיש "כן ביתי תמרה חולה מאוד ורעבה" . הוא פשוט ריפא אותה . אני עדיין לא יודע עד היום מיהו אותו האיש? אני חושב שהיה זה אולי אליהו הנביא.

שוב נוכחתי לראות בניסים הגדולים שליוו אותנו בתוך החושך והאפילה. היו לנו הרבה ניסים  במסע שלנו עד לארץ ישראל . אפילו ספר עב קרס לא יוכל למלא אותו .

המסע שלנו  מהשואה עד לארץ ישראל היה קשה אך היה מלווה בניסים ובאמונה בהשם  וברוך השם אויבינו  לא ניצחו אותנו ! הנה אנחנו חיים ומקימים דורות : עם ישראל הוא עם ניצחי!

לימדו טוב הקשיבו למורות שלכן- הלימודים זה העתיד שלכם!
תשע"ה

 

מילון

דיזנטריה
מחלת מעיים קשה המלווה בחום גבוה ושילשולים

מושב שיתופי
ישוב חקלאי המבוסס על שיתוף פעולה כלכלי מסוים של חבריו

ציטוטים

”המסע היה קשה, אך מלווה בניסים. בעזרת האמונה שרדנו ואויבינו לא ניצחו. עם ישראל לנצח!“