מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

דור ראשון של צברים שצמח יחד עם המדינה

בן וסבתא בגן מצטלמים
סבתא תרצה בצבא
סיפורה של המשפחה

אני תרצה, סבתו של בן, אני דור ראשון של צברים ונולדתי מספר חודשים לפני הקמת המדינה. כל ילדותי עברתי בצל הסיפורים המשפחתיים של הוריי והורי-הוריי שבאו מגרמניה לישראל.

נולדתי בתל אביב כשאמי נאלצה לנסוע לבית החולים ליולדות ברכב צבאי בריטי, אבי לא הורשה להצטרף מכיוון שהבריטים הטילו עוצר משעות הערב על היישוב העברי בארץ.

כל ערב ליד השולחן נפגשה כל המשפחה, אבי, אמי, אחי הגדול מיכאל, סבא וסבתא. אז, למעשה התחילו הסיפורים המשפחתיים, השיחה כולה התנהלה בגרמנית וזו הייתה השפה הראשונה ששלטתי בה. מקורה של המשפחה היה בעיירה קטנה בגרמניה בשם פרידברג במדינת הסן שבמערב גרמניה ובירתה פרנקפורט. המשפחה הגיעה לגרמניה מהולנד. לשם הם הגיעו אחרי גירוש יהודי ספרד בשנת 1492. המלך פרדיננד והמלכה איזבלה – אחרי שהשלימו את כיבוש ספרד מידי המוסלמים החליטו על גירוש יהודי ספרד. חלק מהיהודים עבר לצפון אפריקה, אחרים לאזורים אחרים באירופה ואילו משפחתי עברה להולנד ומשם לגרמניה.

מצבם של יהודי גרמניה היה טוב, רובם זכו להשכלה אקדמית ועסקו במקצועות חופשיים. היו במשפחה רופאים, שוכרים בעלי חנויות, פרופסורים באקדמיה וכו'. מצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב, לאבי הייתה רשת של בתי כלבו בכל רחבי גרמניה ואמי הייתה עובדת מעבדה בבית חולים יהודי גדול בעיר הגדולה הסמוכה פרנקפורט.

היהודים בגרמניה היו כל-כך מעורים בחברה וכשפרצה מלחמת העולם הראשונה הם מיהרו להתגייס לצבא של הקיסר. יהדות גרמניה הייתה יהדות השכלה ולמעשה נראו כמו השכנים הגרמנים הנוצרים. החיים הטובים נפסקו באחת בשנת 1933 עם עליית הנאצים לשלטון. הוריי, שהיו חברים, החליטו לעזוב את גרמניה ולנסוע לפלשתינה, כלומר ישראל תחת מנדט בריטי.

בתל אביב הוריי עסקו בעבודות שונות כגון, מלצרות, עבודה בבתי מלון וכו'. אבי הצטרף לשורות ההגנה ולא פעם נעצר על ידי הבריטים. כשפרצה מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 הוא עסק בעיקר בפירוק פצצות והעברתן לידי ההגנה. באותן שנים הייתה המשפחה עסוקה גם בקליטה של קרובי משפחה וחברים שהגיעו ארצה. רובם הגיעו עם רכוש מועט מאוד כי נאלצו לעזוב הכל מאחור "והוותיקים" עזרו להם בדיור, עבודה וצרכים אחרים.

בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הגיעו סבא וסבתא שלי מצד אמי לארץ. בנובמבר בשנת 1938 הם חוו בגרמניה את "ליל הבדולח": באותו לילה השלטון הנאצי אירגן התקפות על בתי היהודים, בתי הכנסת, החנויות, המקוואות וכל מוסד יהודי אחר. בגלל ניפוץ החלונות והזכוכית נקרא אותו לילה "ליל הבדולח". סבא וסבתא שלי החליטו בכל מחיר לעזוב ולהגיע ארצה. הם הצליחו לעלות על האונייה האחרונה שעזבה את נמל המבורג עם פרוץ המלחמה. הם התגלגלו עד שלבסוף עלו לאונייה "פטרייה" שהגיעה לנמל חיפה והוטבעה כשחלק גדול מנוסעיה טבעו. במזל סבי וסבתי היו על הסיפון העליון וכשהאונייה החלה לטבוע הם קפצו למים. הבריטים הוציאו אותם מן המים ושלחו אותם למחנה המעצר בעתלית. מבחינת הבריטים הגעתם לארץ הייתה בלתי חוקית. המשפחה כולה התאחדה בתום מלחמת העולם השנייה.

בבית כאמור דיברנו גרמנית אך בחוץ דיברנו רק עברית והוריי דאגו תמיד להדגיש שעליי להיות "צברית גאה". בית הספר היסודי היה בית חינוך שערכיו היו תנועת נוער, מקצועות החקלאות וכל הנושאים הקשורים לארץ היו בעלי חשיבות עליונה. יום בשבוע לא למדנו, אלא עבדנו בחווה חקלאית מחוץ לעיר. כמו כל חבריי הצטרפתי לתנועת הנוער "הצופים". כל סופי השבוע והחופשות הוקדשו לטיולים, גם עם המשפחה וגם עם החברים. הלכנו הרבה ברגל וביקרנו באתרים היסטוריים, ובאתרי מורשת. אחרי הלימודים בתיכון לא גוייסתי מיד משום שהייתי בתת משקל, לכן הלכתי ללמוד ידיעת הארץ. כשהתגייסתי צורפתי לחיל חינוך כשחלק מהמטלות שלי היה להעביר הרצאות, טיולים וסדנאות על הארץ.

בצבא

ביוני שנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. אני עדיין הייתי בצבא בפיקוד מרכז. המלחמה הסתיימה במהרה ומיד הטילו עליי ללוות משלחות מחו"ל של אנשי צבא, אורחים של משרד החוץ, אנשי מילואים ויחידות שונות בצבא. בתאוריה הכרתי את האזורים החדשים ביהודה ושומרון, בגולן ואף בסיני, כך שמהר מאוד הצלחתי להתמצא באזורים החדשים שנוספו לישראל ויכולתי בקלות ללוות סיורים למקומות החדשים.

בן זוגי אז, שלאחר השירות הצבאי היה איש חיל השריון והשתתף במלחמה בסיני. ברבות הימים התחתנו ועברנו ביחד מלחמות רבות בישראל, מלחמת יום הכיפורים שלאחריה נולד עדי, אבא של בן.

כמשפחה פיתחנו תחביבים רבים שכללו בחורף גלישת סקי באתרים שונים באירופה. בקיץ יצאנו לטיולים רבים בעולם. כולנו גם עסקנו בצלילה בים בעיקר באילת ובסיני. המשפחה כוללת את שלמה, עדי, תרצה, יעל ואני.

הזוית האישית

בן: נהניתי מאוד לעבוד עם סבתא שלי בנוגע לעברה. העבר שלה מאוד עניין אותי. לדעת מה קרה בעבר משפחתי, איך היא גדלה, איך העולם היה נראה בעבר ובנוסף לבלות קצת זמן עם סבתא. עברנו על המון תמונות וגם הבנתי שרוב התמונות והרכוש המשפחתי אבדו. נכון, המשפחה נאלצה להתחיל מחדש בארץ לבנות את עצמה ולבסס מעמד בארץ כל כך שונה מזו שהם היו רגילים אליה. יחד עם זאת, השכילו הוריי, סבי וסבתי ליצור משפחה שמחה ומאושרת. הם הקפידו תמיד לתכנן פעילויות משותפות, ענפי ספורט משותפים אך תמיד הקפידו לספר ולהדגיש את עברה של המשפחה. כמו לדוגמה בטיול, למחנה המעצר בריטי בעתלית. לסיכום, למדתי להעריך את יכולתו של האדם לשים נקודה על עברו, לזכור אותו, להעביר לדורות הבאים את הסיפור המשפחתי ויחד עם זאת הקמת מסגרת חדשה, שמחה ומאושרת.

תרצה: דרך העבודה על סיפורה של משפחתי חזרתי לתקופת ילדותי כשהורי סיפרו סביב שולחן ארוחת הערב על תולדות המשפחה. שוב נזכרתי, נברתי בתמונות ישנות וניסיתי להעביר לנכדי הבכור חלק מתוך הסיפור המשפחתי. נהינתי מכל רגע ושמחתי על הרגעים הקסומים שבילינו יחד.

מילון

יקה
פירוש המילה יקה בגרמנית הוא יהודי "קשה הבנה" וכך קראו לעולים מגרמניה.

ציטוטים

”לגיל אין משמעות אלא לנפש“