מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

דור דינר מראיין את סבא יעקב פוקס

דור וסבא יעקב בבית הסבא
סבא בצעירותו
משפחת פוקס - קיבוץ גלויות

קוראים לי יעקב פוקס, שם החיבה שלי היה יענקלה. שם אבי הוא משה ושם אמי דורה לבית מזרחי. נולדתי בשנת תשט"ו, 1955, בעיר רחובות שבמדינת ישראל. סבי וסבתי מצד אבא הם יעקב והניה, אני ואחותי נקראנו על שמם. מצד אמי, רינה וסלים מזרחי. מדי שנה אני חוגג את יום הולדתי בחיק משפחתי. מקור שמי הוא על שם סבי יעקב. במשפחת הוריי אני השני מבין ארבעה אחים: הניה אני, שלמה וחיים. הרגשתי מצוין עם המיקום שלי במשפחה, אהבתי אותו, כי לא הייתי צריך לצום בערב פסח, רק הבכורות צריכים לצום בי"ד בניסן. היה לי קשר טוב עם האחים שלי, אהבנו יחד לשחק, והיום אנחנו אוהבים לשתות ביחד קפה כשבאים אל הבית של אימא שלי.

ילדות

ילדותי עברה עלי בבת ים. אני זוכר את השכנים – אמנון שטי, שהיה הילד הגדול של השכונה, ודוד ביבי וניסים דואק, שאיתם היינו משחקים. כינו אותנו: "פיסטוק" בגלל שהיינו דתיים מהביטוי 'אדוק-פיסטוק'. ליד הבית שלי היו דיונות, שם שיחקנו בבניית ארמונות ומערות בחול. עשינו תחרויות ומלחמות נגד השכונה השנייה. בנינו מבצרים ובונקרים. היו שם המון ארנבות ורדפנו אחריהן. אהבתי בתקופה הזו ללכת לבני עקיבא. לקח לנו בערך חצי שעה ללכת ולהגיע לשם. שם שיחקנו פינג פונג ופגשנו חברים. בלילה שמענו תסכית מתח ברדיו שהיה בהמשכים. ואהבנו לשמוע שירים בטרנזיסטור.

כשהייתי ממש קטן גרנו במושב בית אלעזרי, שם גידלנו אווזים. בגיל צעיר עדיין היה לי שיער ארוך וסבתא שלי קשרה לי סרטים על הראש. יום אחד האווזים תקפו אותי וניקרו לי את הראש. עד שאחותי רצה לאמי וצעקה: "האווזים הורגים את יעקב!" ואמי באה והצילה אותי.

הבית בו גדלתי היה בן שני חדרים. גרנו בו שני הורים, ארבעה ילדים וסבתא. כשהייתי בן 13 נוסף עוד חדר. המיוחד בבית הייתה המרפסת הגדולה, ששם שיחקנו סטנגה – כדורגל.

בית ספר יסודי

אני זוכר עד היום את השיר "באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל…" (שיר העמק מאת נתן אלתרמן). למדנו אותו בשיעור זמרה בבית הספר. כל יום היה מן מסדר, כל התלמידים היו מדקלמים את "שיר של יום" ואז נכנסים לכיתה. אני זוכר את המורה משה רבינא שלימד גמרא וחשבון, גאוגרפיה ותורה. אני זוכר גם את גולדקלאנג, שהיה מורה לחקלאות. לזו (לזובסקי) היה מורה למלאכה שלימד עבודה עם מתכת – הכנו פמוטים. אני זוכר גם שלמדנו רקמה ולא הצלחתי בכלל. מה ששונה מהיום הוא, שהיו אז בעיקר מורים ורק מורה אחת לעברית, שהייתה קשוחה מאוד.

מלחמת ששת הימים

זכורה לי גם מלחמת ששת הימים – באותה תקופה בארץ היו חששות רבים ואני הייתי רק בכיתה ו'. הייתי בן 12 כשפרצה מלחמת ששת הימים. חפרנו תעלות בבית הספר ועשו 'האפלה' בבית – שמנו שמיכות על החלונות כדי שלא יראו את האור מבחוץ.

נעורים/בגרות

בתיכון למדתי בישיבה התיכונית בעיר בת ים. הייתי במחזור הראשון של הישיבה, לכן היינו התלמידים הכי גדולים. אהבתי בתיכון את החופש הגדול. התחביבים שלי היו כדורגל וכדורסל. חברי הטובים בתקופה הזו היו: יצחק היפש, דני, נחום וכרמי. בחופשים נהגתי ללכת לים. בביתנו נהגו מנהגים ייחודיים, כמו למשל לאכול מלוחיה ביום שישי. מלוחיה זה מרק שעשוי מעלים של צמח המלוחיה עם בשר. החג האהוב עלי הוא סוכות משום שיושבים בסוכה אוכלים ונהנים. אני אוהב את כל החגים כי יש שמחה גדולה ונפגשים כל המשפחה. בחג הפסח למשל היינו נוהגים לשיר במנגינה מיוחדת את סימני הסדר.

שירות צבאי

בצבא שירתי בתור תותחן. לא שאלו אותי בכלל מה אני רוצה, קבעו לי. אלו היו שנים בונות בחיי, התבגרתי. שירתי בסיני, ליד תעלת סואץ. כשהייתי בטירונות היה מבצע "הקפות". זה אומר, שבאזור חג סוכות כל יום היה ניסיון התנחלות, לפני שעפרה קמה. היו כל מיני קבוצות שניסו להתיישב ביהודה ושומרון, אז הביאו חיילים למנוע מהם לעלות על הקרקע ולפנות אותם. אותי לקחו לפנות קבוצה בחורבה בשילה, ולא רציתי לפנות יהודים מארץ ישראל, אז שמו אותי בכלא…

בהתחלה עשיתי קורס תותחנות בטנקים. אחרי זה, כשהייתי במילואים, עשיתי קורס חובשים שזה נקרא חובש קרבי. היה לי קשר עם מפקד הטנק שלי מפני שהוא היה איתי בכיתה אבל אני למדתי שנה בישיבה, ורק אז התגייסתי. חבר טוב מהתקופה הזאת הוא גלעד רייכמן. לצערי בתקופה זו גם התרחשה מלחמת לבנון הראשונה. השתתפתי בשירותי במלחמת שלום הגליל. לא אשכח ממלחמה זו שהיינו בתוך הרי הלבנון.

לימודים גבוהים/ עבודה

אחר התיכון למדתי תורה בישיבת מרכז הרב, במשך ארבע שנים. לדעתי הלימודים חשובים מאד בחיים, כי צריך ללמוד תורה. כיום הייתי רוצה להמשיך ללמוד תורה. בהתחלה עבדתי בחקלאות ברמת הגולן ובעופרה, עבדתי בעבודה עם עצים וגידלתי כל מיני פירות. העבודה תרמה לי פרנסה והתחברות לארץ ישראל. לאחר מכן עבדתי גם בשיפוצים. לא היה לי קשה כי אהבתי את העבודה. לאחר הפרישה המשכתי לעבוד באחזקה ובשיפוצים. עבדתי בשיפוצים בכל מיני קרוונים ובישוב הזמני. עבד איתי עמרם מאירי ז"ל שיש על שמו גן שעשועים ליד בית הכנסת המרכזי בעפרה הנקרא "גן עמרם".

נישואים

הכרתי את אשתי, דבי כץ, בשנת 1980, כשהקמנו את אלוני הבשן. התחתנו כשהייתי בן 26 בירושלים. גרנו בהתחלה באלוני הבשן עד שנת 1989. כיום אנחנו גרים בעפרה. נולדו לנו חמישה ילדים: שלומית, נועה, עדי, חנן ונדב. דור, אתה הבן של שלומית. יש לנו גם 13 נכדים, כן ירבו, שגרים בעפרה, ירושלים וכוכב השחר. את הילדים ואת הנכדים אנחנו פוגשים בתדירות גבוהה. במשפחתנו יש מנהג מיוחד שבא ממצרים: במנהג זה אנחנו כל יום שישי אוכלים מאכל ששמו מלוחיה, משתתפים בו כל מי שמגיע לאמי. הקפדנו עליו כי זה מאכל מסורתי ומאוד טעים.

הזוית האישית

סבא יעקב: המפגש שלי עם נכדי דור תרם לי בכך שהעברתי קצת מהמסורת ומסיפורי המשפחה.

הנכד דור: התיעוד שלי את סבא יעקב גרם לי לדעת עליו יותר. תכנית הקשר הרב דורי חשובה על מנת שהסיפור של סבא יעקב לא ישכח ויעבור מדור לדור.

מילון

מלוח'יה
מלוח'יה היא מאכל המורכב מנזיד עלים צעירים של מלוכיה נאכלת וסוגים משתנים של בשר. בדרך כלל מוגשת מלוח'יה מלווה באורז לבן. מקורה במצרים שם היא נחשבת ל"מאכל לאומי" והיא מוכרת גם בישראל במטבחם של פלסטינים ושל יהודים יוצאי מצרים. (ויקיפדיה)

'אדוק - פיסטוק'
כינוי גנאי לאדם דתי, היה מקובל בין ילדים בירושלים. (מתוך מילון ירושלים באתר גגילון)

ציטוטים

”לדעתי הלימודים חשובים מאד בחיים כי צריך ללמוד תורה“