מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

דגים מלוחים לשבת

תקוה יפה ושרה, בכיתת הותיקים בבית הספר רעות
עם אחי בתעודת העלייה שלנו לישראל
זכרונות ילדות של העליה מעיראק לישראל

תקווה נולדה בעיראק בחודש ינואר שנת 1944.

בהיותה בת חמש שנים הוריה החליטו לעלות ארצה ולהשאיר מאחור את כל רכושם. באותה תקופה משפחתה מנתה 8 נפשות. עם הגעתם לארץ משפחתה הופנתה למחנה עולים בעתלית והתגוררה באוהלים. התנאים במחנה העולים היו קשים: גשם, בוץ, צפיפות וקשיי הסתגלות. היא זוכרת שהביאו למשפחתה מנות של דגים בערב שבת ואבא שלה אמר לאמא  לטגן את הדגים. היא כמובן ניגשה למלאכה ולאחר שעשתה זאת אביה פנה אל אמא ושאל אותה: "מדוע שמת כל כך הרבה מלח?" נראה שהם קיבלו דגים מלוחים ולא הבינו שאוכלים אותם ככה ללא בישול… המשפחה החליטה לזרוק את כל האוכל ולהסתפק באותה שבת במעט שהיה להם ללא דגים.

במעברת תלפיות בשנות החמישים

עוד מסיפורי המעברות

תקווה זוכרת, שלקחו אותה ואת שאר בני משפחתה (הילדים) לכיתות רב גילאיות. כעבור חודשיים משפחתה נדרשה לעזוב למעברת תלפיות בירושלים.

בהגיעם לשם הם שוכנו בצריפים שזה היה טוב יותר מאשר באוהלים. כלל המשפחה גרה בחדר אחד גדול. הצפיפות יצרה לא מעט מריבות בין הילדים. המריבות היו בעיקר סביב מטלות הבית. כגון: "שאיבת המים". באותה תקופה היו ברזים מרכזיים או בארות. בשכונה היה ברז אחד ראשי וממנו כלל התושבים במעברה מילאו המים. התור היה ארוך וקשה הייתה המשימה במיוחד בימי החורף.

כעבור שנה משפחתה הועברה לשיכונים בקטמונים. קראו לזה 'שיכון עולים' את הילדים סידרו במסגרת ותקווה הלכה למוסד עליית הנוער: 'חוות הנוער הציוני'. היא סיימה שם את לימודי בית ספר היסודי ועזבה את החווה. לאחר תקופת בית הספר היא שבה הביתה והתחילה לעבוד בטיפול ילדים.

היא גדלה, התחתנה וכיום יש לה 5 בנים ו-12 נכדים. משפחתה מנהלת נגרייה בבעלותה כאשר שותפים  לעשייה בנגרייה ארבעה מתוך חמשת בניה. לשאלתי היכן הבן החמישי? היא ענתה כי הוא בחר ללמוד הנדסה וכעת הוא מהנדס. היא שבעת רצון ואומרת כי הם חיים באושר ועושר.

הזוית האישית

תקווה ניסים: חשוב שהילדים של היום ישמעו איך חיו בשכונה שלנו בשנים הראשונות של המדינה ויעריכו את החיים הטובים שלנו היום.

אזרחי כתת הותיקים – מתעדים סיפורים עם התלמידים

מילון

מעברת תלפיות
מעברה שהוקמה ב-1948 בדרום ירושלים, ממערב לשכונת תלפיות, בסמיכות לרחובות דרך חברון ודרך בית לחם, במקום בו שכן קודם לכן מחנה אל-עלמיין של כוחות המנדט הבריטי. המעברה נועדה לספק דיור לעולים מגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. העולים שהתגוררו במעברה הגיעו ממרוקו, פרס, רומניה ופולין, אך עיקרם באו מעיראק וכורדיסטן.

ציטוטים

”"גרנו בצריפים אבל שמחנו. כי זה היה יותר טוב מאשר לגור באוהלים..."“