מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותה של דבורה אורטס

דבורה ואריאל במסגרת התכנית
ציור של דבורה
תרנגולות ועצי פרי בחצר

שמי דבורה, נולדתי בשנת 1948 באיסטנבול שבטורקיה. שם הוריי: משה ומרים. את שמי בחרו הוריי מספר התנ"ך על שם דבורה. בשנת 1949 עלינו לארץ, כשהייתי בת חמישה חודשים. מטורקיה הגענו באונייה הישר לנמל חיפה.

לקחו אותנו למחנות עולים בית ליד. לאחר שמונה חודשים שם עברנו להרצליה לבית קרקע עם שני חדרים, מקלחת, שירותים, המקלחת, השירותים והמטבח היו מחוץ לבית בחצר ששם בישלה אמי ושם התקלחנו. אמי כיבסה מחוץ לבית תחת עץ הגויאבה שהיה בחצר הבית. היא חיממה בפתיליה בכדי לכבס. בשכונה בה גרנו היו כולם עולים חדשים וכולם יהודים, ושם נולדו לי שני אחים, שמותיהם: אברהם ויוסף.

לא הרחק מהבית היה בית כנסת ששם התפלל אבי בחגים ובשבתות. לימים, כשאחיי בגרו הלכו עם אבי לבית הכנסת יחד. אבי עסק בנגרות ואמי בתפירה. לאבי היה כינור שמאוד אהב לנגן בו, היה נועם לנו אם נגינתו. אמי אהבה לתפור לנו את הבגדים. אבי גידל ירקות בחצר והוא גידל תרד, שעועית ירוקה וחולי. עוד בחצר היו לנו תרנגולות ועצי פרי, זה היה עיקר המחיה שלנו. את שאר המצרכים רכשנו במכולת השכונתית, ואת הבשר והדגים רכשנו בשכונה. אבי ואמי היו אנשים מאוד טובים, נעימים ואוהבים, היינו מאוד מאושרים כילדים וגם כמבוגרים.

זכרונות מבית הספר

מקומות המיפגש היהובעיקר ליד הבית בבתים של השכנים, כל פעם שכן אחד אירח אותנו. לפעמים הלכנו לים שהיה מרוחק חצי שעה בנסיעה מהבית. בילדותי היו לי חברות שגרו ליד הבית וגם חברות בבית הספר. שיחקנו בקלאס ובקפיצה על חבל. בשעות הפנאי קראתי בעיקר ספרים, בית הספר בו למדתי נקרא גורדון, ועברתי לבית הספר הרצל בגלל שכונתי. בבית הספר אהבתי את כל המקצועות, אבל בעיקר שיעור טבע, מוזיקה וציור. היחסים עם המורים היו מאוד טובים ומתחשבים. נהגנו לשתף את המורים בכול. המשמעת הייתה חזקה רק אם התלמיד לא היה ממושמע. העונשים היו לעמוד בפינה, ללכת לחדר המנהל, ומכתב להורים. לא היו לנו תלבושות אחידות, רק בשיעור ספורט היינו לובשים מכנסי התעמלות וחולצה לבנה. המורה שאני זוכרת הוא המורה לזמרה שהיה מלמד אותנו תווים ושירים ישראלים. מקצועות שלא אהבתי הם היסטוריה וגאוגרפיה. בבית הספר היה חדר אוכל בו כל יום היינו אוכלים, כמובן שההורים שילמו. המאכל האהוב שלי הוא פירה עם שניצל, מרק וקטניות.  בילדותי היו ממתקים שקנינו במכולת השכונתית: בננה מצופה בשוקולד, ממתק קוקוס מצופה בצבע מאכל ורוד מעליו וסוכריות טופי.

ציור בית הוריי

אני מוסיפה לסיפורי עבודה שלי, ציור המתקשר לבית הורי כפי שזכור לי בילדותי ונחרט בזכרוני. כפי שרואים בציור, מול הבית היתה גבעה שראית אותה מחלון ביתי ושם ילדות, הביתי שחקתי עם חברותי וכמובן הגינה המטופחת שאבי טיפח באהבה. זה היה בית עם הרבה אושר שאזכור לנצח.

עבודה של דבורה אורטס מתוך התערוכה "על פרשת דרכים", תערוכה קבוצתית בעקבות הקורונה, יוני 2020

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת הקשר הרב דורי שנערכה בבית הספר היובל באשדוד, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה טלי רביבו.

דבורה אורטס תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור:

ציור חיי

מילון

טופי
טופי הוא ממתק המיוצר על ידי הרתחת דבשה או סוכר עם חמאה, חלב ולעיתים גם קמח. התערובת מחוממת לטמפרטורה של 150-160° צלזיוס, ולעיתים מוסיפים לה צימוקים. התערובת הרתוחה מוכנסת לתבניות בעלות צורות שונות. בהתאם למשך ההרתחה והטמפרטורה, משתנה מידת הדביקות והקשיות של הטופי לאחר התקררותו. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בחצר היו לנו תרנגולות ועצי פרי, זה היה עיקר המחיה שלנו“