מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

געגועי לאימי והאיחוד בנמל חיפה

סבא רוני עם הנכדה עמית ומתן
סבא רוני בילדות
ביוגרפיה מתומצתת על חיי

נולדתי בדמנט שבמרוקו בשנת 1951. אני בן הזקונים מבין 12 אחים ואחיות. שתי אחיות נפטרו בילדותן ממחלת הטיפוס ואחי נורה בטעות ונהרג בזמן מלחמת העולם השנייה כאשר התכוננו להתחמש לקראת הגרמנים אשר עמדו על גבולות מרוקו ואיימו להיכנס גם למרוקו. אחות רביעית נפטרה מצער על אובדנו של האח אשר נהרג.
 
עלינו לארץ אני ומשפחתי בשנת 1955, עוד בטרם הוכרזה מרוקו למדינה עצמאית. בתקופת עלייתנו לארץ העלייה הייתה בלתי לגאלית מבחינת השלטון המרוקאי. כדי לקבל אישור מהסוכנות היהודית לעלות לארץ רשמו את אחי ואותי שהיינו הצעירים כבניו של אחי הבכור. זאת כי אבי היה מעל גיל 50 ושלטונות העלייה של הסוכנות סירבו לרשום אותנו כילדים הנסמכים בכלכלתם על אדם "מבוגר" בגילו של אבי.
 
הפרידה מהוריי היתה קשה לי כילד בן 4 שנים, ומסיפורי האחים הבוגרים יותר הבנתי כי כל הזמן בכיתי מגעגועים להוריי שהפליגו ארצה באוניה שיצאה כחודש לפני האונייה בה הפלגנו אנו. עד כי באחת הפעמים אפילו דימיינתי את אימי בתוך המים כשהיינו על הסיפון והשתחלתי בין סורגי המעקה וניסיתי לקפוץ אל המים, אל אמא כביכול. בדרך נס אחי הבכור תפס אותי ברגל לפני שקפצתי ממש. כל זמן ההפלגה הייתי חולה מגעגועיי לאימי עד לרגע שהתאחדנו שוב בנמל חיפה. באחוד מחדש נתנו לי להגיש לאבי מתנות שהיו בעצם התרבוש המרוקאי ונעליי הבית המסורתיות שנקראו ״בבוטשה״. (ואלו הם למעשה החפצים האותנטיים שהצגתי במפגש הראשון של הפרוייקט הרב דורי)אנקדוטה שסיפרתי באשר לכובע שבמידה ולובש הכובע במצב  שהחוטים השחורים לצד שמאל אז סימן שהוא במצב רוח "רע" ובמידה והם לצד ימין אז זו הזמנה לאחרים לדעת כי הוא במצב רוח טוב.

עלינו לארץ דרך מרסיי שבצרפת באונייה "ארצה" ונקלטנו במעברת שער עלייה שבחיפה. משם הועברנו למעברת בית שאן שהייתה שכונת אוהלים. שהינו שם במשך שלושה חודשים שהיו קשים מאוד מכל הבחינות: חוסר עבודה, חוסר תעסוקה, חום כבד שהוריי לא היו רגילים לו עד כי אבי רצה לחזור חזרה למרוקו ואימי היא זו אשר שכנעה אותו לגנוז את הרעיון. הם מכרו זהב שהביאו עימם וקנו דירה בחיפה, דירה שאפשר היה לחיות בה למרות שהיום במבט לאחור זו הייתה דירת חדר וחצי עם שירותים ומטבח משותפים עם עוד משפחות אשר גרו באותו מבנה. גרנו בתנאים לא תנאים עד שרכשנו דירה נורמלית שאפשר היה לגור בה.
 
עברתי מסלול חיים רגיל, בית ספר יסודי ולאחר מכן תיכון, התגייסתי לצבא בשנת 1969 ושירתתי כמכשירן וחשמלאי מטוסים בחיל האוויר. בשנת 1975 נישאתי ונולדו לי 4 ילדים, שהבת השנייה היא האמא של עמית. עבדתי 35 שנה בנמל חיפה כמנופאי ומפעיל ציוד כבד. ופרשתי בשנת 2014 לפרישה מוקדמת.

מילון

בבושה
כינוי לנעל בית במרוקו

ציטוטים

”אדם ללא עבר הוא אדם ללא עתיד“