מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

געגועים לילדות בשדרות

סבתא יעל ויהלי
סבתא יעל ביללדותה
המעבר מירושלים לשדרות

שמי יעל, נולדתי בירושלים, בשנת 1961.

גדלתי בירושלים והתחנכתי בבית ספר חרדי קיצוני. לבנות בבית הספר היה אסור לצאת ולשחק מחוץ לכיתה ובשכונה בה גדלתי לא היו כמעט ילדים.

החינוך בבית ספר חרדי היה בחירה של הוריי למרות היותם מסורתיים וזאת מכיוון שבית הספר נחשב לאחד מבתי הספר הטובים בירושלים.

עם ההורים ואחי

בגיל 10 עברתי אני ומשפחתי לשדרות.

המעבר לשדרות למעשה שחרר אותי מהכפייה הדתית בביה"ס ומהאיסור לשחק בחוץ כי מסוכן.

החופש בשדרות והחמימות של האנשים היו משהו שונה לחלוטין מהמקום בו גרתי בירושלים.

הילדים בשדרות יכלו לצאת ולשחק ברחוב בלי חשש,  היה לנו חופש מוחלט כילדים, ההורים לא חששו לתת לנו לצאת לרחוב, הכול היה שקט וחופשי.

אני מתגעגעת לטיולים בשדות הפתוחים ובפרדסים מסביב.

נהנינו כילדים מסוג של חופש ללא מחשבים ופלאפונים. היה קשר אישי וקרוב עם אנשים וילדים.

המשחקים בהם שיחקנו היו לרוב משחקים מאולתרים: 3 מקלות, 7 אבנים שעמדו במגדל, או עצמות של כבש שנקראו אוסלה (דו קרו אס פלה. משחק שבא ממרוקו).

היה תום. החומריות לא הייתה קיימת, המותגים והתחרות לא היו בנמצא. פשוט חופש.

הילדים שלי והנכדים שלי גדלים במציאות אחרת. אמנם יש להם את החופש אבל עדיין לא כמו החופש שהיה לנו.

הזוית האישית

יהלי: הרגשתי שמחה וסקרנות כי גיליתי דברים חדשים על סבתא שלי. הרגשתי שהסיפור מתחבר אלי כי גם אני עברתי מקום בגיל יחסית צעיר. בפרויקט הרגשתי שמחה , סקרנות וחיבור. סבתא יעל: אני מאחלת לכולנו שנת בריאות, שמחה ותום.

מילון

דו-קרו-אס-פלה
משחק ששיחקנו בילדות (באזור הנגב המערבי): דו-קרו-אס-פלה. מזכיר קצת "חמש אבנים". במקור - כדור גומי קטן וארבע עצמות כבש קטנות. אנחנו הבנות היינו בונות לנו דמויי עצמות - שתי אבני לגו של 6 או 8 אחת מעל השניה. יושבים על הארץ יש לזרוק את הכדור כך שיפגע פעם אחת על הארץ ולתפוס אותו. בזמן שהכדור באוויר, יש להפוך לפחות עצם אחת. בשלב הראשון כולן צריכות להגיע למצב "דו" - העיגולים הבולטים שבלגו כלפי מעלה, ואז להרים את כולן ולפזרן מחדש. בשלב השני - "קרו" - כל אבני הלגו הפוכות, "אס" - אבני הלגו שוכבות, "פלה" - אבני הלגו עומדות. שלב חמישי כל אבן במצב אחר. נפסלת מי שלא מצליחה לתפוס את הכדור, או שלא הצליחה להעמיד אף עמם, או שלא פיזרה את כל העצמות.

ציטוטים

”הילדים בשדרות יכלו לצאת ולשחק ברחוב בלי חשש,  היה לנו חופש מוחלט כילדים, ללא חשש.“