מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

גדלנו אחת עשרה נפשות בדירת שלושה חדרים

אמירה עם הנכדה אור
אמירה בילדותה
אמירה צפריר מספרת על החיים אחרי העלייה

נולדתי בבגדד שבעירק בשנת 1948 להורי פלורה ויסף קצב ז"ל. בשנת 1951 עלינו לארץ בהיותי בת שנתיים. מכיוון שהייתי פעוטה אני לא זוכרת את התקופה של השנים הראשונות בארץ. אני יודעת  רק מהסיפורים שספרו לי. עלינו ארצה לשער עליה לכמה חודשים ומשם עברנו לבת-ים לשני אוהלים. היינו משפחה גדולה בת 11 נפשות: זוג הורים ותשע ילדים – ארבעה בנים וחמש בנות. אחרי 3 שנים עברנו לדירה בת  3 חדרים בעמידר. הלכתי לגן חובה  ולבית ספר עממי. שנתיים למדתי  במשמרת ערב. המצב הכלכלי שלנו היה קשה, אבי עבד שתי משמרות במפעל. חלק מהילדים פוזרו וגדלו בקיבוצים כדי לסייע למשפחה. אני והאחים יצאנו לעזור בכלכלת המשפחה וכמעט לא התראינו אבל היינו משפחה מאוחדת  ומלוכדת. אהבנו אחד את השני וקיבלנו הרבה אהבה מהורים. 
 
התחתנתי ב-1971 עם ניסים ונולדו לנו 3 בנות מהממות, מוכשרות ומצליחות.
יש לי חמישה נכדים.
כיום אני סבתא, אוהבת, מחבקת, עוזרת ורק מפנקת בהמון חום ואהבה. 
לאורך כול התקופות עברנו כמה מלחמות וכל האחים שלי השתתפו במלחמות.
אני מקווה שהנכדים שלי לא יתגייסו ולא ונעבור עוד מלחמות.
 
אמירה בצעירותה

אמירה בצעירותה

מילון

בית ספר במשמרת ערב
לא היו בארץ מספיק בתי ספר לכן היו ילדים שלמדו במשמרת שניה

ציטוטים

”אני והאחים יצאנו לעזור בכלכלת המשפחה וכמעט לא התראינו אבל היינו משפחה מאוחדת ומלוכדת“