מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בשביל אבא תמיד הייתי מלכה

סלפי סבתא יפה עם נועם
סבתא יפה כיום
ההשתלבות במרקם החיים בארץ

שמי יפה כהן סבתא של נועם. נולדתי ב1960 בישראל.

בעבר שם משפחתי היה דהן, נולדתי למשפחה  בעלת שושלת של רבנים. דודי אברהם היה רב המושב וגם סבי היה רב במרוקו, וכמובן שזה השפיע עלינו מאד. ינקנו ממנו המון ערכים המון דת.

הוריי יוסף ומזל דהן ז"ל עלו ארצה בשנת  1956 ומאז ועד יום מותם גרו במושב מלאה. להוריי היו שבעה ילדים, אני הרביעית, נולדתי לאחר שלושה בנים. נולדתי בתאריך 18 באפריל 1960 תאריך משמעותי שהיה ערב חג המימונה. הוריי היו מאוד שמחים ומאושרים, וחגגו לי במסיבה גדולה מאוד.

בהיותי ילדה אני זוכרת את הוריי עובדים קשה מאוד, בשביל לפרנס אותנו, ולא להחסיר מאתנו מאומה. גרנו בבית קטן, ובו שני חדרים. בחדר אחד גרנו שבעה ילדים, ומעולם לא רבנו ולא אמרנו צר לנו המקום. למדתי בבית ספר יסודי במושב מלאה, הייתי תלמידה מאוד שקדנית, ומאוד מזכירה את נועם.

בילדות שיחקנו בחמש אבנים, במחבואים, וכמובן שיש לי עד היום חברות ילדות. יש לי חברה שישבתי לידה בספסל הלימודים, ואנחנו עדיין בקשר, ושתינו במקרה למדנו הוראה. שתינו מורות. ובעודי ילדה תמיד לקחתי לוח וטוש, וניסיתי לחקות את המורים שלי, ובהמשך רציתי ללמוד הוראה. סיימתי את התיכון עם תעודת בגרות מצוינת, ואחר כך למדתי הוראה וסיימתי עם תעודת הוראה. למדתי גם את הוראת הערבית, ועבדתי בהוראה שלושים וחמש  שנים.

בילדות ניגנתי בחליל, והייתי סולנית בבית הספר. בזמני הפנוי, בתקופת הלימודים מאוד אהבתי לסרוג, ועזרתי  לאמא בניקיון הבית. בזמנו הכיתות היו עמוסות הינו כשלושים תלמידים בכתה. הכיתות היו קטנות, ובכל זאת למדנו, שקדנו, ולא התפנקנו.  בעבר לא התפנקנו והסתפקנו במועט.

אני רוצה להוסיף סיפור ילדות שחרוט בזיכרוני:  בזמנו כשהגיע פורים לא היו תחפושות מוכנות, ולא היו חנויות רבות כמו היום. אני מאוד רציתי להתחפש לאסתר המלכה, ואבי לקח אותי לחנות בחיפה, כדי לבחור בד, ואז הוא תפר לי במו ידיו שמלה חדשה. חוויה שאני לעולם לא אוכל לשכוח.  זה  מעיד עד כמה ההורים שלנו בעבר, ממש רצו להעניק לנו הכל. למרות שידם לא הייתה משגת, הם עשו את כל המאמצים כדי לרצות אותנו, שיהיה לנו טוב, ושלא נהיה שונים מאחרים. לעומת זאת, היום הכל בהישג יד, ואני רואה  שהילדים לא תמיד מעריכים את מה שנותנים להם.

אי אפשר לסיים את הסיפור בלי לספר על הנכד הגדול שלי – נועם, שהוא ילד מקסים, חכם, אוהב ומעריך כל דבר קטן כגדול, חברותי וסקרן. כשהוא פוגש אותי, הוא מרבה לשאול אותי שאלות על העבר, ועל הילדות, ואני הכי הכי נהנית לשמוע אותו, בקידוש בערב שבת, כשאנחנו יושבים סביב שולחן השבת, כשהוא שר את הקידוש בתימנית (אביו תימני). מאחלת לו שימשיך בדרכו הטובה, וערכיו הטובים, ושימשיך בדרכי נועם. כשמו הוא נעים הליכות, ושימשיך את המסורת.

הזווית האישית

נועם: אני מאוד אוהב את תוכנית הקשר הרב דורי, זה מגלה לי דברים חדשים על סבתא, שמעולם לא ידעתי, וגם כשאהיה גדול, אראה לילדים שלי, את סיפור החיים של סבתא.

סבתא יפה: מאוד חשובה לי התכנית של הקשר הרב דורי. הנכד שלי התעניין, ושאל אותי שאלות על הילדות שלי, ועל הערכים והמנהגים שגדלתי עליהם. מאוד שימח אותי וריגש אותי, לראות שנועם ממשיך בדרכי ילדותי וממשיך את המסורת .

מילון

מושב מלאה
מושב באזור הצפון בחבל תענך שנמצא במרכזו של גוש אומן, השייך למועצה אזורית הגלבוע. ושוכן במרכזו של עמק יזרעאל. המושב הוקם בשנת 1956 על ידי עולים מפולין כחלק מתוכנית יישוב חבל תענך. רוב התושבים מתפרנסים מענפי חקלאות שונים, לרבות גידול בעלי חיים. ויקיפדיה

ציטוטים

”גרנו בבית קטן, ובו שני חדרים. בחדר אחד גרנו שבעה ילדים ביחד, ומעולם לא רבנו ולא אמרנו צר לנו המקום. “