מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בחזרה לישראל אחרי עשרים שנה בונצואלה

אני ונכדתי אליאנה כיום
תמונה מהחתונה שלי.
חייה של בתיה שוסטר מרגע שנולדה עד היום.

נולדתי בשנת 1943 בזמן מלחמת העולם השנייה, בגטו ברשד שבטרנסניסטריה ברומניה.
 
לפי הצעת רב הקהילה במקום ניתן לי השם ברשדינה על שם גטו ברשד. בגמר המלחמה אני וההורים שלי נסענו לרומניה ונשארנו לחיות שם. כעבור שנה נולדה אחותי, קראו לה סרינה. גרנו בבית קטן בחדר אחד עם שירותים בחצר. הביאו לנו 2 חתולות, לי ולאחותי. לחתולה שלי קראו פיפי ולחתולה של אחותי קראו ג'טה. הלכנו לבית הספר יסודי ולמדנו לכתוב ולקרוא ברומנית.
 
 

בית כנסת בברשאד 

אישרו לנו את העלייה לארץ ישראל ובשנת 1951 עלינו ארצה. למסע העלייה, יכולתי לקחת רק שני דברים מכיוון שהמשקל של הדברים שיכולנו לקחת יחד עם ההורים שלי ואחותי הקטנה היה מצומצם מאוד , הורשנו להביא עד 40 ק"ג בלבד. אני  בחרתי, לקחתי איתי ספר ואת הבובה שלי.
 
כאשר עליתי לארץ הייתי בת 8 וחצי. מכיוון שעלינו ארצה ושמי היה ברשדינה אז אמרו להורי ששם זה לא מתאים לילדה בארץ ושצריך לתת לה שם עיברי. השם שניתן לי היה בתיה. כשעליתי לא ידעת את השפה העברית. מכיוון שלמדתי כיתות א' וב' ברומניה, הייתי אמורה להיכנס לכיתה ג', אך בגלל שלא ידעתי את השפה העברית, המנהל החליט שאכנס לכיתה ב'.
 
בהתחלה היה לי די קשה וגם הייתי גדולה שבהשוואה ליתר ילדי הכיתה, מכיוון שברומניה מתחילים בית ספר יסודי בגיל 7 ובישראל בגיל 6. בבית הספר הייתי ילדה די חרוצה וממושמעת והתקדמתי בלימודים. בבית הספר היה לנו חדר אוכל עם שולחנות ארוכים ועל ספסלים ארוכים הילדים היו מתיישבים ואוכלים ארוחת צהריים חמה. אני תמיד הייתי עוזרת לערוך את השולחן וגם לפנות את השולחן בסוף הארוחה ואהבתי זאת. אם הייתי רוצה עוד מנה האחראית הייתה נותנת לי. בבית הספר היסודי אהבתי מאוד את שיעור מלאכה שבו למדנו לתפור ולרקום.
בסוף השנה עשינו עבודת גמר ורקמנו תיק מבד. עד היום אני זוכרת לתפור ולרקום מהשיעורים בבית הספר.
 
כשהייתי ילדה מאוד אהבתי ללכת לספריה ולהחליף ספרים, והייתי קוראת הרבה מאוד. בכיתה ו' הוסיפו לנו למערכת השיעורים את שיעור האנגלית. אני הייתי בקבוצה הכי מתקדמת באנגלית ומאוד אהבתי את השפה וגם היה לי קל מכיוון שהאותיות באנגלית הן אותן האותיות כמו ברומנית.
 
יום אחד הגיעה אמא של ילד שלמד איתי בכיתה ושאלה את המורה, אם היא יכולה להמליץ לה על מישהי מהכיתה שתעזור לו בשיעורי הבית באנגלית. המורה המליצה עליי. כל שבוע כאשר הלכתי לביתו, לימדתי אותו ועזרתי לו בשיעורי הבית. אמו הייתה מתגמלת אותי בסכום כסף קטן ולאחר השיעור הייתי הולכת לקיוסק וקונה לי בסכום הכסף ארטיק או שתייה והייתי הולכת הביתה ברגל. 
 
בזמני למדו 8 כיתות יסודי. כשסיימתי את בית הספר היסודי רציתי להמשיך תיכון בגימנסיה הרצליה אך אבי אמר שבית הספר היה מאוד יקר. אני מאוד ביקשתי מכיוון שחברתי הטובה הייתה אמורה ללמוד בבית ספר זה, בסוף אבי הסכים ואני מאוד מאוד שמחתי וכשסיימתי את בית הספר התיכון היו לי עוד כמה חודשים עד להתגייסותי לצבא ובזמן הזה אני נתתי שיעורים פרטיים וגם הייתי עושה בייביסיטר לילדים.
 
בצבא הציבו אותי לשרת בבית הספר לפיקוד ומטה בגלילות על יד הרצליה. כמזכירה כתבנית בעברית ואנגלית של מדריך הדרכה במקום. כשסיימתי את הצבא קיבלתי המלצה ממנהל בית הספר לפיקוד ומטה והתקבלתי לעבוד כמזכירה כתבנית בעברית ואנגלית במחלקת אלקטרוניקה בוועדה לאנרגיה אטומית שבנחל שורק שבו עבדתי כשנתיים.
 
לאחר מכן עבדתי מספר חודשים כפקידה בסניף בנק לאומי בתל אביב ואז הכרתי את בעלי לעתיד יואל ולאחר מספר חודשים התחתנו ונסעתי אתו לונצואלה שם נולדה בתנו סילביה. לאחר שנה וחצי נולדה בתנו השנייה רינה אמה של אליאנה ושם גרנו כ- 20 שנה. בזמן זה ביקרנו מספר פעמים בארץ אני והבנות. כשהבנות סיימו את בית הספר התיכון שלהן, החלטנו אני ויואל שכולנו חוזרים ארצה לצמיתות.
 
אני יואל השכרנו דירה בתל אביב ברחוב לויטן 6 למשך שנה ולאחר מכן קנינו דירה ברמת אביב ג'. כשעברנו סילביה הייתה בת 22 ורינה הייתה בת 20. לאחר שחרור שתי הבנות, רינה המשיכה ללמוד באוניברסיטה ולאחר מכן בסמינר הקיבוצים לקבלת תעודת הוראה. סילביה למדה שנה במכללה לארכיטקטורה ולאחר מכן למדה בשנקר עיצוב גרפי. השנים עברו ושתי בנותיי התחתנו. לרינה נולדו 3 בנות: אלונה, קארינה ואליאנה. לסילביה נולדו בן ובת רועי ועמית. כיום, רועי חייל בן 20, אלונה חיילת בת 18, קארינה בתיכון בת 17, עמית בתיכון בת 15 ואליאנה ביסודי בת 12 ואנו משפחה אחת מאושרת.
 
העשרה:
ארגון יהודי בוקובינה: "ברשד נכבשה בידי הגרמנים והרומנים ב-29 ביולי 1941. מיד נאסר על היהודים לצאת מביתם או לבוא בקשרים עם האוכלוסייה הנוצרית. הם נצטוו לבחור מועצה של שלושה חברים ובראשה יושב ראש ("זקן היהודים"). היה עליהם לשאת טלאי בצורת מגן דוד לבן על החזה והגב. הם נדרשו לספק לגרמנים חפצי ערך שונים, והוטלה עליהם עבודת כפייה."
המכון הבין-לאומי לחקר השואהברשד (Bershad): "בראשית ספטמבר 1941 סופחה ברשד לטרנסניסטריה שבשלטון רומניה. באותו חודש הוקם בעיר גטו. הגטו לא הוקף בגדר, אך היציאה ממנו נאסרה, ולעוברים על האיסור היה צפוי עונש מוות".
ברשאד ויקיגניה: "ברשאד, היום בתחום אוקראינה. במלחמת העולם השנייה, היהודים הועברו לגטו, שהוקם בדרום העיר, ואליו נשלחו יהודים מרומניה, רובם מאזור בוקובינה. (כ-20,000 מגורשים). בהיכל השמות של יד ושם מעל 1000 דפי עד מן העיירה.". 
 
תשע"ה

מילון

ברשאד
גטו הנמצא בחבל אוקראינה ברוסיה. ברשאד, היום בתחום אוקראינה. במלחמת העולם השנייה, היהודים הועברו לגטו, שהוקם בדרום העיר, ואליו נשלחו יהודים מרומניה, רובם מאזור בוקובינה. (כ-20,000 מגורשים). בהיכל השמות של יד ושם מעל 1000 דפי עד מן העיירה.

ציטוטים

”עד היום אני זוכרת לתפור ולרקום מהשיעורים בבית הספר“