מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בדרך למקום ראשון – בתחרות עולמית

רונלי שנייה מימין. סבא יהודה שני משמאל.
יהודה קבסא בקזבלנקה
סבא יהודה מתגבר על כל המכשולים

שמי יהודה קבסא נולדתי  ב- 5 בפברואר 1943 בקזבלנקה שבמרוקו, בן בכור להורי, רפאל וזוהרה קבסא.

בגיל ארבע, הורי הכניסו אותי ללמוד בחדר, אצל רב השכונה, רבי חיים, שלימד אותנו תורה. בגיל חמש, הורי העבירו אותי לגן ילדים יהודי של מאדם בנון. זכור לי שסבתא אסתר (מצד אמא), הייתה לוקחת ומחזירה אותי מהגן, ובדרך קונה לי פופקורן. בגיל שש, התחלתי ללמוד בבית הספר היהודי, "אליאנס" בכיתה א'. שפת הלימודים  היתה צרפתית, וקיבלנו שיעורים גם בעברית. זכור לי שהייתה משמעת חזקה, ולעתים חטפנו מהמורים, מכות עם הסרגל על קצות האצבעות.

אבא שלי התחנך לציונות, וחלומו היה לעלות לישראל. משפחתנו התפרנסה בכבוד, וחיה די טוב. זכורות לי השיחות בין אמא לאבא על הפרעות והמלחמות שיש בישראל, ועל המצב הכלכלי הקשה, ולמרות כל אלה, אבא היה נחוש בהחלטתו, לעלות לארץ ישראל, וכך היה.

בחורף 1951 עזבנו את קזבלנקה, עם קבוצה גדולה של עולים, באוניה צרפתית. הים היה סוער, וההפלגה הייתה מאד קשה. לאחר שלושה ימים הגענו לנמל מרסיי שבצרפת, ומשם לקחו אותנו למחנה, בו ריכזו את כל העולים שבאו מצפון אפריקה: מרוקו ,תוניס ,אלג'יריה ולוב. היה קור אדיר, וסופות שלגים, ואני קיבלתי כוויות קור בכפות הרגליים, וסבלתי מכאב במשך כל המסע. לאחר מספר שבועות לקחו אותנו לנמל, ושם עלינו על האוניה הישראלית "נגבה". גם ההפלגה לארץ זכורה לי כקשה מאד. באחד הימים, הים היה מאד סוער, גלים שטפו את הסיפון, והיינו בסכנת טביעה. זכור לי שכולם היו בפאניקה, הלבישו את כל הנוסעים בחגורות הצלה, והגברים הוציאו ספרי "תהילים" והחלו להתפלל.

בתאריך 21.12.1951 הגענו לנמל חיפה. בנמל חיפה קיבלו את פנינו נציגים שריססו אותנו בדי-די-טי, נגד מזהמים, ואני זוכר את החוויה הזאת כקשה מאד. כשראיתי שמרססים את אבי, שהיה לבוש בחליפה חגיגית, התחלתי לבכות.

הייתי בגיל שמונה, וזכור לי שלקחו אותנו במשאית, והורידו אותנו במעברת "שימרון", ושיכנו אותנו בצריפים. נתנו לנו מיטות מברזל (נקראו "מיטות סוכנות"), מזרונים מקש, ושתי שמיכות לכל אחד. המעברה הייתה ממוקמת על גבעה יפה, מול מושב נהלל  שבעמק יזרעאל, (על הגבעה היום נמצא בית הקברות של מושב נהלל וקבורים בו משה דיין והאסטרונאוט אילן רמון ז"ל). את כל הילדים ריכזו בכיתה אחת, והחלו ללמד אותנו עברית. לאחר מספר חודשים, כשהתחלנו לשלוט בשפה, (כולל קרוא וכתוב) העבירו אותנו לבית הספר העממי בנהלל, ושם שיבצו אותנו בכיתת עולים, היינו נוהגים ללכת ברגל כל יום מהמעברה, לבית הספר וחזרה כעשרה ק"מ לכל כיוון.

כעבור מספר חודשים, הוריי החליטו לעבור ליישוב רמת ישי, בו אוכלוסיית היישוב הייתה מורכבת, בעיקר מיוצאי אשכנז  ויוצאי תימן, אך מכיוון שהיינו יוצאי מרוקו, קיבלנו סירוב מהמועצה להתקבל ליישוב. הוריי התעקשו וערערו, ובסופו של דבר התקבלנו. עשינו היסטוריה בכך שהיינו המשפחה הראשונה מיוצאי מרוקו שהתקבלה ליישוב.

הייתה לי ילדות מקסימה ביישוב, אבי עבד בחקלאות בכפר יהושוע, ולפעמים ביערות של הקרן הקיימת לישראל. אמי הייתה עקרת בית וטיפלה בנו הילדים. אז כבר היינו חמישה אחים, הילד הרביעי שמעון, נולד במעברת שימרון, והילד החמישי יצחק, נולד ברמת ישי.

גרנו בבית קרקע קטן, דו משפחתי ובאותה תקופה עדיין לא היה חשמל. היה לנו גן ירק שבו גידלנו ירקות, ולול תרנגולות קטן. בהמשך, נולדו להוריי עוד שלושה ילדים, ומצבנו הכלכלי היה קשה. נאלצנו לעבור לנשר, כדי להיות קרובים למקום עבודתו של אבי.

הייתי תלמיד חרוץ ונבון, אך בסוף כיתה ט' נאלצתי לעזוב את בית הספר והלכתי לעבוד, כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

בצבא שירתי בתובלה, נלחמתי במלחמת יום הכיפורים, ובסיומה יצאתי לקצונה וחתמתי קבע. במקביל השלמתי שתיים עשרה שנות לימוד ובגרות מלאה.

סבי בסיום קורס קצינים

התאהבתי באשתי, אסתר, ממבט ראשון ובתום חצי שנה ב22.11.1967, התחתנו.  אסתר הייתה בת שבע עשרה, ואני בן עשרים וארבע. . להורים שלי היה בית עם גינה, ובגינה היה מבנה קטן עם שירותים ומקלחת, עברנו להתגורר בו, אך את הארוחות המשכנו לסעוד אצל ההורים. כעבור חצי שנה קנינו דירה בנשר, במדרון, ושם נולדו ילדינו: גלעד אסף ואורית.

בשנת 1985 השתחררתי מהצבא, ועברנו לקריית אתא. כיום יש לנו חמישה נכדים ורונלי (מתעדת הסיפור) היא הנכדה הצעירה שלנו.

סבי וסבתי בחתונתם

בתחום המקצועי – הישגים בסדר גודל עולמי 

שבוע משחרורי בלבד, התקבלתי לעבודה בחברת שופרסל, בתפקיד מנהל סניף סופרמרקט. קיבלתי לנהל את סניף זיו בשכונת נווה שאנן בחיפה. סניף שכונתי שקנו בו גם סטודנטים מהטכניון, ועל כן עשיתי פעולות שיווקיות באזור ובטכניון. מניסיוני הרב בניהול אנשים, וכבעל יחסי אנוש טובים, גיבשתי צוות, שידע לתת שירות ברמה גבוהה. מיקום הסניף בדירוג הפדיון ברשת היה 15 ולאחר שנה שהייתי בתפקיד, הגענו למקום השני הארצי.

בשנת  1995 החברה החליטה להקים סניף ענק, הראשון מסוגו בארץ, בגודל 8000 מ"ר, כדוגמת הרשתות הענקיות באמריקה (רשתות קוסטקו, פרייס קלאב, וולמרט וכדו'). נשיא החברה קרא לי, והציע לי לקבל על עצמי את האתגר, לפתיחה וניהול הסניף. שונה הסטטוס שלי בקידומי למנכ"ל, ומיד נשלחתי לארצות הברית, לסניף של חברת פרייס קלאב שבניו ג'רסי, ובו עברתי השתלמות, ולמדתי שיטות עבודה בניהול סניף בסדר גודל ענק. הסניף הראשון הוקם בעיר נשר, ונקרא "יוניברס קלאב". קלטנו כ-300 עובדים, ופתחנו לקהל סניף בפורמט אמריקאי. כבר בפתיחה פקדו את המקום אלפי לקוחות, והעבודה הייתה מסביב לשעון, קשה ומאתגרת.

ביום חמישי בשעה 22:00  הגיע למשרדי ביוניברס אימייל מארה"ב, בו נכתב כי שמחים להודיע לי, שנבחרתי כמנהל מצטיין עם תשעה מנהלים מארה"ב, ועוד שמונה מנהלים בינלאומיים, ועל כן מזמינים אותי עם רעייתי, לכנס בשיקגו. מאד שמחתי והתרגשתי. בכל שנה בחודש מאי מקיים ה- FMI כנס ותערוכה בעיר שיקגו, בהם מציגים רשתות שיווק מכל העולם, וכן את החידושים בתחום. בשנה זו ערכו גם תחרות בין מנהלי סניפים מצטיינים בתחום השירות ללקוח, או הטיפול בקהילה. במסגרת התחרות, הוזמנו שמונה עשר המועמדים הסופיים שהגיעו לשלב חצי הגמר, ובני/ות זוגם.

ביום 2.5.2003 אסתר ואני הגענו לשיקגו, לארוחת ערב חגיגית שחתמה את האירוע  (אשר הזכירה לי את טקס האוסקר), ובה הוכרזו ארבעת הזוכים. המנחה הכריז עלי, המצטיין האחרון בתחום מתן שירות: "יוצא מגדר הרגיל ללקוחותיו, יהודה קבסא, יוניברס קלאב תל חנן ישראל" והזמין אותי לעלות לבמה. התרגשתי ולא האמנתי. זה היה כמו לזכות באוסקר. לאחר שהמנחה סיפר עלי, ועל הפעולות הבלתי שגרתיות שעשיתי בסניף, קיבלתי תעודה, מגן הוקרה ופרס כספי בסך 1,000 דולר. כשחזרתי לשולחן, מיד ניגשו אלי צוות השופטים הבינלאומי, אשר אמרו לי שזכיתי בפרס הכי חשוב, ואף ציינו בפניי שהייתי הפייבוריט שלהם מהתחלה. זאת היתה חוויה אדירה, זה מדהים שאנחנו אנשים ממדינה קטנה מהווים אור לגויים.

מצגת תמונות ומן העתונות – המנהלים הזוכים:

 

הזווית האישית

לרונלי ולסבא יהודה, קשר קרוב וחם, ודווקא השנה בעיצומו של משבר הקורונה העולמי, היתה זו חוויה שאפשרה להתקרב, ולהכיר לעומק את סיפור חייו של סבא

מילון

די-די-טי DDT
DDT (או D.D.T, קיצור של: Dichloro-Diphenyl- הוא חומר להדברת מזיקים ממשפחת האורגנוכלורינים , שהנוסחה חומר זה נמכר גם תחת שמות מסחריים רבים אחרים. ויקיפדיה

ציטוטים

”נהגתי באנשים ביושר ובהוגנות וקיבלתי בחזרה מסירות נאמנות וכבוד. במסכת אבות אמרו חז״ל: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך“