מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אני לא אוהב בוגונוויליה

גיא רוה ויוני כתבן
סבא יוני בן שנה וחצי בחוף תל אביב
זיכרון צורב משיח ליד הבית
מימין: שיח בוגונוויליה. משמאל: אני בן שנתיים על עמוד, מאחוריי הבנין עם המקלט

השנה, 1948. מלחמת השחרור. תל אביב. אני בן שלוש וחצי בערך ונמצא עם שמעונה, אחותי הגדולה ממני בחמש שנים, אשר משגיחה עלי כאשר הורינו אינם בבית. לפתע –  א ז ע ק ה. מטוסים מצריים מפציצים מתקנים חשובים הנמצאים סמוך מאד לשכונת צריפי העץ שלנו, שכונת הרכבת. (היו אלו מכלי דלק גדולים של "של", התחנה המרכזית, תחנת הכח החשמלי "רוטנברג", המפעל בו התקינו את ה"סנדוויצ'ים"- המשאיות שמוגנו בלוחות ברזל להשתתפות בשיירות שפרצו את הדרך לירושלים הנצורה). אחותי ואני רצנו למקלט השכונתי, בשביל העפר הצר שלאורכו הייתה גדר חיה של שיחי בוגונביליה לא גזומים, סבוכים וקוצניים. מולנו ראינו מטוסי ספיטפייר מצריים שטסו נמוך נמוך אחרי שהשליכו את הפצצות וירו במקלעיהם על זרם האנשים שרצו אל המקלט. המטוסים היו כל כך נמוכים עד שממש ראינו את הטייסים כצלליות כהות. אחותי, שהרגישה כנראה שלא נספיק להגיע בבטחה למקלט, דחפה אותי מתחת לשיחים ושנינו שכבנו שם באבק ובקוצים. הסתכלתי מבין העלים במטוסים שחלפו ברעש איום מעל זרם האנשים שרצו בשביל.

משך את עיני הפה הפעור בהבעת פחד נורא של שכנה מהשכונה שרצה בחלוק אל פתח המקלט. לאחר שנים, נתקלתי שוב בהבעה כזו, בציור גרניקה של פיקסו.

מאז, שיחי בוגונביליה ופרחיהם הסגולים מזכירים ומעבירים בי את תחושת הרעש והאבק שחשתי אז. אני לא כל כך אוהב אותם.

הזוית האישית

גיא: היה ממש כיף (בעיקר במפגש של האוכל).

יוני: הזדמנות מצויינת לשחזר/להיזכר/להחיות את העבר שלי ולברר לעצמי פרטים מתולדות המשפחה. המפגש עם סבים אחרים בני גילי, פחות או יותר, היה מעניין ולעיתים משעשע עם השוואת הזיכרונות מצעירותינו. נהניתי להכיר את גיא נכדי בסביבתו הבית ספרית.

מילון

בוגונביליה
שיח מטפס קוצני עם פרחים סגולים (בדרך כלל) המשמש בעיקר לגדרות חיות

''של''
חברת הדלק העיקרית בתקופה של קום המדינה

ספיטפייר
מטוס קרב תוצרת אנגליה. חד מדחפי. שימש במלחמת העולם השניה את האנגלים במלחמה בגרמנים. במלחמת השחרור היה בשירות הצבא המצרי

ציטוטים

”'מזל שלא מתי אתמול, אחרת לא הייתי יודע את זה'', נאמר על ידי סבא רבא צבי כשהוא למד משהו חדש“