מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אני חוזר לסמטאות ילדותי… לחברים שלי הישנים

סבא אהרון בראשי עם הנכד גבריאל
הילד אהרון מחופש בחג פורים
מכפר בראשי בכורדיסטאן לבית כנסת בראשי בנחלאות

שמי אהרון בראשי, הוריי משה וגאולה עלו מכורדיסטן, מכפר בשם בראשי בשנת התרפ"ה 1925 והתחתנו בארץ. בכורדיסטן הם עסקו בחקלאות ורעו צאן ובארץ אבי משה היה קבלן עבודות עפר וכבישים. הם חינכו אותנו לאהבה, מסירות, נתינה, גמילות חסדים ולהיות בן-אדם טוב והם עצמם היו שמחים וטובי לב. בחג שבועות היו חולקים את התוצרת והיו אופים קטה (פיתה שטוחה ודקה והיו שמים אליה גבינה ודבש).

אני מתגעגע לתקופה של הילדות ולחברים לשכונה המיוחדת מה שמיוחד בשכונה שכולם מכירים ואוהבים את כולם. הינו שבעה אחים ואחיות, נולדנו בירושלים בשכונת נחלאות, היה כיף להיות עם כל כך הרבה אחים ואחיות וכמעט כל משפחה בשכונה מנתה בין 8 -10 נפשות.

בתמונה: אהרון בראשי מצד ימין למעלה והוריו – משה שני מצד שמאל למעלה ולשמאלו גאולה

סבתא שמחה הייתה אימא של אמי. אני זוכר שכשהייתי ישן אצלה, היא הייתה מעירה אותי לבית הכנסת בבוקר ולאחר התפילה הייתה מכינה לי ארוחת בוקר והיינו אוכלים ביחד. בזמן שאכלנו סבתי סיפרה לנו סיפורים על החיים בכורדיסטן והיא סיפרה גם על סיפור העלייה לארץ. בכורדיסטן הם התפרנסו מחקלאות ומאריגה של מחצלות ושטיחים. בחורף היה שלג בהרים ומסוכן היה לצאת מהאזור ולכן עבדו בבית. כשהפשירו השלגים, חלקם נסעו עם עגלות סוסים למכור את הסחורה שהכינו בחורף בין הכפרים והשווקים וחלקם חרשו וזרעו את האדמה. בשנת 1925, 70 משפחות התחילו את העלייה לארץ. היה צורך לרדת לעיראק ומשם לנדוד להרי סוריה ודרך דמשק עלו לארץ. הם רכבו על סוסים וחמורים. כשעברו בהרים היו צריכים לשלם לשומרי הגבולות. בהגיעם לצפון הארץ בחרו להמשיך לירושלים, עיר הקודש, והתמקמו בשכונות של נחלאות. הסבא שלי, סבא אהרן, אבא של אימא שלי, עלה לאחר ששלח את סבתא שמחה ואת אמי גאולה לארץ עם חלק ממשפחת בראשי. הוא נאלץ להיות בעיראק מספר חודשים ובזמן ששהה שם למד בישיבה. כשהגיע הזמן לעלות נאלץ לגלח את הזקן ולהתחפש לערבי ובעבור תשלום הביאו אותו לסוריה ומשם עלה לארץ. בהגיעו לארץ התאחד עם יתר בני המשפחה בנחלאות.

העלייה לארץ לוותה בקשיים. הם הלכו ורכבו על גבי עגלות רתומות לסוסים או חמורים בהרים עד עירק. גם מעירק לסוריה היו קשיים בדרכים. הדרכים לא היו סלולות והמעבר לא היה קל ממקום למקום. בנוסף לכל, הם עלו בכוחות עצמם ולא היה גוף ממשלתי שליווה אותם ותמך בהם. לאימא גאולה היה מתכון לכל יום בשבוע:

ליום ראשון: חומוס רחמו

ליום שני: מג'דרה

ליום שלישי: מקרוני

ליום רביעי: אורז עם שעועית

ליום חמישי: מרק עוף עם אורז (האורז רק למי שרוצה)

ליום שישי: קובה חמוסתה

ליום שבת קודש: חמין, מעיים ממולאים, עוף ממולא, קובה אורז ויפרח. היינו אוכלים מעט מאוד ממתקים.

ביום רביעי המשפחה שלי ביחד עם כל השכנים בשכונה היו עושים כביסה – "יום הכביסה השכונתי" ולמה ביום רביעי? כי ביום רביעי ה' ברא את השמש. המשחקים ששיחקנו בהם כילדים הם סטנגה, אבו יויו (שק קמח), אג'ואים. רוב חברי היו קרובי משפחה – שבתאי, שמואל, עובדיה, רחמים, שמעון, משה ובנימין. ושכנים – דוד ציון עמדי ז"ל, חכם עלוואן עבידאני זצ"ל, חכם יעקב שילוני זצ"ל, דוד דניאל ז"ל, דוד יחזקל ז"ל. אני וחברי היינו משחקים בשכונה בערב במחבואים. פעם אחת שיחקנו בנפצים וחברי רחמים נפצע באגודל ומאז אגודלו חתוכה. היינו עומדים בשורה והיו נותנים מכה למישהו ואחרי זה הוא היה צריך לגלות מי נתן לו מכה.

אהרון בראשי בן 10, בבית ברחוב אגריפס

התגייסתי להנדסה קרבית משוריינת. רוב האימונים התקיימו בנגב, עבדתי בקבלנות כבישים בעבודות עפר כמו אבא ב-1970 עד שנת 2019.

בעת שירותי הצבאי

מלכה, אשתי, הייתה חברה של אחותי וגם היא גרה בנחלאות וככה התקרבנו. התחתנו בשנת 1973, ה' בירך אותנו בארבע ילדים כולם נשואים ובעלי משפחות.

העצה שלי למשפחה: לכבד כל אדם, לעשות חסדים, לאהוב את הארץ, להיות אדם טוב, ללמוד את התורה הקדושה שלנו, לשרש את המצוות בתורה, לנו, לבנים, לנכדים ולכל הדורות.

חתונת אהרון ומלכה בראשי, אפריל 1973, משמאל: הכלה והחתן – מלכה ואהרון בראשי עם סבתא שמחה

אני מתגעגע לילדות ולילדים משכונת נחלאות שנמצאת במרכז ירושלים, סמוכה למחנה יהודה. זu שכונה שבנו אותה מחוץ לחומות ירושלים. בין השנים 1920-1935 עלו יהודים מארצות כורדיסטאן, מעיראק, מסוריה- מחלב, מאורפלים (חבלי ארץ בסוריה ועיראק). אני זוכר את האווירה המיוחדת שהייתה בשכונה. הבתים של השכנים והסביבה שבו גדלתי היו פתוחים לכל מי שרוצה, לא סגרו במפתח וכל בית היה פתוח לכל תושבי השכונה. בשבתות לאחר בית הכנסת היו מוציאים שולחנות ברחוב וכל באי בית הכנסת היו מביאים את המאכלים שהכינו לכבוד שבת קודש ומניחים על השולחנות "וכל דכפין יתא ויאכל". את החמין היו מטמינים בתוך מאפיות שלא עבדו בשבת ושימשו להטמנת חמין של כל השכונה, בשבת הם הוציאו והביאו לחלוק עם כולם. לכל המבוגרים בעלי המשפחות הינו קוראים דוד או דודה. לדוגמא – "דודה שמחה", מתוך כבוד והערכה למבוגרים. יש לי חברים וקרובי משפחה מהילדות שפעם בשבוע (יום שלישי) נפגשים בבית כניסת בראשי בשכונת נחלאות לתפילת ערבית ושיעור תורה, את בית הכנסת בראשי הקימו אבותינו בשנת התרצ"ד ומתפללים שם בנוסח עדות המזרח. אני וחברי מרגישים את אותה האווירה כמו פעם כשאנחנו נפגשים גרתי בנחלאות עד-1973.

אהרון בראשי עם הנכד גבריאל בראשי בפתח בית כנסת בראשי ברחוב בראשי

מה שמייחד את המשפחה שלנו זה שאנחנו משפחת בר-אשי על שם רב חייא בר-אשי שהציון שלו הוא בכפר בראשי בכורדיסטן. בר זה בן בארמית, אשי זה שם של האמוראי רב אשי מחותמי הגמרא ובעברית זה בן-אשי.

בתמונה סבא אהרון וסבתא מלכה עם ארבעת ילדיהם והנכדים

הזוית האישית

סבא אהרון בראשי: במיוחד היו נפלאות הפגישה הראשונה והשנייה בתכנית קשר הרב דורי. אנו מעניקים לנכדים ידע על ההיסטוריה של ירושלים ועל שכונת נחלאות. גבריאל גם ראה סרטון על ירושלים של פעם ושמע סיפורים איך היה. אני מאוד ממליץ גם לאחרים לבוא ולהצטרף לתכנית קשר הרב דורי.

גבריאל בראשי, הנכד: היה מהנה שסבא נכנס לבית הספר והראיתי לו קצת את המקום. הסיפורים שהוא סיפר היו ממש מעניינים, על חלקם ידעתי אבל על רובם לא. הסיפור שהכי עניין אותי זה המתכון של סבתא רבתא שלי. אני חושב שכדאי לילדים אחרים להצטרף בגלל שכיף שסבא בא לבית ספר ומספר סיפורים מעניינים.

רויטל כהן קלפוס, המורה המובילה: זכיתי להכיר את סבא אהרון, מלא חיים. כשרואים את תמונות ילדותו ניתן לדמיין ילד שובב וכששומעים את הסיפור הכל מתחבר- חבורת חברים בשכונת נחלאות שמשחקים יחדיו הווי שכונתי מלא חיים, שמחה וביחד. אותי באופן אישי ריגש לראות ולשמוע את סבא אהרון מדבר עם יתר משתתפי התכנית וביחד מעלים זכרונות על גן סאקר, נחלאות וגאולה מימי ילדותם. לרגע נעלמו פערי שפה ומנטליות ואור ניצת בעיניהם למשמע הזיכרונות. בנוסף התרגשתי למחשבה שהנה כ-70 משפחות שהגיעו מכפר בראשי לארץ ישראל והביאו את בראשי לפה, לנחלאות- רחוב בראשי ובית הכנסת בראשי. כוחה של משפחה.

מימין: סבא אהרן והנכד גבריאל, משמאל: סבא אהרן בראשי מעלה זכרונות עם סבא דוד אלבז

 

מילון

נחלאות
נחלאות הוא גוש של שכונות ותיקות בלב ירושלים, שנבנו בין הרבע האחרון של המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20. רוב השכונות מרוכזות בין הרחובות אגריפס ובצלאל, ומיעוטן מגיע עד רחוב יפו מכאן ושכונת בצלאל מכאן. רובן בנויות במתכונת שכונות החצר האופייניות לבנייה היהודית הקהילתית של אותה תקופה. השכונות הראשונות נבנו על ידי יהודים יוצאי העיר העתיקה (אנשי היישוב הישן) כחלק מתהליך היציאה מן החומות, ואילו החדשות יותר הוקמו על ידי בני עדות המזרח שעלו ארצה בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. הקרקע נקנתה חלקים חלקים מידי יושבי הכפר הערבי ליפתא שבמערב ירושלים.

ציטוטים

”ללמוד את התורה הקדושה שלנו, לשרש את מצוות התורה לנו, לבנים, לנכדים ולכל הדורות“

”טיפ לזוגיות טובה: להבין את אשתך ולהיות חברים“