מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אני ואתה נשנה את העולם

תמונה עכשווית: סבא ואני יהלי
תמונה מעברו של סבא: - פנקס שבי
העלייה מארץ מרוקו התחילה ממש כעלייה שהתנהלה במסווה של פעילות מחתרתית שהובילו אנשי אירגון ;המוסד;(המוסד עוסק בפעילויות חשאיות בשליחות הממשלה ) .

שמי יהלי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, יעיש אמיתי. השיר שנבחר ע"י סבי, יעיש אמיתי, הוא השיר "אני ואתה נשנה את העולם" ששר אריק אינשטיין הלחן של מיקי גבריאלוב.

קישור לשירונט לשירו של אריק איינשטיין

סבא מספר למה בחר בשיר זה?

"השיר מזכיר לי תקופת נעורים את שנות השבעים – צמיחת המדינה. מילות השיר מאוד מתאימות לתקופת הצמיחה של מדינת ישראל. כל יהודי עולה ועוד יהודי עולה ולא משנה מהיכן ומאיזה מדינה אנחנו נשנה את המדינה, נכון "בהתחלה יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא".  השיר מדבר על תקווה לעתיד טוב.

את השיר שמעתי פעם ראשונה במצעד הפזמונים בטרנזיסטור (רדיו קטן) והזמר אריק איינשטיין היה הזמר הלאומי של מדינת ישראל. אני אוהב את השיר במיוחד מהמסר שהשיר מעביר, שבעזרת כוחות משותפים של כולם – שלי ושלך, ניתן יהיה לשנות את העולם. השיר מעורר געגועים לנעורים ולתמימות של אותה התקופה, שהאמינו בעבודה של "ביחד" וכיום כל הזמן שאני שומע את השיר, אני נוכח שאכן זה נכון, "אני ואתה" באמת ניתן לשנות את העולם, עולם שכולו רק טוב לדור הצעיר ולנכדתי יהלי אמיתי. אני אוהב מאוד את הלחן ארץ ישראל ובמיוחדת את קטעי הסולו של הגיטרה של הנגן מיקי גבריאלוב , מחבר הלחן.

העלייה  שלי לארץ ישראל

הסיפור עוסק בעלייתם של יהודי מרוקו בשנות ה – 50-60-70

העלייה מארץ מרוקו התחילה ממש כעלייה שהתנהלה במסווה של פעילות מחתרתית שהובילו אנשי אירגון "המוסד" (המוסד עוסק בפעילויות חשאיות בשליחות הממשלה) נציגי מדינת ישראל, וזאת מהסיבה שמדינת מרוקו היא מדינה מוסלמית ונוטה לטובת הערבים שחיו כאן במדינת ישראל.

עליית יהודי מרוקו לארץ חיזקה את ההתיישבות הראשונה של היהודים שכבר החלו התיישבותם בארץ ישראל והמלך המוסלמי והמשטר שלו מנעו עליית יהודים לארץ ישראל. לראשונה הופיעו אנשי המוסד אצל אבי, דוד עבדלחק ז"ל (סבא רבא של יהלי).

בשנת 1954, מרגע זה החל תהליך השכנוע של אנשי המוסד שסיפרו את סיפור הקמת ארץ ישראל ועד כמה נחוצה עלייתם של יהודי מרוקו לארץ ישראל. אבא, דוד, הסכים ואף התלהב מאוד לעלות לארץ ישראל, התלהבות זו מתיישבת ומשלימה את הגעגועים לא"י לי"ם, מתוך התפילות שמידי יום, שבתות וחגים תמיד מוזכרת ארץ ישראל וירושלים כאחד. אמא לא כ"כ התלהבה מהרעיון, כי עלו ספקות לאן בדיוק עולים, מה יהיה עם הפרנסה למשפחה גדולה אחד עשר נפשות, זוג הורים ותשעה ילדים. כמובן שיש עוד סיבה שהקשתה על ההחלטה לעלייה לארץ. ההורים וגם אנחנו היינו צריכים להיפרד מהסבים ומהסבתות שנשארו במרוקו ולא זכו לעלות ארצה.

במסגרת ההתארגנות החשאית שהשכנים הערבים הקרובים לא יבחינו ברצון שלנו "לעלות", היה אסור לדבר על הנושא. האחים החלו למכור את ציוד הבית ועוד פרטי רכוש בחשאיות לערבים מבלי לומר להם את הסיבה האמיתית. ההורים לא הצליחו למכור את הבית ואת החנות של סבא דוד – מספרה שהייתה מקור הפרנסה של המשפחה.

הונפק פנקס עלייה לארץ ששימש מעין פינקס רישום הכולל שמות ההורים וכל האחים. לצערנו האחות הגדולה איידה, נשארה במרוקו וגידלה משפחה ולימים ירדה עם משפחתה לצרפת.

באחד הלילות, בהתראה קצרה מאוד, יצאנו מהעיר מרקש לנמל קזבלנקה ומשם הפלגנו לצרפת, למחנה מעבר זמני, ומשם הפלגנו באוניית מסע שהוסוותה לאוניית נוסעים באופן ארעי. כעבור כשבוע, הגענו לנמל חיפה, כמובן בהתרגשות גדולה ומחיפה הוסענו לכרכור ומאז ועד היום אני גר בכרכור.

אני מאוד שמחתי על המעבר ממרוקו לארץ ישראל. השתלבתי בצורה יפה עם הילדים הוותיקים במושבת כרכור. שמחתי לשרת בצה"ל 3 שנים. כל ילדיי: דוד (אבא של נכדתי, יהלי) יוסי ולירון (לימדה בבי"ס כרכור) ועומרי אמיתיי למדו בבית ספר כרכור. אני וילדיי בחרנו להישאר באופן קבוע, להתיישב בכרכור, מקום בו נולדו לי גם נכדיי.

היום עם מלאות 70 שנה למדינת ישראל, אני מאוד נירגש וגאה שהיום שותף בחזון גדול של הקמת המדינה, אני וכל ילדיי שירתנו בצה"ל ואני תקווה שגם כל נכדיי יילכו בדרך זו.

סיפור קצר

בהיותי בגיל 6 עם אבי, דוד עבדלחק, המתנתי לסבא דוד (סבא רבא של יהלי), שעמד בתור בשוק במרקש, לקנות ספינג' (לביבות). היה נסיון של ערבי מקומי לחטוף אותי ע"י כך שנצמד אליי וכיסה אותי בג'אלביה שלו ורק עוברי אורח שראו את אותו ערבי עושה את המעשה הצילו אותי וסיפרו לאבי שעמד בתור לקניית הספינג' ובכך ניצלתי מעתיד לא ידוע.

הזוית האישית

יהלי מביאה את תיעוד סיפורו של סבא יעיש במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

"המוסד"
מוסד - ארגון חשאי זרוע מבצעת של מדינת ישראל.

ציטוטים

”במסגרת ההתארגנות החשאית שהשכנים הערבים הקרובים לא יבחינו ברצון שלנו "לעלות" .“