מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אני אוהב מאד את סבי,הוא חשוב לי !

סבי בצעירותו
סבי כיום
עלייה של סבי יוסף מימון, לבד בדרך לארץ

 סבי נולד בשנת 1934 בעיר בורסה, הבכור במשפחתו ולו עוד 4 אחים .מצבם הכלכלי לא היה הכי טוב,
כמו כן החלה האנטישמיות כלפי היהודים, שגרמה לכך שהילדים וההורים פחדו לצאת מהבית כל יציאה כזו
היתה מלווה בהשפלה ולעיתים מכות.בילדותו למד סבי בבית ספר יהודי בעיר בורסה עד כיתה ג'.
 
עקב האנטישמיות הגוברת בעיר בורסה, החליטו הוריו של סבי לשלח אותו לבית סבתו , בעיר הגדולה,
איסטנבול (שמה האנטישמיות הייתה פחות מורגשת מאשר בבורסה).הוא גדל בבית קטן מאוד כמעט ללא
דרישות ורצונות.שם למד עד גיל 14.את בר המצווה שלו חגג עם משפחתו בבית כנסת קטן בבורסה. זכורים לו
בעיקר הריגוש שחש בעת קריאת התורה ואמו שישבה בעזרת הנשים ובכתה מאושר.בשנת 1948
(קום המדינה).
בגיל 14 עלה סבי ארצה.עלייתו של סבי לארץ: סבי עלה לבדו (בלי המשפחה) לארץ במסגרת עליית הנוער
ועם הגיעו ארצה הוא העבר יחד עם חבריו לקיבוץ אפיקים אשר העמק הירדן.במשך שנתיים וחצי סבי
וחבריו למדו 4 שעות לימודים עיוניים  (חשבון תנ"ך היסטוריה  והכי חשוב עברית …) וארבע שעות
עבדו בקיבוץ ועזרו בעבודות המשק : חליבה, עבודות מטבח וכו'.
הוריו ואחיו עלו לארץ שנתיים אחריו, בשנת 1949, והתיישבו במעברת כפר שלם. כעבור כמעט 3 שנים,
עזב סבי את הקיבוץ והצטרף להוריו (גיל 17) .
בשנת 1950 סבי התחיל ללמוד את  מקצוע הנגרות עד גיל שמונה עשרה.והיה נגר בקיבוץ.
התגייסותו של סבי לצבא: סבי התגייס לצבא בשנת 1954 ושירת בהנדסה קרבית. הוא השתתף במלחמות סיני שהתרחשה בשנת 1956, במלמת ששת הימים בשנת 1967, מלחמת ההתשה שהייתה בשנת 1970,
ומלחמת יום הכיפורים שהייתה בשנת 1973. מסגרת שרותו הצבאית היה עליו לאתר את המוקשים
ולנטרלם על מנת לאפשר לחיילות היבשה והשיריון (טנקים) לעבור בשלום. זכורה לו במיוחד מלחמת יום כיפור
משום שכמות המוקשים שהוטמנו הייתה עצומה והחיילים היו עובדים מסביב לשעון על מנת לנטרל את המוקשים.
העבודה בארץ, לאחר מלחמת יום כיפור המצב בארץ היה קשה מאוד, ולא הייתה כלל עבודה וסבי נאלץ ללמוד מקצוע חדש.המקצוע שסבי התחיל ללמוד הוא מסגרות וריתוך בשנת 1974.כשסבי סיים את הקורס הוא התקבל למפעל "הארגז" שבתל אביב  עד שיצא לפנסיה. 
במסגרת תפקידו כפועל במפעל "הארגז" ליצור, היה עליו להכין ריהוט ממתכת לאוטובוסים, רכבות, מדפים
למוסדות (כמו סופרים), ברזל לרהיטים וכו. עם השנים התקדם סבי בתפקידו והפך לקניין (מנהל הרכש)
של חברת "הארגז".עם פרישתו ,נערכה לכבודו מסיבה ובה נאמרו דברים בשבחו שגרמו להתרגשות רבה.  
סבי עזב את החברה לאחר 40 שנות עבודה. 
בשנת 1960, סבי הכיר את סבתי (ויולט שעלתה מעיראק לארץ בשנת 1951) .הם נפגשו במעברת כפר שלם
כאשר סבתי הייתה חברתה הטובה ביותר של אחותו (שרה) שעשתה את השידוך.בשנת 1961 התחתנו,
שניהם בתל אביב וקבעו את ביתם בחולון.
בשנת 1963 נולדה דודתי (רחל).בשנת 1966 נולד אבי (יצחק).ובשנת 1978 נולדה דודתי (מיטל).
בשנת 1965 עברו מחולון לתל אביב ושם נשארו עד היום הזה.החיים
כיום לסבי ולסבתי יש כיום 7 נכדים ( מצד אבי ודודתי רחל ועוד היד נטוייה).אנו נפגשים עם כולם בארוחות שישי,
בימי הולדת, בטיולים, בחגים, וסתם שכשבא להפגש.כשסבי וסבתי מגיעים ורואים את המשפחה הגדולה
והמורחבת הם מתמלאים נחת ומייד סבי מתחיל לספר סיפורים מעברו. כולנו יושבים ומקשיבים ושואלים
שאלות ומבינים שעבר עליו סיפור חיים לא קל.
סבי וסבתי אוהבים לטייל בארץ ובעולם , בעיקר הפלגות באונייות למדינות רחוקות.סבי טיפוס מאד חברותי
ולפי כך הם מרובים בחברים מכל מני תקופות בחייהם.סבי אוהב את ים התיכון ומבלה בו עם חבריו. כמו כן,
סבי הוא יצירתי ואוהב לתכנן  ולייצר דברים, לבנות, לתקן ותמיד מחפש מה לסדר.אני אוהב מאד את סבי
מכיוון שהוא חשוב לי,  ומאחל לו רק בריאות ושיחייה עד 120 שנים טובות ומלאות אתגרים.

 

מילון

נחת
סבי הרגיש רגוע שהוא רואה את משפחתו

ציטוטים

”לא אכפת לי מכל האנשמיות, תקום מדינה יהודית למרות כל הקשיים!“