מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אלו הם חיי סימון כהן

סבא סימון עם סבתא אליס ביום חתונתם
סבתא אליס בבית משפחת גבאי
לפני ואחרי הצבא היה מדריך למלאכה במועדון של פסטרנק. התלמידים יצרו עבודות ריקוע נחושת וגילוף....

התלמידה שטרנא שרה צדוק מתעדת את סיפורו של סבא סימון כהן, כפי ששמעה ממנו.

ילדותו

סבי, סבא סימון, נולד בצנעא עיר בירתה של תימן בשנת 1943, בתעודת הזהות של סבי לא רשום  תאריך לידה. מכיוון, שבתימן לא תיעדו את תאריך ההולדת. אלא, הם היו נותנים סימנים כדי לזכור את תאריך הלידה. סבא שלי יודע שאת ברית המילה שלו חגגו בחג סוכות. ומאז ועד היום אנו חוגגים את יום ההולדת של סבא בחג הסוכות. לסבי יש עוד שני אחים וארבע אחיות. סבא הוא הרביעי במשפחה. שני אחים נולדו בארץ ישראל.

העליhה לארץ ישראל וההתיישבות בה.

בשנת 1949 כשסבא היה בגיל 5 הוא עלה עם משפחתו לארץ ישראל. הם הגיעו מצנעא לעדן. בעדן חיכו להם אנשי הקליטה, שהגיעו מישראל והעלו אותם ואת שאר העולים למטוס. הייתה זאת העלייה שכונתה בשם "על כנפי נשרים". מאחר וסבא שלי היה צורף בתימן, הוא לקח אתו פח מלא בזהב וכסף. סבא סיפר לנו, שכאשר הם עלו למטוס, האחראים על הטיסה ביקשו מהם את הציוד הכבד, מחשש שהמטוס "יפול". התימנים בתמימותם האמינו לכך. מיותר לציין, שאת הפח הם לא קיבלו בחזרה.

בישראל הם נחתו בשדה התעופה בלוד. ומשם העבירו אותם יחד עם עוד עולים שהגיעו אתם במטוס למחנה עולים, למעברת בית ליד צפונית לפרדסיה, שם שיכנו אותם באוהלים. התנאים הפיזיים היו קשים, ללא הגנה מפני רוחות וגשמים, ללא ביגוד מתאים וללא מזון מספיק.

סבא סיפר, שבאחד הימים, כשגרו  במעברה, הוא ואחותו צביה חלו, אמו לקחה אותם למרפאה, האחות במרפאה אמרה לאמו, סבתא נעמי (אימא של סבא), שתיזהר כי חוטפים פה ילדים.  כששמעה זאת סבתא נעמי, היא התעקשה להישאר עם הילדים ועם סבתא רבתא. סבתא לולווה ולשמור. למרות ששידלו אותן ואמרו להן "אל תדאגו אתן יכולות ללכת הביתה, ואנחנו נטפל בהם כראוי". אך סבתא לא הסכימה בשום אופן, וכך הם ניצלו מחטיפה.

בגבעת אולגה

אחרי המעברות העבירו את משפחתו לגבעת אולגה, שהייתה אז שכונה חדשה בחדרה. השכונה עדיין לא הייתה מאוכלסת. גרו בה 6 משפחות בלבד. היות  שהייתה להם משפחה גדולה, נתנו להם 2 יחידות דיור והם חיברו אותם לדירה אחת. המשפחה המורחבת העדיפה לגור בירושלים עיר הקודש באוהלים בתלפיות מאשר בדירות מאבן.

האוכלוסייה בגבעת אולגה הייתה מגוונת, ספרדים ואשכנזים גרו יחד. כך סבא שלי רכש שפות רבות כגון: צרפתית מהחברים ויידיש מהשכנים.

גבעת אולגה הייתה נראית שכונה עזובה ומוזנחת, זו הייתה שכונה ערבית נטושה. חמורים עזובים שוטטו בשכונה, והיו אנשים שאימצו אותם והיוו מקור פרנסה עבורם, הם שימשו כלי תחבורה "מודרני". עם הזמן התאכלסו יותר משפחות. בתחילה לא היו  חנויות מכולת וסופרים. אלא, הייתה מגיעה משאית שהביאה מזון: חלב, ביצים ולחם. ובדרך חזור המשאית הייתה לוקחת את הילדים ללמודים בבילו שבשכונת נחליאל.

בית הספר היסודי והעל יסודי

העולים לא ידעו עברית בכלל. עם הזמן הגיעו עוד ועוד עולים, בגבעת אולגה נבנו צריפים, והם הפכו לכיתות לימוד. בימות הגשמים התקרה הייתה נופלת, והתלמידים היו נרטבים. שם בית הספר  היה "יבנה". בו למדו אחר כך כל הילדים והנכדים. עם הזמן בית הספר קיבל מבנה, והלימודים התנהלו כראוי.

כשסבא סיים בית הספר היסודי, הוא רצה ללכת ללמוד בפנימייה עם החברים. אבל אחיו של סבא, דוד  שלמה, הכניס  אותו לישיבה  אשכנזית שלא התאימה לו בכלל.  אחרי שנה סבא ביקש  לעבור למסגרת למודים  אחרת, סבא למד בתיכון ערב ועבד בבוקר.

לקראת גיל הגיוס, סבא עבד באגד בתחום חשמלאות ומכונאות רכב עד גיל צבא, במקום עבודתו, רצו מאוד שאחרי  הצבא סבא יחזור לעבוד בחברת אגד ויתקבל כחבר באגד.

 סבא התגייס לגולני ולא רצה לחזור לעבוד באגד בעבודה שחורה ולכן הלך ללמוד מחשבים ועבד במפעלי נייר חדרה.

במהלך תרגיל צבאי, לקראת סוף שרות הסדיר, סבא נפצע בבור של תחמושת, ושם נקטעה לסבא האצבע. סבא שכב בבית רפואה כשנה. עם שחרורו מהשרות הצבאי, נחשב סבא לנכה צה"ל. משרד הביטחון דאג לסבא למקום עבודה במפעלי ניר. בתחילה במחסן, אחר כך בכוח אדם ולאחר מכן במחשבים. סבא עבד במחשבים כשעדיין לא היו מחשבים בבתים. המחשב היה אז בגודל חדר. מעל שלושים שנה סבא עבד במפעלי נייר עד הפנסיה ועוד אחרי.

לפני ואחרי הצבא סבא היה מדריך למלאכה במועדון של פסטרנק בקבוצה של עד 30 ילדים. שם יצרו התלמידים  עבודות ריקוע נחושת וגילוף ועבודות על דיקטים, תמונות מכל מיני עצים שונים. בסוף כל שנה הם היו עורכים תערוכה של היצירות, והמבקרים הרבים יכלו לרכוש מהיצירות המוצגות, הילדים, שהיצירות שלהם נרכשו, היו מרוויחים כסף מהיצירות היפיפיות.

התחביבים של סבא

התחביב של סבא זה אומנות מגוונת מעץ. מקליפות ביצים – היו יוצרים תמונות כפסיפס על רקע שחור.

תחביב נוסף של סבא הוא, אהבה לטבע – סבא היה לוקח את המשפחה כל שבת לטיול בשדה עם מגדיר צמחים, מגדיר פרחים וכובע טמבל, שתייה ומשקפת. כמו כן היינו מנויים בחברה להגנת הטבע.

ההיכרות עם סבתא ז"ל

סבתא אליס עלתה ממרוקו לארץ ישראל בשנת 1965 שנתיים לאחר שמשפחתה עלתה לארץ. היא נשארה במרוקו להשלים את לימודיה, לימודי סיעוד והתמקצעות לאחות מוסמכת. בשנים אלו היא הייתה אצל משפחת גבאי, המשפחה שאימצה אותה. סבתא אליס עלתה לארץ יחד עם משפחת גבאי המאמצת.

כשסבתא הגיעה לארץ היא עברה למעברה שבגבעת אולגה, שם גרו הוריה, שהגיעו לפניה. בגבעת אולגה פגשה סבתי, אליס, את כל החברים של סבא. היה שם בחור מרוקאי בן בנישטי שרצה להתחתן אתה, אבל סבתא אליס ז"ל אמרה לאמה, סבתא יקוט, שהיא רוצה "את התימני הזה". הם היו "חברה" שנסעו על קטנועים .סבא לקח אותה לנחל אלכסנדר שם הם דיברו על החתונה. אך לא היה להם מספיק כסף להוצאות החתונה. הם החליטו שבינתיים הם יחסכו כסף. סבא קיבל משכורת של 300 ₪ לחודש. וסבתא נתנה חלק ממשכורתה למשפחה שלה, וחלק היא חסכה.  בימים ההם דירה עלתה  1000 ₪. הם חסכו מכספם, וקנו את הבית. אחרי שנים הם שיפצו והרחיבו את הדירה.

לסבא ולסבתא נולדו 4 ילדים. שני בנים ושתי בנות. אמי היא הילדה השלישית במשפחה  וברוך ה' הם זכו ל-17 נכדים ונין. כן ירבו. אמן!

הזוית האישית

הנכדה, שטרנא שרה, תודה לה' שזכיתי להיוולד למשפחתי המקסימה, לסבא וסבתא מיוחדים שכאלה, ולהורים שמלווים אותי בחיי. תודה לה' שזכיתי להיוולד בארץ ישראל, ארץ הבחירה ולקבל הכול על מגש של כסף.

מילון

מבצע על כנפי נשרים
מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך פסוק ד' בפרק י"ט שבספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים‏ וכן מבצע ביאת המשיח.‏

מגדיר צמחים
הוא ספר עיון (מודפס, אלקטרוני או מקוון) המתאר צמחים, בעיקר לצורך זיהויים.

ציטוטים

”ב"ה, זכיתי לגדל משפחה מקסימה ולרוות נחת רב מהם“