מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

איש הפלמח שהשתתף בכיבוש באר שבע

נתלי ויוסף
יוסף ורעייתו
איש העשייה והיצירה
הוריו של יוסף

יוסף קורח נולד ב-12.12.1925 בצנעא, עיר הבירה של תימן.

אביו הוסמך לרב והיה מוהל ומל גם אותו. כבר אז המשפחה רצתה לעלות ארצה, אך היו להם קשיים כלכליים.

אביו קיבל הצעה להיות רב העדה הבוכרית בפקיסטן (הודו אז), בעיר פשאוור ושימש שם רב הקהילה הבוכרית כשנתיים.

בהמשך נשלח אל אביו מכתב מקלקוטה. במכתב הציעו לו  משרה טובה יותר בבומביי (מומביי היום), בקהילת הבגדדים (עיראקים). המשרה הייתה כרב הקהילה, כמוהל, שליח ציבור בבית הכנסת  ושוחט. הציעו משכורת  טובה יותר והמשפחה עברה לבומביי עד תחילת שנת 1932.

המשפחה עלתה לארץ בשנת 1932. תחילה באנייה לעדן, שם שהו אצל הדודה, ואז לירושלים. המשפחה הגיעה לבית סבו  של יוסף, בשכונת נחלת אחים בירושלים. בהמשך קיבלו חדר, חמישה ילדים בחדר אחד עם ההורים. האחות הקטנה נולדה ב 17.5.38.

בילדותו, למד בבית ספר דתי שהיה בקומה התחתונה במבנה של בית הכנסת. למד גם אצל המורי וגם בבית ספר יהודי. בגלל תנאי החיים הקשים, במקביל ללימודיו עבד, ובהיותו בגיל  תשע הועסק ע"י שכנו בחלוקת עיתונים בשעות המוקדמות של הבוקר.

זכור לו שבכל בוקר היה זורק עיתון לסבא של בוז'י, יו "ר האופוזיציה, חיים הרצוג שהיה הרב הראשי. אמו עבדה אצל נשיא המדינה קציר. אביו, שהיה רב, למד בצעירותו  גם צורפות ועסק בצורפות.

בגיל חמש עשרה יוסף הצטרף לתנועת הנוער העובד והלומד.

בהשפעת אחותו, שהייתה ממקימי קיבוץ מנרה, עבר לקיבוץ עין גב, שם שהה עד לגיוסו לצבא הבריטי.

ב-1941, זייף את חתימת אביו והתגייס לחיל הנהגים בצבא הבריטי. במהלך השירות הועבר למצרים בתפקדי שמירה ונהיגה.

בצבא הבריטי

בתחילת 1945 השתחרר מהצבא הבריטי ובמרץ 1945 התגייס לפלמ"ח. הפלוגה שלו הייתה פלוגה ב' בחטיבת הנגב, שישבו בגבר עם, בניר עם וביד מרדכי.

יוסף, עומד מצד ימין עם חבריו מהחטיבה

במהלך השירות שלו השתתף בהפגזת הספינה  "אלטלנה".

"אלטלנה" הפליגה לישראל  כשהיא מובילה על סיפונה כ-940 עולים, ציוד צבאי רב וציוד רפואי. הספינה הגיעה לחיפה  ב-20 ביוני  1948, וניסתה לפרוק שם את הציוד הצבאי שעל סיפונה. בשעות הבוקר של 21 ביוני פרצו חילופי אש בין כוחות ההגנה (צה"ל) וכוחות האצ"ל, והספינה נמלטה מחוף כפר ויתקין והפליגה דרומה לכיוון תל אביב, בתקווה ששם יוכלו אנשי האצ"ל לפרוק בביטחה את הנשק שעל סיפונה. כאשר הגיעה "אלטלנה" מול חופי תל אביב ב-22 ביוני, התחדשו חילופי האש בין כוחות ההגנה לבין אנשי האצ"ל בתל אביב, שניסו להשתלט על אזור החוף, כדי לאפשר את פריקת הנשק מהספינה. בשעות אחר הצהריים נפגעה הספינה מפגז ארטילריה, שנורה על ידי תותח של ההגנה-צה"ל. הספינה עלתה באש ונותרה שרופה על שרטון מול חופי תל אביב.

יוסף במרכז עם אשתו בהיותם חברים וחבריו מהפלמ"ח

את אשתו  ברכה, אשר הייתה גם היא חיילת, הכיר ביום הכרזת המדינה ב 29.11.1947 בשפת הים.

ברכה נולדה ב-29.2.1928 בירושלים. הם נישאו  19.11.1948 בקפה גלינה בתל אביב.

הכתובה
החתונה

לאחר החתונה אשתו שוחררה מהצבא ויוסף המשיך בשירות הסדיר.

יוסף וזהבה רעייתו פנו לקצין הסעד שישב בתל אביב, כדי לקבל סיוע בדירה. הקצין פסל את האפשרות לדיור ביפו,  ואושר  להם דיור בבאר שבע, בה גר חלק ממשפחתו המורחבת. יוסף הכיר כל פינה בעיר, כיון שהיה מכובשי באר שבע.

הם גרו ברח' 20 מס' 40. היום – הרצל  פינת הדסה, בדירה של ערבים שנטשו את העיר. בדירה היו  שני חדרים ולאחר מכן נוסף  חדר. יוסף ומשפחתו גרו בדירה ברחוב הרצל  בשנים  1948-1963  ושם נולדו להם שלושת ילדיהם.  החיים עם אשתו היו מאושרים. יוסף  מספר  על טוב ליבה, על חריצותה, על המאכלים שבישלה ועל העוגות שאפתה. ב-1963 עברו  לגור ברחוב חוגלה  ומשנת 1978  הם גרים בדירה הנוכחית ברחוב יריחו.

אשתו, אחותו ושני הבנים, גרשון ואמנון

בנו הבכור, גרשון, נקרא על שם מפקדו בפלמ"ח, גרשון דובינבויים, שפיקד על יחידות הפלמ"ח בקרבות מכריעים ביד מרדכי, גבר עם, ובמבצע יואב. גרשון דובינבויים היה מפקד מוערך מאוד.

יוסף מספר, שכאשר חזרו מליווי שיירה מרחובות לניר עם, הוא נרדם בדרך, כשהרובה עליו ומבלי משים לחץ על ההדק והכדור פגע  בגג המשוריין. הוא הודה מיד שהוא לחץ בטעות. כאשר הגיעו ליד מרדכי הוא נקרא למפקדו גרשון שהטיף לו ואמר שזה לא מתאים לאחד שהיה בצבא הבריטי. המפקד ביקש מיוסף לבחור עונש. יוסף בחר לשמור בלילה. בשתיים בלילה גרשון המפקד הופיע לביקורת והחליף את יוסף. יוסף אומר: "גרשון היה  איש גדול."

בנו השני, אמנון, נקרא על שם המ"כ שלו, אמנון אביב.

בסוף השירות  הצבאי שירת במטולה. ב-1.2.1950 פרש מהצבא.

תעודת השחרור מן הפלמ"ח

כאשר פרש מהצבא עבד זמן קצר בסולל בונה והיה בין אלו שהקימו את הצריפים של המעברה הראשונה בבאר שבע.  זכור לו השלג הראשון ב-5.2.1950

בשנים 1949-1950 התנדב  ללמד עברית את העולים החדשים מתימן שהגיעו למעברה, וסייע להם ולעולים שהגיעו מאוחר יותר מול הביורוקרטיה המוסדית בארץ.

כיוון שידע עברית וערבית, הציעו לו עבודה בהסתדרות, והיה מתרגם לפקידים את פניות הציבור של העולים החדשים. השכר היה זניח וקשה היה לו לפרנס את המשפחה ולכן עזב. לאחר חודשיים ללא עבודה הופנה  ע"י חברים מהמפלגה בה היה חבר, המשמרת הצעירה של מפא"י, ללשכת העבודה וקיבל  עבודה לשבועיים במפעל באורון, בקריאת מפות. שם  עבד שש שנים, היה פקיד ראשי ועוד.

ב-1958 נולדה בתו ולאחר שחלתה בשיתוק ילדים התפטר מעבודה זו כדי לסייע לרעייתו.

יוסף עבר  לעבוד בסוכנות היהודית ועבד בכל המושבים והנגב. הם בנו במושב יושיביה, מכון מים תת קרקעי והוא היה בתפקיד סגן מנהל.

במשרדו בסוכנות היהודית

בשנת 1963 החל את דרכו כעצמאי בתחום ההובלה במשאיות יחד עם משפחת טבוך, צורי ולטיף . החברה שלהם הייתה בין הראשונות בקרב כל היישובים בסביבה. ב-1983 השותפות התפרקה, המשאיות חולקו בין השותפים ובינו. הוא המשיך בזה.

ב-1983, באחת מנסיעותיו  לחוץ לארץ  ראה מכונות מודרניות, יחסית לאותה תקופה, של סנדלר, יפות ומסודרות. הוא קנה את המכונות מגרמניה ופתח עסק לתיקוני נעליים. במשך  שלושים שנה עבד  כסנדלר.  היה הסנדלר הראשון בבאר שבע שתיקן נעליים עם מכונות, והכניס את החלק המודרני בתיקון נעליים. הוא העסיק שני סנדלרים ועבד עד גיל 88.

רעייתו נפטרה בשנת 2016.  במשפחתו שלושה ילדים, שניים עשר נכדים ושבעה נינים.

יוסף ורעייתו ברכה, הנכדה עדי בתו של גרשון, ובעלה תומר ושני הנינים

יוסף עם שתי נכדותיו משמאל הללי ומימין אביב

עריכה לשונית: הגב' נעמי לסקר' מתנדבת "ידיד לחינוך" בבאר שבע

עריכה מבנית ועיצוב: שוש לוי, מובילת  הנוער בפרויקט הגשר הבין דורי, מחלקת הנוער -כיוונים.

הזוית האישית

נתלי – רציתי להודות לך על שהסכמת להשתתף בפרויקט המיוחד הזה, זכיתי להכיר אדם מדהים, מצחיק ודעתן עם סיפור חיים מדהים. תודה על תרומתך לעיר באר שבע, בזכותך אני מכירה את עיר הולדתי טוב יותר. סיפורך המרתקים שסופרו בחן האופייני לך, החיו את ההיסטוריה שלמדתי מהספרים ובבית הספר והוו חיווה משמעותית עבורי.

מילון

מעברה
צריפים ואוהלים לפני דירת קבע

ציטוטים

”חברות אמת“