מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

איך זה לגדול בניו זילנד?

עם נכדתי עדי
אני בגיל שנתיים בניו זילנד
אני מכירה את ילדותי בניו זילנד, עכשיו תורכם להכיר..

שמי שוש, נולדתי בעיר Dunedin (דנידן), באי הדרומי של ניו זילנד, בתאריך 30 בספטמבר 1945. אמי אולגה ואבי אתול (אילן) נולדו שניהם בניו זילנד בעיר אוקלנד באי הצפוני. כשהגיע זמנה של אמי ללדת אותי, נסעה לאי הדרומי, דנידן, שם היו בני משפחתה.

ניו זילנד במפה

אבי היה באותו זמן מעבר לים בשירות חיל הים הבריטי. כשהייתי בת חודש אמי ואני חזרנו לאוקלנד באי הצפוני, ואבי השתחרר משירות חיל הים הבריטי וחזר איתנו לאוקלנד, שם היה ביתנו. גרנו שנתיים בבית קטן שם נולד אחי מיכאל. הוריי רכשו אדמה ובנו שם בית גדול עם גן פורח ועצי פרי מסביב. היו לי שתי סבתות שהיו מאוד משמעותיות בחיי. ביליתי איתן הרבה בטיולים בעיר, בפארקים ובקולנוע.

בגיל 8 נולד אחינו דני (דניאל). הבית היה בפרבר של אוקלנד, הוא נקרא ONEHUNGA (אוניהנגה), והיה מוקף גנים פרחים ופארקים, שם שיחקתי. מגרש המשחקים שלי נקרא ONE TREE HILL: בקצה הרחוב שלנו הייתה גבעה ירוקה עם שדות מרעה של כבשים. שם ביליתי שעות של משחקים עם חברות וחברים. היינו מטפסים מעל הגדר ועולים בשבילים לראש הגבעה שם היה עץ אחד בודד ופסל הנצחה, מונומנט, של המאורים.

One Tree Hill

גם כיום אני נזכרת בהתרגשות בימים ששיחקנו שם, זה היה מקום קסום, עולם שלנו הילדים. יכולנו לדמיין ולשחק באין מפריע. ביליתי שם הרבה שעות ילדות. היו לי בבית שתי חיות מחמד. חתולה בשם "ראשון" וציפור כנרית בשם "שיני".

בבית שמרנו על אורח חיים יהודי, ציוני. כל שישי בערב סבתא מצד אבא שלי, אנני, הייתה באה אלינו או אנחנו אליה, לעזור להכין ארוחת שבת (בדרך כלל דגים), הדלקנו נרות ואבא שלי ערך קידוש. לאחר הארוחה סבתא תמיד הוציאה קופסא מיוחדת עם מתוקים מאוד התרגשנו וחיכינו  לקראתם. בשבתות נסענו לבית הכנסת הגדול באוקלנד, שם היה מפגש של הקהילה היהודית. בית הכנסת גדול ומפואר, עם אולמות לאירועים וחגים. הרוב הגדול של יהודי ניו זילנד חיים באוקלנד, סך הכל 5,000 יהודים בכל ניו זילנד אז וגם היום. בימי ראשון נסענו ל – sunday school (בית ספר של יום ראשון) בבית הכנסת, לשיעורי עברית. למעשה למדתי 'עבריס', דומה לעברית עם הגייה אשכנזית. (שיעורי "העיבריס" לא ממש עזרו לי כשהגעתי לישראל).

הבית שלנו היה מרכז ומקום מפגש של הפעילים הציוניים באוקלנד. המדריכים היו מגיעים אלינו הביתה להכין את הפעולות והמחנות של "תנועת הבונים". הוריי לקחו אותי ואת מיכאל למחנה שבו הדריכו. אני זוכרת שמאוד התרגשתי להיות במחנה, פינקו אותנו, לקחנו חלק בפעילויות ובמשימות ובהקמת המחנה, זו הייתה חוויה נהדרת ומעצימה.

בתנועת הבונים

בית הספר

גן הילדים ובית הספר שלמדתי בהם היו ציבוריים. כלומר לכלל האוכלוסיה. למדתי עד סוף כיתה ג' לפני עלייתי לישראל. חגגנו בבית הספר את כל החגים הנוצריים, אהבתי במיוחד את חג המולד עם כל הקישוטים, המתנות והשמחה מסביב. בבית ספרי היה נהוג חינוך בריטי נוקשה. אסור לדבר בשיעור, כשהמורה נכנסת לכיתה כולם קמים ומברכים: "Good morning mrs. Sinclear". כל רחש או אי הקשבה גרר אחריו עונש על ידי המורה. אני קיבלתי מכות מהמורה עם סרגל על כף היד, אחרי שלוש פעמים, נשלחתי למנהל והוא הכה על היד בעזרת מקל. אולי הייתי שובבה אבל בעיקר הייתי פטפטנית..

בבית הספר

ביקור מלכת אנגליה

ניו זילנד שייכת לחבר העמים הבריטי ולכן משנת 1952 אליזבת השנייה, מלכת אנגליה, היא גם המלכה של ניו זילנד. בשנת 1953 ביקרה המלכה בניו זילנד. מאוד התרגשתי לקראת ביקורה, כל הילדים חיכו לראות את המלכה. לכל אורך השדרה שתלו את הפרחים האהובים על המלכה. ההתרגשות הייתה עצומה, עמדנו משני צדי הרחוב שהיה רחב מאוד, מקושט וחגיגי לקראתה. כשהמלכה חלפה במכונית הפתוחה נופפנו לה עם פרחים ודגלים. הרגשנו כבוד גדול להיות במעמד היסטורי זה.

לקראת העלייה

אני לא זוכרת את הרגע או שיחה מיוחדת בה הוריי בישרו לנו על העלייה לישראל. הייתה הרבה התרגשות בבית וסביבנו. אנשים ביקרו ושהו אצלנו. חוץ מכל ההתרגשות בבית, היינו במרכז העניינים, כנראה די נהניתי מכל ההמולה. לא זכור לי, גם כיום, שהבנתי את גודל האירוע של העלייה לישראל.

העלייה שלנו ארצה

צליאק

בגיל שנתיים עדי אובחנה עם צליאק, כלומר שינוי משמעותי באוכל והקפדה על מטבח סטרילי ממאכלים ותבלינים הכוללים חיטה שעורה וכו… מאז המטבח שלי נקי מגלוטן. למדתי לבשל, לאפות, לקנות ולהכין דברים שמתאימים לעדי. הצליאק מאד חיבר ביננו, אנחנו אוהבות לאפות ולהכין יחד. הרווחתי בגדול בזכות הגלוטן "ומעז יצא מתוק".

העץ המשפחתי שלנו

הזוית האישית

סבתא שוש: מאד אהבתי לשתף את סיפור ילדותי עם עדי שמאד התעניינה, שאלה וכתבה. היה כיף גדול. שנמשיך לענין ולספר אחת לשניה.

עדי: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא, אני מאוד אהבתי את מה שהיא סיפרה לי, והיה לי מאוד מעניין. אני רוצה לאחל לה רק טוב.

אנו מודות מאוד ללילך שעזרה והובילה את התוכנית באופן ברור.

מילון

מאורים
המאורים (במאורית: Māori) הם ילידים פולינזים כהי עור שרוב השבטים שלהם התיישבו במאה ה-13 וה-14 בניו זילנד. במשך מאות שנים חיו המתיישבים הפולינזיים בבידוד ופיתחו תרבות ייחודית הידועה בשם "מאורי". בראשית דרכם, סיגלו אורח חיים שבטי. הם דיברו בשפה משלהם והתהדרו במיתולוגיה עשירה, בעבודות יד מובהקות, באמנויות הבמה ובתרבות לחימה מסורתית. המאורים נחשבים למיעוט ילידי. השפה המאורית היא שפה פולינזית הקרובה לשפה המדוברת בטהיטי, בהוואי ובאיים אחרים ממזרח לסמואה בדרום האוקיינוס השקט. (ויקיפדיה)

דנידין (ניו זילנד)
דנידין (באנגלית: Dunedin) היא עיר בניו זילנד, השנייה בגודלה באי הדרומי ובירת מחוז אוטאגו. אף שהיא העיר השמינית בגודלה בניו זילנד כולה, מקובל לראות בה, מסיבות היסטוריות ותרבותיות את אחת מארבע הערים החשובות. דנידין הוקמה רשמית על ידי מתיישבים סקוטים בשנת 1848. הם קראו לה על שם בירתם, אדינבורו (בסקוטית: Dùn Èideann), ואף ניסו לעצבה בדמותה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”תורידי את הרגליים מהשולחן!“

”בבית ספרי היה נהוג חינוך בריטי נוקשה. כל רחש או אי הקשבה גרר אחריו עונש, אני קיבלתי מכות מהמורה עם סרגל על כף היד“