מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

איך אמי הצילה את אביה

אני ונכדי במהלך המפגשים
תמונה משפחתית
אימי נוסעת ברכבת מקזחסטן למוסקבה על מנת להציל את החיים של אביה

שמי אנה אלטשול, אימא לשני ילדים וסבתא לשני נכדים. נולדתי בווילנה, ליטא בשנת 1956. אני גרה בהרצליה מאז שעליתי לארץ בשנת 1990 ועסקתי במנהל עסקים.

בחרתי לספר את הסיפור הבא משום שהוא מציג את ההשפעות של מלחמת העולם השנייה. הוא גם מדגים את ההשפעה שיש לנערה צעירה על חיים שלמים ואיך היא יכולה להציל חיים ואת הכוח של הפעולות שאנחנו עושים.

בחורף של שנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, הנאצים הגיעו לאזור מוסקבה. השלטון של ברית המועצות החליט לפנות את העיר מתושביה ולהשאיר בעיר הבירה רק את מי שעבד בתעשייה. בעקבות ההחלטה הזאת, נסעה סבתי עם ילדיה יחד עם הרבה משפחות אחרות ברכבת לקזחסטן (הנסיעה ארכה כ-3000 ק"מ) וסבא שלי נשאר לעבוד במפעל לייצור מגפיים לחיילים. הגברים עבדו יום ולילה והיו חוזרים הביתה לעיתים רחוקות מאוד.

המשפחה המורחבת

החורף בשנת 1941 היה התקופה הכי קשה במלחמה משום שלא נשאר מספיק מזון במוסקבה. המטוסים של הנאצים לא הפסיקו להמטיר טילים על העיר. באותו הזמן סבתא שלי קיבלה מכתב מהשכנים שסבא שלי חלש מאוד ואין לו כוח להמשיך לעבוד, בגלל המחסור באוכל. בעקבות המכתב, אימא שלי יוליה, שהייתה אז בת 14, החליטה לקחת שקית של סולת ושקית קטנה של פירות יבשים ולנסוע להציל את אבא שלה. היא השאירה מכתב לאימא שלה שהיא נוסעת למוסקבה כדי להביא אוכל לאבא. היא באה לתחנת הרכבת של העיר שהיא גרה בה, הסתננה לרכבת של חיילים (כי לא היו דרכים אחרות לאזרחים להגיע למוסקבה) ועברה מרכבת לרכבת. לקח לה שבוע להגיע למוסקבה.

כאשר הגיעה למוסקבה, היא מצאה את אביה במצב מאוד קשה, הוא שכב במיטה ולא קם כבר כמה ימים. הם אכלו את האוכל שהביאה במנות מאוד קטנות. בדרך הזאת האוכל הספיק לשניהם לחודש וחצי. בזכות ההישג של אימא שלי, סבא נשאר בחיים.

אחרי שהנאצים התחילו לסגת והמצור שהם הטילו על העיר השתחרר, התושבים הורשו לחזור לעיר לאט לאט וביחד עם כולם, גם סבתא עם הבן הקטן חזרו הביתה. החיים של התושבים הפכו למעט יותר קלים. מי שעבד קיבל כרטיסים (במקום משכורת) שאפשר היה להמיר לאוכל (בעיקר פרוסות של לחם). בעקבות ההצלה של אמי, סבא שלי חי חיים שלווים וארוכים!

את הסיפור הזה סבתא סיפרה לי כשהייתי 12 בערך. מאוחר יותר כשהתבגרתי שאלתי את אמי אם הסיפור אמיתי, והיא אמרה לי: "זה נכון אבל אני לא רוצה לדבר על זה".

השנים הראשונות בארץ

הזוית האישית

סבתא אנה: המסר שלי לנכדי הוא שיבינו מאיזו משפחה הם באו ושיהיו גאים בה, אני רוצה שהם ידעו שהדורות הקודמים של המשפחה היו חשובים ושיכבדו ויאהבו אותם.

הנכד תומר: אני מאוד נהניתי מהתכנית ולמדתי ממנה המון על סבתא רבתא שלי ועל ההיסטוריה המשפחתית שלי.

מילון

סולת
סולת היא דגן טחון בטחינה דקה, בדרך כלל חיטה. סולת היא גוש קמח עבה בקוטר רבע עד שלושת רבעי המילימטר ה"נופל" בשלבים הראשונים של הטחינה ממרכז גרעין החיטה. כמות הסולת המתקבלת היא בדרך כלל כ־3 עד 5 אחוזים מנפח הגרעין, ובאה על חשבון הקמח הבהיר. אם אין צורך בייצור סולת, החומר ימשיך את תהליך הטחינה, וייטחן עד להפיכתו לקמח. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בעקבות ההצלה של אמי, סבא שלי חי חיים שלווים וארוכים“