מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אורח חיי מתוך מבט על הציונות

סבא עמיר וניר בזמן המפגשים
תמונת מחזור מהבית ספר
תקופות זמן בחיים

אני נולדתי בטבריה בבית חולים הסקוטי.

גרתי ביחד עם המשפחה בדירה של הסבא והסבתא ביחד עם הוריי בדירה צפופה של חדר אחד. האבא עבד כפועל בניין האמא עקרת בית.

השכונה בה גרתי הייתה מיושבת שרובה משפחות ערביות, 20 משפחות ערביות לעומת 4 משפחות יהודיות. היהודים והערבים חיו בצורה משותפת בכל התחומים, עקרות הבית בישלו ביחד, אפו ביחד, ובשמחות רקדו ושמחו ביחד.

הילדים שיחקו בחצרות בכל משחק שנדרש.

החיים היו מעניינים ויפים מבלי חיכוכים. מתוך הסיכום הקצר של חיי בשכונה אנחנו ניר ועמיר מסיקים את המסקנה: יש אפשרות לחיים משותפים של ערבים ויהודים לחיות במדינת ישראל, לחיות בשלום ולחיות טוב. בשנת 1950 הסוכנות היהודית התחילה בבניית ישובים בהעלאת מתיישבים מן העיר אל הכפר. היות ולנו לא היה בית משלנו החליטו אבי ואמי לעבור מן העיר אל הכפר.

היות סבי גר במושבה יסוד המעלה נרשה המשפחה להתיישב במושב שדה אליעזר.

באותה שנה בנתה הסוכנות היהודית צריפים בגודל של 60 מטר לרגלי ואדי חנדג' (ואדי דישון). היות והמושב היה קטן עדיין לא נפתח בית ספר לגיל שאני הייתי, החליט אבי שאני אלך ללמוד בבית ספר חקלאי בנהלל, ושאני אלמד את מקצוע החקלאות.

המסקנה: שפיתוח הארץ היה במחשבתם של ההורים וגם לפרנסה. במצב החקלאות היום המחשבה הזו עומדת בספק. בבית הספר החקלאי בנהלל יצאנו אני באופן אישי ביחד עם מספר חברים, הקמנו גרעין אשר מטרתו לעשות שירות צבאי ביחד והמטרה הסופית לבנות ישוב חדש על מנת לבנות ולפתח את ארצנו היקרה.

המסקנה שלנו: שעל ידי התארגנות ניתן לנסות ליצור חיים בהתאם לרצון קבוצה וליצור את התנאים המתאימים לאורח חיים פרודוקטיבי נעים וכלכלי. התגייסנו לצבא לנחל. אחרי הטירונות הוצבנו להיאחזות בכרם שלום למשך 12 חודשים בתנאים קשיים ואבטחנו לשמור מפני מחבלים בארץ ומסתננים שבאו מהגבול המצרי. במשך תקופה זו התמודדנו על מציאת ישוב קבע שנוכל לחיות בו בביטחון באפשרות קיום, לצורך מטרה זו הקמנו צוות חברים מצומצם אשר בדק נקודות התיישבויות במקומות שונים.

הוצאנו שלושה חברים אני הייתי בתוכם לתור ולמצוא מקום מתאים. מכל מקומות ההתיישבות שהיו אמורות לקום באותה תקופה בחרנו לבנות את המושב שאנחנו מעוניינים בתנכים. הועיל להקמת יישוב בתנכים לא היה תקציב, לאחר התמודדות קשה עם המחלקה להתיישבות הוצא לנו להתיישב זמנית במושב נורית שעל הגלבוע אשר ניתש על ידי מתיישבים קודמים. עלינו לבתים הקיימים בנוריס שיפצנו אותם וקיבלנו ציוד מיטה ומזרון מהמחלקה להתיישבות, חיפשנו עבודה בקיבוצים שבסביבה לכל חברי הגרעין וכך חיינו פרק זמן  של כשנתיים עד אשר אישרו לנו לבנות מושב שאנחנו נהייה המייסדים בתנכים.

מספר חברים מסיבות שונות פרשו מהגרעין ומהיישוב החדש שיבנה. עם הזמן נבנו בתים ליישוב החדש אשר מושב רמאון. אפשר לומר שלמעשה זה היה הגשמת הרעיון, אפשר לספר הרבה דברים על אותה תקופה וזה למעשה היה הגשמת הרעיון אשר למענו חתרנו מתחילת ההכרות שלנו במסגרות השונות.

על האירועים השונים אשר חווינו באותה תקופה שמדוברת נספר במידה ויהיה זמן בהמשך.

הזוית האישית

עמיר חניה וניר קמינקר מקשיבים ומתעדים את סיפורו של שמוליק.

 

מילון

חנדג'
נקרא בשפה העברית ואדי דישון

ציטוטים

”"יש אפשרות לחיים משותפים של ערבים ויהודים לחיות במדינת ישראל, לחיות בשלום ולחיות טוב."“