מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אהבת הכפר

סבא שלי ואני
סבא שלי בערך כשהיה בן 25
חמור, עגלה ופעמון

ב"ה

שמי פיני כץ, אני סבא של עידן כץ.

נולדתי במושב בני ציון. חונכתי וגדלתי במושב, ולמדתי בבית הספר בני ציון שכיום נקרא חוב"ב.

הסיפור שלי הוא על הילדות בכפר ועל המשחקים שנהגנו לשחק, כגון: גוגואים שפורפרות, כדורגל, כדורסל.

בכפר  ישנם משקים השייכים למשפחה. במשק גידלנו תרנגולים, פרות, סוסים וחמורים. אחד הזיכרונות שלי מגידול בעלי החיים הוא ההמלטה של האתון (נקבת החמור).

האתון הייתה נקבה חמודה בצבע אפור וקראתי לה בשם "אפורי". אבא שלי נתן לי לגדל אותה, ונוצר ביני ובינה קשר הדוק ומיוחד. לכל מקום שהלכתי היא הלכה אחרי, כשהיא רצתה לקבל מזון היא תמיד הלכה לכיווני, וגם אני הייתי מאוד  קשור אליה.

כשהאתון הייתה כבת שלושה חודשיים, אמא שלי קנתה לי פעמון. קשרתי אותו על הצוואר של האתון והלכתי לטיול איתה בכפר. בהיותי הולך ומטייל עם האתון בגאווה גדולה, לפתע הבחנתי בחבורת תושבים שיוצאים עם כדים מחוץ לביתם. תחילה לא הבנתי, אך כשנזכרתי בפעמון הבנתי. הם יצאו בעקבות  צלצול הפעמון כי חשבו שמחלק הנפט הגיע. באותה תקופה מכרו נפט עם חמור עגלה ופעמון, בדיוק "התמונה" שהצגתי. מקרה זה הפך  לבדיחת הכפר.

לאחר שנה וחצי, כשהאתון גדלה, התחלתי לרכב עליה בכל אזורי הכפר ולפעמים גם לבית הספר. כשהייתי מגיע הייתי שולח אותה הביתה והיא הייתה חוזרת לבדה הביתה והיתה מחכה לי בבית שאשוב.

הזוית האישית

סיפורו של פיני תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס "חוב"ב" בבני ציון, בסיוע המורות ניצה צ'רקוב ושיר אלוש

מילון

גוגואים
משחק ששיחקו פעם, והיה מבוסס על גלעינים של משמשים.

ציטוטים

”"נהגנו לשחק. גוגואים, שפורפרות, כדורגל, כדורסל. בלי טלפון ומחשב"“