מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אהבתם של ילידת הארץ-דור שביעי ועולה חדש מהודו

סבתא איילת עם הנכדה רון.
סבתא וסבא רבא
סבתא מספרת על הוריה

הקדמה

שמי איילת (שם נוסף רחל) למשפחת היימן לאבא ראובן (רוי) ולאמא שולמית, אני נשואה לדוד, יש לנו ארבעה ילדים ו- 13 נכדים.

סיפור זה מוקדש לזכרם של הוריי ולמען הדורות הבאים.

אבי, שהיה מתאגרף, הגיע מהודו לארץ בשנת 1952, עם משלחת ספורטאים למכבייה ברמת גן. באחד הערבים, המכבייה אירגנה ערב ריקודים וכל הנערות והבחורות מהשכונה הגיעו להשתתף. באחד האירועים אבי פגש את אימי וכך הורי הכירו, אולם הריקודים היה משותף לשניהם והוא זה שחיבר ביניהם. כשהמכבייה הסתיימה והמשלחת חזרה, אבי החליט להשאר בארץ ולעשות עלייה. אבי המשיך להפגש עם אימי בסתר, וכשאביה גילה על כך הוא מאוד כעס והתנגד לקשר. סבי שהתאלמן ונאלץ לגדל 3 ילדים לבדו דאג מאוד וניסה לחבל בקשר. פער הגילאים וצבע עורו של אבי הרתיעו אותו ובמשך תקופה ארוכה המשיך להתנגד לקשר.

באחד הימים, סבי שלח אנשים להרביץ לאבי, ורק לאחר מכן, כאשר אבי לא וויתר על אימי, סבי הבין שהאהבה ביניהם כל כך גדולה ואמיתית שהוא נאלץ לקבל את אבי ולהשלים עם הנישואים ביניהם. ברגע שאבי עשה עלייה, הצבא גייס אותו לחייל הים ולאחר שנה בצבא, הוריי התחתנו ועברו לגור ברמת יצחק בחדר בתוך מגרש ריק, בתוך החדר היה רק מטבחון, השירותים והמקלחת היו משותפים לכמה בתים.

אבי ואימי, כזוג צעיר, עבדו מאוד קשה אבל לא וויתרו לעצמם. הם המשיכו ללכת למסיבות ריקודים שאף באחת מהם הם זכו בתחרות ריקודים וקיבלו פרס כספי לאבי ואימי היה קול מאוד יפה והם החליטו להשתמש בו ולהרוויח מזה כסף. הם שרו שירים בשפה ההודית וזה היה מאוד מוצלח. לאחר תקופה עברו ליפו ושם נולדתי בשנת 1955 בבית החולים צאלון ביפו. נולדנו תאומים בן ובת, ביום בו אמי יצאה מבית החולים קיבלה לידיה רק אותי, נמסר לה כי הבן נפטר. עד היום לא ידוע מה קרה עם אחי התאום. כילידת הארץ ילדותי הייתה מעניינת, מיוחדת ומאתגרת. משפחתי חוותה צנע ומגורים במעברה (פחונים ) בבאר שבע.

עד שנת 1961  גרנו ביפו. ביתי היה מיוחד מאוד בשל העובדה שסגנון בנייתו היה כסגנון הבניה של הערבים באותה תקופה חצר הבית היה גדול מאוד ובחצר גרו כמה משפחות המבנה היה גבוה ומרשים ושכננו היו ערבים היחסים איתם היו על מי מנוחות יחד אם זאת היו ערבים קיצוניים שעשו המון בעיות בשכונות המעורבות. באחד הימים הגיעו מהסוכנות והציעו לזוגות צעירים לעבור לגור במושב שיתופי שהמדינה מימנה הורי הסכימו לעבור למושב שנקרא רמות מאיר אמי ואבי עבדו ברפת ובלול אומנם עבדו קשה אבל היה להם המון סיפוק אני בתור ילדה זוכרת שהייתי איתם ברפת תמיד הייתי דואגת לטעום את הקרם של החלב מלמעלה בתקופה הזאת נולד אחי בבית היולדות ברחובות ברחוב בנימין  לאחר כשנה המושב התפרק ומשפחתי עברה להתגורר בבאר שבע שוב היו צריכים להתחיל הכול מחדש זה היה לא פשוט.

התמודדותו והשתלבותו של אבי במדינה לא הייתה פשוטה ממספר סיבות שפת האם של אימי הייתה עברית לעומת שפת האם של אבי שהייתה הודית ואנגלית מה שגרם לקושי בתקשורת ביניהם בנוסף הם חוו קשיים כלכליים ופרנסתם הייתה דלה דבר נוסף צבע עורו של אבי ( כהה ) הקשה עליו על אימי ועלי ועל אחיי את ההתמודדות בחיי היום יום הגזענות בתקופה ההיא הייתה מאוד בולטת ואני כילדה חוויתי המון השפלות בגלל צבע עורי אבל אני לא ויתרתי ותמיד הייתי למרות הכול במרכז העניינים אימי עבדה כמורה באולפן לעולים חדשים ואבי עבד בעבודות מזדמנות בפרדס בטוריה בסלילת כבישים עד שאימי החליטה למצוא לאבי מקום עבודה קבוע ולכן התחילה לחפש עבודה רצינית בכדי לפרנס את המשפחה.

למרות כל הקשיים והחיים הלא פשוטים שעהברו אף אחד לא הצליח להרפות את ידיהם כי אהבה מנצחת!!!

הזוית האישית

סבתא איילת: ההרגשה שנתתי לרון נכדתי בשיתופה בסיפור חיי ומשפחתי המיוחד מאוד.

רון: אני רוצה להמשיך את המפגשים עוד ועוד…

מילון

מכביה
המכביה או "המכביה העולמית" היא תחרות ספורט רב-ענפית המתקיימת מדי ארבע שנים בישראל בהשתתפות ספורטאים יהודים מרחבי העולם.

ציטוטים

”אהבה מנצחת!!!“