מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אהבה במאפיה

מרגלית משתתפת בטקס בבית ספר רעות
חצר בשכונת הבוכרים. צילמה: תמר הירדני.
זכרונות ילדות ומשפחה מירושלים של פעם

נולדתי בירושלים לפני 70 שנה (שנת תש"ח). סבא שלי, בן ציון, נולד בירושלים ברובע היהודי אשר בעיר העתיקה,  לאחר שמשפחתו הגיעה מטורקיה אל ארץ-ישראל. על פי סיפורים ששמעתי בילדותי אני יודעת שמקור המשפחה מספרד. לאחר גירוש יהודי ספרד שהתרחש בשנת רנ"ב (1492) נדדה המשפחה על פני מספר ארצות  ובהן טורקיה ומשם הגיעה לארץ ישראל.

הוריו של סבי עלו ארצה לפני כמאה וחמישים שנה והגיעו לירושלים. בעיר ירושלים נשא סבי את קלרה שגם משפחתה הגיעה באותה עלייה לארץ ישראל. לסבי נולדו שלושה ילדים ואחד מהם הוא אבי, יוסף קריספין. אבא מספר, שאמו (קלרה) נפטרה לאחר לידתה את בנה הקטן (אחיו של אבי), ממחלת הטיפוס שהייתה אז בארץ.  אבי, בהיותו הבכור במשפחה נאלץ לעבוד על-מנת לפרנס את המשפחה. המצב היה קשה מנשוא וסבא החליט למסור את הבן הקטן שנולד לאיש מכובד אשר ידאג לו.

בכל פעם שאבי היה מספר על מסירת אחיו לאיש המכובד הוא היה מזיל דמעה ומספר בגעגועים עד כמה הדבר הסב צער לאביו.

אבא עבד מגיל צעיר מאוד קשה לפרנסתו ולפרנסת המשפחה כאופה במאפיית לנדנר, שהוקמה על ידי משה דב לנדנר, בשכונת "בית ישראל"  ושם גם הוא הכיר את אמי, שמחה כהן לבית חידירה.

בתמונה – מתי לנדנר, נכדו של משה דב לנדנר, אופה מרומניה שייסד את המאפיה המפורסמת והיה גם השדכן של ההורים של מרגלית. על החלות המפורסמות שלו אומר מתי: "לקוחות שאוכלים את החלות שלנו טוענים שמי שאופה לחם כזה צריך לאפות את לחם הפנים בבית המקדש, אז אני פשוט אמשיך לעבוד עד שיגיע המשיח".

אמי נולדה בירושלים בשנת 1904. אביה של אמי, סבי, חיים כהן, נולד בחלב אשר בסוריה למשפחה אמידה מאוד. הוא התאהב בבחורה מדלת העם ומשפחתו לא הסכימה לזיווג זה. סבי מרד במשפחתו ונשא אותה למורת רוחם של הוריו ומנישואין אלו נולדו להם שתי בנות. בבעלותו של סבי היה בית חרושת לממתקים שביום בהיר אחד היה ואיננו. הדבר קרה כאשר סבי התבשר כי אשתו ילדה לו בן ומרוב שמחתו הוא רץ לביתו ושכח לכבות את התנורים וכך בית החרושת נשרף כליל. אירוע זה השפיע עליו עד מאוד ומכאן הוא היה נחוש לעלות ארצה. בהגיעם לארץ הם התגוררו בשכונת הבוכרים שהוקמה על-ידי עשירי בוכרה כדי לשכן בה את העולים. ראש הוועד הבוכרי מאוד אהב את סבי ונתן לו במתנה דירת שני חדרים בחצר הגדולה. בחצר זו, נולדה אמי, שמחה, ואחותה מזל.

אמי ואחותה התייתמו מאימן בהיותן רכות בשנים. אמי הייתה רק בת חמש ואחותה בת שלוש, כאשר אימן נפטרה. לסבא היה קשה מאוד, גם בשל העובדה שבאותו זמן פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא גויס לשרת בצבא התורכי ונעדר כשנה שלמה. אמי מספרת שבאותה תקופה אנשים טובים נתנו לה ולאחותה משהו לאכול, אך לפעמים הן אכלו מה שמצאו בפחי אשפה או ברחובות ולרוב הן היו רעבות.

אחד הסיפורים ששמעתי כמה פעמים מאמי הוא על חייל טורקי שרכב על סוסו וכאשר אמי ואחותה ראו שהוא זורק קליפות תפוז הן אספו את הקליפות מהרחוב. החייל הטורקי שראה זאת, משך את דודתי והרים אותה על סוסו. אמי אחזה בזנב הסוס ולא הרפתה עד שהם הגיעו למחנה הצבאי שנלר. שם, אחד הקצינים התורכים נזף בפרש משום שאימי אמרה לו שהפרש "גנב את אחותה". הקצין התורכי שלח אותן לביתן עם כמות אוכל מכובדת. כאשר סבא שב מהמלחמה מצבם השתפר.

בנין שנלר, השוכן סמוך לשכונת הבוכרים ושכונת מאה שערים. הבנין שימש את הצבא התורכי, את הצבא הבריטי ומשנת 1948 ועד 2008 היה בשימוש צה"ל.

סיפור הכרותם של הורי במאפיה יכול היה לשמש תסריט לסרט אהבה נהדר! אמי, שמחה, הועסקה ע"י גברת לנדנר לעזור לה בהשגחה על ילדיה הקטנים כי היא הייתה עסוקה בעבודות משק הבית ובעבודה במאפיה. אבי, יוסף, שעבד במאפיה היה נער יתום מאם וגם אמי הייתה יתומה מאם ובני הזוג לנדנר חשבו שזה יהיה רעיון טוב לחתן את שני היתומים הצעירים שעבדו אצלם. ואכן לאחר סיכומים עם שתי המשפחות והסכמתם של אבי ואמי נערכה להם, בשנת 1920 חתונה לתפארת. עד היום אנחנו מודים למשפחת לנדנר על הזיווג המוצלח שסייע לבניית משפחתנו הגדולה והיפה. להורי נולדו עשרה ילדים: חמישה בנים וחמש בנות ואני הבת הקטנה.

כיום אני נשואה 51 שנה לבעלי משה מסעוד שגם הוא יליד ירושלים (מעדה התימנית). נולדו לנו ששה ילדים ושמונה נכדים. אני מתגוררת עם בעלי בשכונת פסגת זאב בירושלים.

את כל השתלשלות העניינים וקורות משפחתי הענפה כתבתי בספר זכרונותי – "הבית בחצר הגדולה" ושם מסופר בהרחבה כל הסיפור שכתבתי כאן.

הזוית האישית

מרגלית: חשוב לי לתעד את סיפור משפחתי ולהעביר את ההיסטוריה האישית שלי לדורות הבאים תודה על ההזדמנות לפגוש בני נוער וללמוד איתם ומהם.

מילון

שכונת הבוכרים
שכונת הבוכרים היא שכונה בלב ירושלים, שנבנתה בשנת 1894 על ידי יהודי בוכרה. שכונת הבוכרים שוכנת בחלקו הצפוני של מרכז ירושלים, וגובלת בשכונות בית ישראל ממזרח, ארזי הבירה, שמואל הנביא, נווה צבי, מחניים, גוש 80 ותל ארזה בקשת ממזרח-צפון למערב וכרם אברהם וגאולה מדרום. עם הזמן איבדה שכונת הבוכרים מזוהרה ונזנחה. בתיה היפים התיישנו, וחלקם אף נהרסו. כמו כן, התמעטה בה הקהילה הבוכרית, וכיום מאוכלסת השכונה בתושבים חרדים. לאחרונה הוחלט על הקמת ועד פעולה שיורכב מתושביה המקוריים של השכונה, מתושביה כיום ומהמועצה לשימור אתרים שיפעלו להשיב לשכונה את זוהרה מראשית המאה ה-20.

ציטוטים

”"מסיפורי הילדות הקשים של הורי למדתי להעריך אותם ואת חיי שלי" “