מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

"אבותינו שורשים ואנחנו הפרחים"

אני עם סבתא אסתי מימין וסבתא חדווה משמאל
סבתא בגיל 9 עם אחותה הצעירה
סיפורה של עלייה והשתלבות במדינת ישראל בראשיתה

אני אסתי זמיר, ילידת הארץ בשנת 1951. הוריי הם נעמי ומאיר מורד ואחיי הם יצחק וכרמלה הגדולים ממני, וריקי הצעירה ממני.

הוריי ושני אחיי הגדולים עלו ארצה בדרך-לא-דרך מעיראק בשנת 1950, מעצם היותם ציונים, שנתיים לאחר הקמת מדינת היהודים. הם זנחו מאחור את כל רכושם והרגליהם על מנת להשתלב במדינת ישראל שהייתה כל כך חדשה ושונה עבורם. כעבור שנה אני נולדתי, והם ראו בי סמל לישראליות, להתחדשות, ולפתיחת דף חדש בחייהם. שנה לאחר לידתי עברו הוריי לרמת גן מפתח תקווה.

דרך ילדותי למדו הוריי עברית, הרגלים, התנהגות ומנהגים ישראליים. כך הפכתי להיות הדור הראשון במשפחה שנולד בישראל. זכור לי שהיו אומרים עליי שאני "סברס". אני יכולה בהחלט לומר שבאמצעותי הם השתלבו במדינה.

עד גיל 10 גרנו ברמת גן, ומגיל 10 גרנו בגבעתיים, כאשר גרנו ברמת גן היינו שש נפשות בדירה בת שני חדרים: סלון וחדר שינה. הילדים ישנו בחדר השינה וההורים ישנו בסלון. בגבעתיים גרנו בבית הרבה יותר גדול ומרווח.

בילדותי אהבתי לשחק בחצר הבית עם ילדי הבניין במשחקים מגוונים, שאת חלקם המצאנו בעצמנו, כמו: מחניים שהוא משחק כדור, או דודס שהוא משחק עם מקל ארוך שבעזרתו זורקים מקל קטן יותר. שיחקנו גם חמש אבנים וקלאס. היה ממש כיף לשחק בחוץ עם חברים וגם במשחקי קופסא. קראנו המון ספרים (כי לא הייתה טלוויזיה), היינו מנויים בספרייה ומחליפים שם ספרים, לפעמים הייתי מסיימת ספר ביום אחד. היינו גם מאזינים ברדיו לסיפורים ולמוזיקה. לחברה הכי טובה שלי קראו שלומית, ואני בקשר איתה עד היום. תקופה קצרה הייתי בתנועת "הצופים" ואחר כך בתנועת "הנוער העובד והלומד".

כשהייתי בת מצווה, חגגו לי פעמיים: פעם אחת עם החברים והחברות לכיתה, המסיבות היו נערכות בבית, כשכל הילדים ישבו לאורך שולחן, עם כיבוד, ואחר כך היינו יורדים לחצר לרקוד ריקודי עם. הפעם השנייה הייתה לקרובי המשפחה, וגם הפעם זה היה בבית, עם כיבוד מסורתי, בליווי נגנים ושירה שאותה אהבו המבוגרים עוד מימי טרם העלייה שלהם ארצה.

לצערי, לא נהגו לצלם הרבה באותה תקופה, ומצלמה הייתה אביזר מותרות, לכן לא מצאתי תמונות מתקופה זו.

הזוית האישית

פלג הנכד המתעד: היה נחמד להכיר את שורשי המשפחה של סבתא שלי, ואני מקווה שאשמע עוד הרבה סיפורים מסבתא.

מילון

סברס
צבר, כל הישראלים שנולדו בישראל נקראו "צברים" ובשפה המדוברת - סברס. צַבָּר הוא מושג שהחל כסלנג והפך לחלק מהשפה העברית התקנית, והוא משמש ככינוי לכל יהודי יליד ארץ ישראל. כמילת סלנג היא בוטאה במלעיל, אך כמילה תקנית היא מבוטאת במלרע. המילה נגזרה משמו העברי של הקקטוס האמריקאי הנפוץ בישראל - צבר מצוי. ההשוואה לצמח המדברי הקוצני, שפריו המתוק והרך מחופה קוצים, מרמזת שהישראלי הצבר מחוספס ו"קוצני" כלפי חוץ אך רך ומתוק מבפנים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כך הפכתי להיות הדור הראשון במשפחה שנולד בישראל“