מאגר סיפורי מורשת

עלייתי מבגדד שבעיראק לישראל עם משפחתי בשנת 1949 כאשר הייתי בן 9 וחצי. נחתנו בשדה התעופה בחצות הלילה בגשם שוטף ובקור. בשדה קיבלנו פרוסת לחם ותה קר. אני זוכר שהייתי עייף לא הבנתי לאן הגענו, ובכיתי כל הזמן. משדה התעופה לקחו אותנו במשאית למעברה פרדסיה שקרובה לנתניה. במעברה גרים באוהלים כל משפחה באוהל. המיטות היו עשויות מברזל ועליהם מיזרונים מקש, ושמיכות דקות. אני זוכר שהיה קר והגשם שטף את האוהל ולפעמים גם נפל מהרוח. היינו במעברה שנה שלמה, ובחורף של שנת 1950 כשעדיין היינו במעברה ירד שלג. זה לא היה שלג של הנאה, זה היה שלג של קור וסבל.

באביב שנת 1950 עזבנו את המעברה ועברנו לגור בכפר עין שריד שבשרון. קיבלנו דירה קטנה בת 48 מטר שהיה בה חדר אחד שהוא היה גם חדר שינה, מטבח, סלון. בדירה הזאת גרנו 6 אנשים.

היינו הולכים לבית הספר ברגל לבד רק הילדים מרחק הליכה 30 דקות לכל כיון גם בגשם וגם בשמש. ואף פעם לא איחרנו לבית הספר. בחצר הבית גידלנו ירקות ואכלנו אותם בארוחות. גידלנו גם תרנגולות שהטילו ביצים ואותם אכלנו. בנוסף, היה לנו עזים ששתינו מהן חלב עזים.

בשנים הראשונות לא היה חשמל, והארנו את הבית בפנסים. היה לנו מקרר שקיררנו אותו בקרח וכמובן שלא הייתה טלוויזיה ולא טלפון רק רדיו.

בשנת 1954 כשסיימתי כיתה ו' רציתי לעבור לבית ספר שבו אוכל לחיות וללמוד בתנאים טובים יותר. עברתי ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל. גרנו בבית הספר והיינו מגיעים לבקר את ההורים פעם בחודש. לא היו טלפונים ולא יכולנו לדבר איתם. אבל החיים בבית הספר היו נהדרים היינו לומדים עד שעה אחת ואז אוכלים צהריים בחדר האוכל אחר הצהריים היינו עובדים בשדות או ברפת או בלול. בערב היינו מכינים שיעורים ומשחקים היינו חייבים ללכת לישון בשעה עשר. בנהלל הייתי יושב ראש מועצת התלמידים של בית הספר והייתי גם עורך עיתון בית הספר. הייתי בנהלל ארבע שנים וסיימתי את הלימודים בשנת 1958.

 ביה"ס החקלאי בנהלל

שרתי בצבא משנת 1958-1961. הייתי במילואים בתקופות הקשות. במילואים שרתי בצנחנים והינו הולכים לצבא חודש שלם בכל שנה, ובחודש הזה היינו שומרים על גבולות המדינה. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים שבה צה"ל כבש את סיני את רמת הגולן ואת יהודה ושומרון , את ירושלים והכותל המערבי. אני השתתפתי במלחמה הזאת בחטיבת הצנחנים שכבשה את מזרח ירושלים ואת המקומות הקדושים.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. מצרים וסוריה תקפו את ישראל ביום הקדוש ליהודים – יום כיפור. במלחמה הזאת נגד המצרים בסיני ניצחנו לאחר מלחמה קשה שנמשכה שלושה שבועות. אחרי המלחמה נשארנו בצבא עוד חמישה חודשים כדי לשמור על הגבול עד שנחתם הסכם להפסקת אש עם מצרים. בכל הזמן הזה רבקה אשתי נשארה בבית עם שני ילדים קטנים בני 5,1 והייתה צריכה ללכת איתם למקלט בזמן אזעקה.

השתתפתי גם במלחמת לבנון בשנת 1982 וכבשנו את דרום לבנון ואת בירות שהיא עיר הבירה של לבנון.

בשנת 1961 התחלתי ללמוד באוניברסיטה כלכלה. כדי לשלם את שכר הלימוד באוניברסיטה הייתי עובד במשך היום ולומד בערב. באוניברסיטה הכרתי חברים שעם חלק מהם אני בקשר עד היום. הלימודים באוניברסיטה היו מלמדים ומעניינים ובזכותם מצאתי עבודה מעניינת בתחום הכלכלה וכך יכולתי להרוויח כסף ולעבוד בעבודה מעניינת ולהתקדם בחיים.

כשסיימתי את הלימודים התחלתי לעבוד כעובד מדינה במשרד החקלאות ככלכלן. שם פגשתי את רבקה ובשנת 1967 התחתנו. עבדתי במשרד החקלאות עד שנת 1972 ועברתי לעבוד באגרקסקו – חברה לייצוא חקלאי. שם התקדמתי לתפקיד סגן המנכ"ל של החברה לייצוא חקלאי. ואחר כך טסנו עם המשפחה לאנגליה למשך 4 שנים ושם הייתי מנהל החברה שמכרה לאנגלים פירות וירקות. זאת הייתה תקופה מאוד מעניינת שבה למדתי איך עושים עסקים בעולם. באנגליה למדנו איך לחיות בארץ שבה רוב ימות השנה השמיים מעוננים ויורד גשם ובחורף קר ויורד שלג. כמובן שבנינו בובות שלג ושיחקנו כדורגל בשלג. כל שנה בקיץ באנו לישראל לפגוש את המשפחה ולעשות כיף בשמש ובחום וללכת לים. טיילנו במדינות באירופה כמו צרפת, בלגיה, ספרד, הולנד, דנמרק, נורבגיה, שבדיה. כעבור ארבע שנים חזרנו לארץ ועברנו לגור ברעננה.

בשנת 1984 עזבתי את אגרקסקו ועברתי לעבוד בארקיע. ארקיע אז הייתה בקשיים וביקשו ממני "להבריא אותם". במשך חמש שנים הייתי מנכ"ל ארקיע, ובעבודה קשה יחד עם העובדים והטייסים הצלחנו "להבריא" את החברה.

בשנת 1988 עזבתי את ארקיע כי הציעו לי לנהל רשת סופרמרקטים השנייה בגודלה בישראל שנקראה "הריבוע הכחול". והיום קוראים לה מגה. עבדתי שם חמש שנים ובזמן הזה בנינו עוד הרבה חנויות גדולות בערים הגדולות כשהגיעו מיליון עולים מרוסיה היה צורך לחנויות נוספות.

בשנת 1993 עברתי לנהל את "נשר" שמייצרת מלט שממנו בונים את כל הבתים ואת כל הגשרים בישראל. בזמן הזה בנינו בית חרושת ענק מחדש ליצור מלט בשיטות מתקדמות. ושמספק מלט לכל הצרכים של ישראל. על העבודה שלי ב"נשר" קיבלתי את פרס התעשייה של ישראל בשנת 1998.

 נשר – המפעל ליצור מלט

משם עברתי לתפקיד מנכ"ל קבוצת החברה לישראל שהיא חברה שמנהלת הרבה חברות גדולות בישראל. הייתי שם עד 2007.

בשנת 2007 כשעזבתי את החברה לישראל, אודי אנג'ל שהוא אחד הבעלים של חברת "רשת" ביקש ממני להיות יושב ראש של "רשת" שמפיקה ומשדרת תכניות טלוויזיה בערוץ 2. אני שמח שהנכדים שלי אוהבים את רשת. ובכל שנה בקיץ הם בקייטנה של "רשת" והולכים איתי לאירועים של רשת לדוגמא הגמר של אקס פקטור. ולבקר בחדרי ההלבשה באקס פקטור ובאולפנים. ולפגוש את השופטים. כמו עברי לידר, שירי מימון, משה פרץ, ופורטיס.

אחריות חברתית

במשך כל התקופה שהייתי מנהל בחברות שונות פעלתי יחד עם חבריי לעבודה למען הקהילה ולמען אנשים שהיו זקוקים לעזרה. למשל: כשהייתי מנכל החברה לישראל הקמנו מועדוניות לנוער שעליהם באו ילדים ממשפחות שהיו בקשיים כספיים או ממשפחות שההורים לא היו מסוגלים לדאוג להם ולחנך אותם. הילדים היו באים למועדוניות אחרי הלימודים ומקבלים ארוחת צהריים חמה ואחר כך באו עובדים מתנדבים לעזור להם להכין שיעורי בית. מפעם לפעם היינו לוקחים אותם לטיולים לדוגמא: מוזאונים, ירושלים, ולהצגות ילדים.

דאגנו להם לבגדים ולפעמים גם אספנו צעצועים והבאנו להם.

זכרו!!! חוק!!!

חשוב שכל ילד או מבוגר עם יכולות יעזור למי שזקוק לעזרה. וככה הוא יעשה טוב למי שהוא עזר. כי מתוך אלה שקיבלו עזרה יצמחו חיילים, מורים, ובעליי מקצוע טובים שיקימו משפחות טובות עם ילדים שהם בעצמם יעזרו לאחרים.

מאוד חשוב שכל אחד יעזור לפי יכולתו עזרה לקהילה זה לא רק כסף אלה עבודה בהתנדבות ולהקדיש זמן למען הקהילה.

ככה אתה עוזר לאנשים שזקוקים לך וגם אתה שלם עם עצמך שעזרת לאחרים . ככה נהיה חברה טובה יותר, מדינה טובה יותר וכך יהיה לנו מדינה עם אזרחים מרוצים יותר.

משפחה

משפחה היא ערך עליון. הילד נולד לתוך משפחה וחי כל חיו במסגרת משפחה. בחיים שלי עברתי הרבה מקומות שעליהם סיפרתי. פגשתי חברים בבית הספר, בצבא, במקומות שונים שבהם עבדתי. עם חלק מהם נשארתי בקשר עד היום אבל עם הרוב נותק הקשר אבל הקשר הכי חשוב הוא עם המשפחה כי בסוף כולנו בני משפחה וזה המקום הכי חם והכי בטוח. לכן סבתא ואני דואגים שתמיד בימי שישי נהיה פנויים לילדים ולנכדים והכי חשוב שכל בני הדודים יפגשו ויראו אחד את השני וישמרו על קשר של חברות ואהבה. בגלל זה סבתא ואני לא הולכים בימי שישי בערב כי אנחנו אוהבים את המשפחה ואנחנו הכי נהנים להיות איתם ולראות אותם משחקים ונהנים אחד עם השני ואפילו אם הם רבים קצת והופכים את הבית אנחנו מקבלים את זה באהבה. סבתא גם אוהבת להכין לקראת יום שישי מאכלים שכל נכד אוהב למשל: אלון הכי אוהב קציצה ואורז יותר מכולם. אני רוצה שתזכרו שהקשר עם המשפחה מאוד חשוב. אלון נועה ועידו הנכדים הכי בוגרים תפקידם לדאוג שהקשר הזה ימשך גם כשכל בני הדודים יהיו בוגרים.

ככה תעזרו אחד לשני תעזרו אחד לשני ותלמדו אחד מהשני ותמשיכו בכבוד את המסורת המשפחתית.

תזכרו את זה לתמיד.

ולסיכום נכדי היקר אני מקווה שקורות חיי למדו אותך על ההיסטוריה של מדינת ישראל ושל המשפחה וכי תלך בדרך הערכים של משפחתנו ותגדל כבן נאמן לתפארת המשפחה והמדינה ומקור גאווה להוריך.

אלון: אני נהניתי מאוד ללמוד דברים על חייו של סבא. אני שמח שלמדנו על זה כי עכשיו אני יודע יותר דברים עליו. ואני רוצה להגיד תודה על זה שהוא היה כל שיעור.

העשרה

ארקיע – היא חברת התעופה הפנים-ארצית הגדולה בישראל ומרכזה בתל אביב.

יוסי רוזן מונה לתפקיד יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה

יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה לשר הכלכלה דרעי

תשע"ו 2016תכנית הקשר הרב דורי